תארו לכם שהייתם יכולים לטייל באזורים התנ״כיים בהם קרו אירועים חשובים ומכוננים ביותר לעם היהודי.
צודקים, אתם יכולים.
בינתיים.
אלא שמה שרובכם אולי לא יודעים הוא שבעתיד הלא רחוק, אולי כבר לא יהיה ניתן לבקר במקומות ובאתרים אלו משום שהם נהרסים באופן שיטתי ומכוון, ואף לא מטופלים על ידי המדינה.
״יש הרבה מאד אתרי עתיקות חשובים ביותר בהיסטוריית העם היהודי״, אומרת עדי שרגאי, ארכיאולוגית רכזת פעילות ארגון ״שומרים על הנצח״.
״שומרים על הנצח״ הינו קואליציה של ארגונים שמטרתם לשמור על עתיקות יהודה ושומרון. לפי שרגאי, הארגון הוקם בשנת 2019 לאחר שהובן שישנה תופעה רחבה של הרס ושוד באתרים היסטוריים ברחבי יהודה ושומרון, ולא נזק נקודתי, וכי המדינה לא מטפלת כמעט בנושאים אלו. הארגון פועל בשיתוף פעולה עם מועצות אזוריות, בתי ספר שדה ומשרדי ממשלה כדי למנוע את המשך התופעה ולהעלותה למודעות הציבור.
סקר הר המנשה
״לפני שנה התגלה נזק משמעותי שנעשה במכוון באתר בהר עיבל״, מספרת שרגאי. ״פלסטינים סללו כביש קרוב לאותו אזור, והם הלכו מהכביש את החומה שהיתה קרובה למקום ולקחו ממנה חומרים לסלילת הכביש על מנת להרוס אותה. הם בחרו לקחת דווקא משם כי זה אתר ארכיאולוגי״.
שרגאי טוענת כי כבר אז התריע הארגון על הנזק, על כך שאין לאתר שמירה והשגחה, וכי מדינת ישראל מפקירה אותו.
״לפני כחודש גילינו פגיעה במזבח עצמו ולא רק בחומה שמקיפה אותו. בנוסף, היו שם כתובות גרפיטי, צמיג ששרפו במקום והפלת אבנים״, מתארת שרגאי חלק מהנזק. ״האתר נתון לפגיעה מתמשכת כי אין שום נוכחות באזור. זו בעיה קשה מאד שמדינת ישראל לא לוקחת אחריות על האתרים הארכיאולוגיים שלה, בטח אתר שכזה שהוא כל כך מהותי ובסיסי בהיסטוריה היהודית שלנו״.
באתר שבהר עיבל ישנו מזבח שאותו מקשרים הארכיאולוגים למזבח יהושע שמתואר בתנ״ך. האתר נחפר והתגלה לראשונה בשנות ה-80 על ידי פרופסור אדם זרטל ז״ל שערך במשך שנים רבות את סקר הר המנשה – פרויקט גדול שנערך באזור המקראי המיוחס לנחלת שבט מנשה ושבו נחשפו כ-1530 אתרים מתקופות שונות בהיסטוריה.
לשאלתי האם הארכיאולוגים תמימי דעים לגבי ההערכה כי המזבח הוא מזבחו של יהושע בן נון אומרת שרגאי כי ישנה מחלוקת, אך היום כבר די מקובל בקרב רוב החוקרים לטעון כי זהו אותו המזבח. ״עדיין יש חוקרים שחולקים וטוענים שזה אתר פולחני, ולא בטוח מזבח יהושע. יש טוענים שזה היה מגדל שמירה. אבל אלו דעות פחות מקובלות״, היא אומרת.
״הכל פתוח ופרוץ״
האתר עצמו נמצא בשטח B. ״היתה כוונה שהוא יהיה בשטחי C״, אומרת שרגאי, ״אבל בגלל טעות שנעשתה בסימון הקו הירוק, הוא נמצא בשטחי B. מדינת ישראל מסירה אחריות בשטחים כאלו ולכן המנהל האזרחי לא אוכף שם את החוקים. כביכול האחריות שם היא של הרשות הפלסטינית״.
עדי שרגאי ארכיאולוגית רכזת פעילות ארגון ״שומרים על הנצח״
היו תגובות בארץ להרס?
