אקטואליה

שנה למתקפה הרוסית על אוקראינה: צריך לדעת מי הטובים ומי הרעים

לעם היהודי ולאוקראינה יש היסטוריה מדממת מאוד, שרצופה בפוגרומים אכזריים ובשנאה אנטישמית, אבל אין בכך כדי להכשיר את פשעי רוסיה במלחמתה כנגד אוקראינה. משום מה, מאמרו של הרב יוסף מנדלביץ, שפורסם ב׳גילוי דעת׳ בשבת הקודמת תחת הכותרת ׳שנה למלחמת רוסיה אוקראינה: הנסתר רב על הגלוי׳, מנסה לכאורה לעשות בדיוק את זה: להכשיר את המתקפה הרוסית הצינית באמצעות אימוץ הטרמינולוגיה של התוקפן ובאמצעות הצדקת מעשי הרודן פוטין.
עיקר המאמר הוא הטענה ש״מלחמת רוסיה אוקראינה נחשבת מלחמת ׳פרוקסי׳... אוקראינה מנהלת את המלחמה כמיופה כוח של ארצות הברית״. במילים אחרות, הרב רואה באוקראינה בובה שמפעילים האמריקאים כנגד רוסיה. מדובר בעמדה פרו רוסית אשר לטעמי היא מעוותת ביותר, שמתחילה את הסיפור מהאמצע, מהרגעים שבהם המערב התגייס להושיט סיוע לאוקראינה המותקפת, ומתעלמת מהרישא – הפלישה הרוסית לאוקראינה. ארה״ב אכן מסייעת לאוקראינה, וכך גם מדינות מערב אירופה ובריטניה, אולם הסיוע הזה הוא תגובה למתקפה, לא הסיבה למתקפה. הרב לא הזכיר שהאשמים בשפיכות הדמים הנוראית הם הרוסים, שפתחו במלחמת יש ברירה כשפלשו לשטחים נרחבים במזרח אוקראינה.
במסגרת האשמת ארה״ב, הרב מנדלביץ טוען שמדינאית אמריקאית זוטרה, ויקטוריה נולנד, היא האחראית ל׳משבר׳ בין רוסיה לאוקראינה - שם מכובס למתקפה הרוסית העקובה מדם על אוקראינה. לרב היה חשוב להזכיר שנולנד היא יהודייה. מדוע? קשה שלא לחשוב שהרב מהדהד שלא במתכוון את התעמולה האנטישמית, שנפוצה גם ברוסיה, ולפיה היהודים שולטים בעולם ומעוררים מלחמות לצרכיהם (אגב, נולנד כלל איננה יהודייה, שכן אימה נוצרית ורק אביה יהודי). המבט הפרו רוסי מלווה את הרב גם כשהוא טוען ש״אוקראינה נחשבת למדינה מושחתת ביותר בעולם״. אוקראינה אכן איננה מדינה נקייה משחיתות, אבל קצת מוזר לציין זאת כאשר במדד תפיסת השחיתות העולמי, שמפורסם מדי שנה מאז שנת 1995, רוסיה גרועה יותר ומדורגת 21 מקומות מתחת לאוקראינה. זו גם אחת הסיבות שהחיילים הרוסים שנשלחו לחזית גילו שציוד הלחימה שלהם פג תוקף, שאין די מזון, ושחסר דלק למשאיות ולטנקים.
אימוץ העמדה הפרו רוסית באה לידי ביטוי גם כשהרב מתאר את הדחת הנשיא הפרו רוסי ינוקוביץ׳, שניסה ב-2014 למנוע מאוקראינה להצטרף למערב, כ״אסיפה עממית של קוזקים מימי בוגדן חמלניצקי ימ״ש״. בפועל, מדובר בהתקוממות עממית של אנשים רגילים לגמרי כנגד ניסיון רוסיה לשלוט במדינה באמצעות שליט בובה (׳יברומאידאן׳). אין פלא שלאחר הצלחת ההתקוממות והדחת הנשיא הפרו רוסי, הנשיא ברח לרוסיה והרוסים פלשו לחצי האי קרים בניסיון לכפות בכוח את תפיסתה שאוקראינה לא זכאית להיות מדינה עצמאית, מהלך שבסופו נפתחה המלחמה שלה אנחנו עדים עכשיו.
עוד טוען הרב במאמרו שנשיא ארה״ב ביידן הצהיר שהמטרה הסופית של המלחמה היא ״ביתור רוסיה למדינות קטנות והחלשתה״, דבר שביידן מעולם לא אמר – אלא דווקא פוטין, שחפץ לשמר את אוקראינה כבת חסות שלו, ולא בחל בשום אמצעי כדי להשיג זאת, כולל הרעלת מתנגדים ומימון פעולות טרור. לצערי, הרב מנדלביץ מאמץ את תפיסת המציאות של רוסיה ומאשים את ביידן, לא את פוטין, במות מאות האלפים במלחמה. ״עוד יש לשאול, האם אינטרסים גיאופוליטיים של ביידן מצדיקים את מותם של מאות אלפי אנשים משני צידי החזית?״, שואל הרב תוך אימוץ הטרמינולוגיה של פוטין, שאמר: ״אתם התחלתם את המלחמה״, בשעה שבפועל רוסיה היא שפתחה במלחמה בפלישה צבאית מתוך אינטרסים גיאופוליטיים רוסיים.
קשה לקבל עמדה פרו רוסית גלויה כל כך שמשמעותה היא, לעניות דעתי, ולכאורה, הלבנת פשעי המלחמה של פוטין, שבשל האינטרסים הגיאופוליטיים שלו נהרגו מאות אלפי בני אדם, נפצעו מאות אלפים נוספים, ומיליונים איבדו את רכושם ואת בתיהם. לצערי, איני יכול להבין כיצד הרב מנדלביץ, בעברו אסיר ציון ומי שסבל בעצמו רבות מידיו של המשטר הרוסי, מציב את עצמו באותו צד עם הרשע הרוסי. ■

