היא הילדה היחידה בתנ״ך שאלוקים דיבר אליה, והעזה לסכן את עצמה שוב ושוב למען עמה.
גם בעמקי החושך היא נאחזה באמונה ובתקווה, ועם שלם הרווה את צמאונו בזכותה במשך 40 שנה. השבת, י׳ בניסן, הוא יום פטירתה
1. המנהיגה
אם תשאלו כל ילד בגן מי הנהיג את ישראל בשעת יציאת מצרים, הוא יגיד לכם בלי להסס: משה.
אך הנביא מיכה מתאר זאת אחרת: ״כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם״. משה, ולצידו ניצבים אחיו ואחותו – אהרון ומרים.
2. האופטימית
היא נולדה באחת התקופות הקשות בחיי עם ישראל. הוריה קראו לה מרים על שם המרירות הקשה של הסבל והשעבוד.
אך דווקא אז היא נתנה תקווה והתנבאה שהגאולה בפתח: ״עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל״.
3. הנביאה
מרים היא אחת משבע נביאות המוזכרות בתנ״ך והיחידה שקיבלה את דבר ה׳ בהיותה ילדה. היא הייתה אז כבת שש ולא ידוע לנו על אף אדם מלבדה שזכה להתנבא בגיל כה מוקדם.
4. הנועזת
הילדה הזו גם התייצבה בנחישות מול אביה ובחוכמתה הצליחה לשכנע אותו לחזור לאשתו ולהמשיך להביא חיים לעולם, חרף גזירת פרעה על הרג הבנים.
בהמשך היא גם מסכנת את עצמה ופונה אל ׳בתו של היטלר׳ של הימים ההם, ומציעה לה לחפש עבורה מינקת עבריה לתינוק שמצאה. על כולנו להיות אסירי תודה למרים על כך, כי בזכות אומץ ליבה, גדול המנהיגים שלנו זכה לגדול בבית הוריו ולספוג שם זהות וערכים יהודים לפני שהועבר אל בית פרעה.
5. הסרבנית
חז״ל מזהים את מרים עם פּוּעָה, המיילדת שעזרה לאמה ליילד תינוקות יהודים, ושתיהן יחד סיכנו את עצמן כשסירבו לקיים את ציוויו הנורא של מלך מצרים להמית את התינוקות מיד עם צאתם לאוויר העולם.
זהו המקרה המתועד הראשון בהיסטוריה של סירוב למלא ׳פקודה לא מוסרית׳. טענת הפושעים הנאצים בנירנברג ״מה רוצים מאיתנו? רק מילאנו פקודות״, אינה מקובלת. היה עליכם להתנגד לבצע מעשה לא מוסרי של רצח עם.
6. המשוררת
אחרי קריעת ים סוף מרים סוחפת את הנשים אחריה להודות לה׳, והן עושות זאת במלוא העוצמה. כי בעוד הגברים שרים בפה – ״אז ישיר משה ובני ישראל״, הנשים הולכות רחוק יותר. ״ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות״. שמחה מתפרצת בליווי כלי נגינה. מהיכן היו להן תופים במדבר, אתם שואלים? חז״ל משיבים כך: בעת יציאת מצרים מרים וחברותיה היו מלאות אמונה שצפויים להן ניסים בהמשך והן דאגו להצטייד בהתאם.
7. החולה
הדבר הבא פחות נעים אבל גם הוא קרה: מרים היא האישה הראשונה שהתנ״ך מספר עליה שנענשה ולקתה בצרעת. זה התרחש אחרי שדיברה על חייו האישיים של משה, אך חז״ל מסבירים שעשתה זאת מתוך דאגה לאשתו, ציפורה.
באותו אירוע נשבר עוד שיא: התפילה הקצרה בתנ״ך. משה התפלל על אחותו הגדולה בחמש מילים בלבד: ״א-ל נא, רפא נא לה״.
מרים נשלחת לבידוד מחוץ למחנה, והעם כולו, על מיליוני אנשיו, נשיו וטפיו, ממתין לה שבעה ימים ולא ממשיך במסע. כל זאת מתוך הוקרה לגדלותה והערכה על כל מה שעשתה למעננו.
8. האם והרעיה
לפי חז״ל, מרים נישאה לכלב בן יפונה, נשיא שבט יהודה ואחד משנים עשר המרגלים שתרו את הארץ. חוּר בנה נרצח על ידי עושי עגל הזהב כאשר ניסה למחות בידם. הנין שלה הוא בצלאל, האומן המוכשר שבנה את המשכן. גם דוד המלך היה צאצא שלה.
9. נשיקה מאלוקים
בשנה האחרונה במסעו של עם ישראל במדבר, על סף הכניסה לארץ מרים הלכה לעולמה בגיל המופלג 127. כמו שני אחיה, היא לא נפטרה מתוך חולי או חולשה, אלא ב״מיתת נשיקה״, כלומר היפרדות של הנשמה מהגוף מרוב דבקות בשכינה.
באותו רגע באר המים שליוותה את העם במדבר לאורך ארבעים שנה נעלמת וכולם הבינו שזכותה של מרים היא זו שעזרה להם להרוות את צמאונם בחום הלוהט של המדבר.
מרים נקברה בקָדֵשׁ, והשבת, י׳ בניסן, הוא יום פטירתה.
זכותה תגן עלינו ועל כל ישראל. ■