״בשנה שעברה, עם הרס החומה, היו הרבה ארכיאולוגים שהתגייסו לעניין והוציאו מכתב לשר הביטחון שבו טענו שאכן נעשה נזק משמעותי וחשוב לשמור על האתר. מאז לא נעשה משהו משמעותי כדי לשמר אותו. האתר חשוב מאד והכל פתוח ופרוץ״.
שרגאי מציינת שהאתר נתון גם לפגעי מזג אויר מעבר לפגעי אדם, וכי באופן כללי הוא דורש שמירה. היא מוסיפה כי השנה, עם הרס המזבח עצמו, לא היתה תגובה משמעותית של קהל הארכאולוגים. ״פרסמנו והתרענו על המצב ואנו כל הזמן קוראים למדינת ישראל לשמור את המקום ולשמר אותו. ברגע שהורסים אתרים ארכיאולוגיים אי אפשר לתקן ולהחזיר אותם לקדמותם. כל הערך המחקרי שלהם נהרס״.
ארגון ״שומרים על הנצח״ ערך את סקר המורשת הלאומית. ״זה סקר ראשוני וייחודי מסוגו״, היא אומרת. ״רצינו לוודא שיש כאן תופעה ולא מקרה נקודתי ולכן ביצענו את סקר המורשת הלאומית שמטרתו לאמוד את הנזק לאתרים ביהודה ושומרון״.
נסקרו 365 אתרים מכל התקופות ומכל אזור והודה ושומרון וביןם המסקנות נמצא כי 80 אחוזים מהאתרים נפגעו במידה בינוינית או חמורה. ״זה היקף שהוא לא יאמן״, שרגאי טוענת. ״יהודה ושומרון היא לב ליבה של ארץ התנ״ך. חשוב להבין שבהרבה אתרים אנו לא יודעים מה איבדנו כי כבר נעשה נזק שלא ניתן להחזיר לקדמותו״.
כדוגמא לדבריה מביאה שרגאי את הנזק המתמשך בתל ארומה: ״זה אתר בשומרון, מבצר חשמונאי ועירו של אבימלך. האתר נמצא בשטח Bוהרשות הפלסטינית הורסת אותו כל הזמן ובמקביל בונה באזור מסגד – מסגד השאהידים. עושים שם מה שרוצים באופן חופשי ומדינת ישראל לא מתערבת ולא אוכפת שם את החוק״.
אתר נוסף שנהרס דרך קבע הוא אתר סבסטיה שנמצא בשומרון העתיקה בשטחי C.
שרגאי: ״זהו אתר שמוכרז כגן לאומי ואין שם לא צבא ולא אנשים של רשות הטבע והגנים שיפקחו על המקום. יש שם שוד כולל, וממש לאחרונה חשפנו שעבדה שם חוליה מקצועית שפירקה אבנים מהתיאטרון הרומי ושהם גילו וחשפו מקומות שלא היו ידועים אפילו למחקר. זה התגלה על ידם במקרה כי כולם יכולים להיכנס ולעשות באתר מה שהם רוצים״.
תל תקוע – תל מקראי חשוב אף הוא נתון לשודדים ולהרס. ״גם אם היו רוצים לחפור שם אין כמעט מה לעשות בתל כי הכל שדוד ומלא בחפירת בורות. הופכים שם את השכבות ואין בהם כבר ערך מחקרי״.
כמו כן, ליד הכפר קַרַַוַאת בַּנִי חסאן והישוב קריית נטפים שבשומרון, בשטח C, נמצא דיר א-דרב ("בית הדרך"). "במקום ישנה אחוזת קבר מפוארת מימי הבית השני ויש הסוברים כי מי שנקבר בו הוא "תלמי איש רודוס"- שר האוצר של הורדוס", מציינת שרגאי. "בשנים האחרונות נפגעה המערה בפעולות ונדליזם ושוד אגרסיבי: עקירת עמודים, שבירת המשקופים, ריסוס כתובת גרפיטי (חלקן בעלות אופי לאומני) וזריקת אשפה. בטיול שהוציא מרכז סיור ולימוד שומרון בחול המועד סוכות נחרדנו לראות שהאתר הפך לאתר עתיקות ותיירות "פרטי": תקרת מערת הקבורה יושרה בטרקטורים, גדרות הוקמו מסביב לאתר תוך פגיעה משמעותית בשרידים הארכיאולוגיים, הוצבו במקום שערים ופחי זבל, וכרגיל – דגל פלסטיני".
