מצוות ארבעת המינים היא אחת המצוות החביבות ביותר ביהדות, והאתרוג הוא הפרי שבו נהגו לדקדק במיוחד. אגדות וסיפורים רבים סופרו במהלך השנים על האתרוגים למיניהם.
בתקופת היישוב הישן מקובל היה שהאתרוגים שגודלו בארץ בשיטות פרימיטיביות על ידי הפלחים הערבים, היו נקיים מחשש הרכבה. המקומות שבהם גודלו אתרוגים אלו הם אזור הגליל העליון הלבנוני וצפת, נצרת, אום אל-פחם, יריחו, כפרים שבסביבות ירושלים ובעיר שכם.
• אתרוגי ברוורמן – מוצאם הוא מהפרדסים באזור שכם שהיו מקובלים בירושלים כבלתי מורכבים.
• אתרוגי אורדנג (חדרה) – ייתכן שעצי האתרוגים שהובאו משכם שימשו כנות לזנים מיפו שהורכבו עליהם.
• אתרוגי חזון איש (הלפרין) – לפי תלמידי החזון איש הוא נהג להשתמש בזני אתרוגים שהיו מקובלים אצל בני ירושלים כבלתי מורכבים, בין היתר באתרוגים מאזור שכם, או באתרוגי ברוורמן שמקורם גם משכם.
• אתרוגי שלומאי – אתרוגים אלו גודלו על ידי שרגא פייבל שלומאי (שלומוביץ׳) לאחר התיישבותו בכפר הרא"ה. חלקם מקורם משכם.
הסיפור של אתרוגי שכם
לפני שנה הגיע אל דוידי בן ציון, סיו״ר מועצה אזורית שומרון, הרב אליהו שחור, רב ביישוב אלון מורה ור״מ בישיבה. הרב סיפר לו שאחד הספרים שהוא קרא, הספר של הרב קוק – ׳פרי עץ הדר׳ – מדבר על כך שהאתרוגים של שכם הם אתרוגים מפורסמים וידועים בהדרם ובחשיבותם.
דוידי שאל את הרב שחור כיצד הוא יוכל לעזור, והרב ביקש ממנו למצוא אתרוג כזה שממנו ניתן יהיה להוציא בעתיד עץ ולחדש את המסורת שאבדה במשך שנים.
״פניתי לחבר ממערכת הביטחון שמכיר טוב את שכם, וביקשתי ממנו לחפש את עץ האתרוגים הידוע״, מספר דוידי בן ציון בשיחה עם ׳גילוי דעת׳. החבר נרתם מייד למשימה, ובמשך חודשיים הוא חיפש את העץ, הסתובב, סייר, דיבר עם גורמי מפתח בשכם, פגש סוחרי פירות וחקלאים. לכולם הוא אמר שהוא מחפש אתרוג, אֻתְרֻנְגֵ׳ה בערבית, אף אחד לא מצא ולא ידע במה מדובר".
אחרי חודשיים נרשמה פריצת הדרך. החבר סיפר לדוידי שלאחד מהסוחרים יש עץ אתרוג בביתו והוא מוכן לתת לו ענף. ״אמרתי מעולה, ענף זה מעולה, אבל ביקשתי גם אתרוג. מענף נעשה ייחור ואת האתרוג נפתח בשביל גרעינים לעץ נוסף״.
חלפו מספר חודשים נוספים, ודוידי נפגש עם החבר במהלך ביקור בקבר יוסף. ״החבר אמר לי: ׳דוידי, מילה שלי זאת מילה, לא שכחתי. מה שהתחייבתי אעמוד בו. שבוע הבא אנחנו הולכים׳. קבענו זמן ומקום, ושוב, יום לפני כן החבר שלח לי הודעה עם דחייה בשל המציאות הביטחונית במרחב שכם. מדובר באחד הכפרים באזור שכם, יש צורך בכניסה מבצעית-מסוערבת. דחינו שוב״.
נכנסים לשכם
החבר התקשר לדוידי פעם נוספת לפני כחודש. ״׳דוידי, דיברתי עם הסוחר, אנחנו הולכים אליו מחר כי אם לא זה כבר לא יקרה׳, כך החבר אמר לי. התקשרתי לרב שחור, התקשרתי גם לאחד החקלאים באלון מורה, אריאל מלמד״. דוידי עדכן את השניים וביקש מהם להצטרף אליו, ״ביקשתי מהם לפנות את הבוקר שלהם לארבע שעות. נפגשנו מחוץ לשכם, הורדנו כיפות, הכנסנו ציציות ועלינו על אחד הרכבים שם״.
פעם ראשונה שאתה נכנס ככה לשכם?
״כן. הגענו לנקודה מסוימת ועברנו ארבעתנו לרכב של סוחר החקלאות הערבי שחיכה לנו באותה נקודה בשכם. החבר אמר לנו שאם עוצרים אותנו אסור לנו לדבר, רק הוא. הגענו למקום והסוחר הכניס אותנו לבית שלו, אירח אותנו בצורה מאוד יפה ומרשימה. כמו מלכים״.
״ואז״, כך מספר בן ציון, ״התגלתה ההפתעה – הסוחר התכוון לתת לנו את כל העץ. התחלנו לעבוד כדי להוציא את כל העץ עם השורשים שלו, והצלחנו״.
״המשכנו בשיחת ידידים עם הסוחר הערבי והצוות שלו, וכשסיימנו העמסנו את העץ ויצאנו חזרה לרכב של החבר, יצאנו משכם, עלינו על הרכב שלנו ועוד באותו היום שתלנו את העץ עם גוש האדמה באדנית גדולה כיוון שזה היה עוד בשנת שמיטה, לא יכולנו לשתול ישירות באדמה. אחרי ראש השנה אריאל מלמד שתל את העץ באלון מורה, ובמקביל מנסים להוציא ייחורים מהענפים, ומהפירות שתילים נוספים״.
למה גם הרב שחור היה צריך להיכנס לשכם?
״הרב היה איתנו כדי לראות בעיניו את העץ, לראות בדיוק מהיכן הוצאנו אותו. הכול היה בפיקוח שלו כדי לשמור על המסורת. הרב שחור גם תחקר את הסוחר מהיכן העץ, והסוחר סיפר שעד לפני 50 שנה היו הרבה עצים כאלה בשכם, חרדים ורבנים היו מגיעים לבחור להם אתרוגים בשכם אבל המצב הביטחוני הפסיק את המנהג״.
על העץ מספר דוידי: ״מדובר בעץ בן 10 שהוא עצמו ייחור מעץ אחר שמקורו כנראה בתוך הקסבה של שכם ממש. היו על העץ שישה אתרוגים ואת אחד מהם העברנו לפרופסור זהר עמר (מרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, אחד מתחומי ההתמחות שלו הוא זיהוי צמחים, א״ה), יחד עם צילומים. פרופ׳ עמר אמר לנו שמדובר באתרוג אמיתי, לא מורכב, מהודר״.