למחוק את ההיסטוריה
האירועים האלו קורים דווקא ביהודה ושומרון?
״ההבדל בין יהודה ושומרון לשאר מדינת ישראל היא שבמדינה ישראל פועלת רשות העתיקות שאין לה מגע ביהודה ושומרון. היחידה למניעת שוד עתיקות פועלים בארץ ומצליחים להשיג תוצאות. זאת לעומת יהודה ושומרון – אי אפשר להשוות את הפרופורציה של ההרס והפלסטינים יודעים שאין כאן אכיפה ומנצלים את המצב כי הם יודעים שפשוט לא יתפסו אותם. גם אם כן תופסים את המחריבים העונש הוא מינימלי ועדיין משתלם להם לעשות זאת. הם לא מגיעים למשטרה ובית המשפט משחרר אותם מסיבות שונות״.
לדעתך זו דרך לחימה מסוימת מצד הפלסטינים?
״יש פה כמה מניעים: מניע כלכלי של שוד – אנשים עושים כסף מהבזיזה ואף אחד לא מונע מהם. מגיעים אנשים מקצועיים שיודעים היכן ומה לחפש, והם גם מוצאים. הם מגיעים עם גלאי מתכת וכלים ומוצאים מטבעות וכלים מיוחדים שאפשר לעשות מהם רווח של מכסה שנתית. הם מוכרים את הדברים לשוק הכללי. חלק מהבעיה הוא שבמדינה סחר עתיקות מותר ולכן השוק פרוץ, וסחר עתיקות זה שוק שעושה הרבה כסף.
״חוץ מזה, כן, יש מגמה של הרשות הפלסטינית להשתלט על העתיקות ולמחוק את ההיסטוריה של עם ישראל וגם של הנוצרים, שגם להם חשובים האתרים האלו. כך נהרסות גם כנסיות. זה הרס כלפי ההיסטוריה, לפעמים גם כלפי ההיסטוריה שלהם עצמם״.
תוכנית חירום לאומית
השבוע התקיים דיון ועדת החינוך והתרבות בנושא הרס אתרי המורשת ביהודה ושומרון.
״המנהל האזרחי חייב לאכוף את הבזיזה וההרס״, טוענת שרגאי. ברוב האתרים שסקרנו הנזק מאד משמעותי ואין שום שמירה. אנו קוראים למדינה לקחת אחריות על אתרי המורשת ועל ההיסטוריה. 3000 שנים של היסטוריה נמחקות ב-30 שנה. אפשר עוד להציל את האתרים. צריך להגביר את האכיפה, לתת לרשות העתיקות חופש פעולה ביהודה ושומרון בדיוק כפי שהיא עובדת בתוך שטחי מדינת ישראל ושומרת על אתרי עתיקות שם. אסור להפקיר את האתרים. צריך לפעול בנושא ולא להשתחרר מאחריות״.
מה אפשר ממש לעשות?
״להקים תוכנית חירום לאומית שמטרתה לשמר את האתרים שנפגעו ולשמור על האתרים שנתונים לפגיעה. כל רגע יש נזקים חדשים וכל הזמן נמצאות דוגמאות לכך. בטווח הקצר -מוחקים היסטוריה. אנו רואים את הנזק כל הזמן מתחדש ומתעדכן, זה לא נעצר״.
לסיום אומרת שרגאי: ״הלוואי שהארגון ייסגר ולא יהיה בו צורך. חייבים להעלות למודעות את הנושא בכל מדינת ישראל, שאנשים יהיו מודעים, שיבוטו לטייל פה. נוכחות פיזית של אנשים עוזרת למנוע את ההרס והשוד ומחזקת את ההיסטוריה שלנו״.
מבצר קיפרוס, מסומן כנקודה בלבד (בכחול) במאגרי המידע של המנהל, ללא הגדרת גבולות האתר כנדרש
״המאגורה הגדולה״ - מאגורה קדומה לאיסוף מי שטפונות, הגדולה ביותר בצפון מדבר יהודה, לפני השוד וההרס המסיבי
חוליית שודדים בפעולה בתל עיטם המקראי,ליד בור השוד שחפרו (מוקף בעיגול) בתקופת הקורונה