בניינים ערוסים בבניה

רחוב ט באייר הוא הרחוב המרכזי ביישוב עפרה שבבנימין, היישוב הראשון של תנועת גוש אמונים והיישוב היהודי הראשון שהוקם, לאחר גלות ארוכת שנים וסבל, צפונה לירושלים. אני עושה את דרכי לקצה הרחוב שממנו נשקפת עמונה החרבה, לביתו של אחת הדמויות המרכזיות בהתיישבות, ישראל הראל.
"אתה תסלח לי אם אבקש ממך שאהיה השואל הראשון? איך הגעת לעיתונות?", שואל אותי ישראל הראל. "עדיין אין לי הסבר ממשי למה עפרה היא חממת עיתונות הימין בכלל ועיתונות של ההתנחלויות בפרט". הסברתי את מה שהסברתי אולם השאלה בעינה עומדת.

 

"לחבר'ה שלנו שגדלו במדינה משוחררת לא היה את זה"

את השיחה המרתקת שלנו אנחנו מתחילים במצב הפוליטי הנפיץ. "אני חושב שבצדק ובדין המחנה הלאומי קיבל את המנדט למשול. אבל המחנה לא הכין למשילות מלאה את עצמו למרות שרוב השנים מאז 1977 הוא בשלטון. עד היום אין למחנה תרבות שלטון, ידע שלטוני וביטחון עצמי לשלוט שלטון מלא. הוא מתנהג על פי מה שמצפים ממנו מבחוץ ומבפנים. לבד מביבי אין היום מדינאים בימין. וביבי, בינינו, אינו ימין אמיתי".
הראל מסביר מה הופך דמות שלטונית למדינאי: "ראייה לטווח ארוך, חתירה להשגת המטרה דרך אסטרטגיה של 'גישה עקיפה' – אתה מציב מטרה ובוחן את הדרכים להגיע אליה. כך שולטים וזאת אומנות המנהיגות. מדינאי יודע לעשות את זה, אידיאולוג או ביצועיסט, על פי רוב לא. לכן ברוב המקרים יש הפרדה בין אידאולוגים לבין מדינאים ומנהיגים".
היה מישהו כזה בהתיישבות?
"המנהיג הגדול של תנועת גוש אמונים היה חנן פורת. הוא היה כריזמתי בקנה מידה ארצי, נואם בחסד, תלמיד חכם וגם יפה תואר. בגיל צעיר מאוד הניע אלפי אנשים לעזוב הכול ולהתיישב. אידאולוג ענק אבל מדינאי, לצערי, הוא לא היה. חנן הציב מטרת ביניים ולא מטרה סופית. אם הוא הוא היה מדינאי הוא היה מציב מטרות הרבה יותר גדולות מאשר 'תוכנית המאה אלף' שהייתה משאת נפשנו, כאשר יכולנו מזמן לעבור את רף מיליון התושבים אם לא ועדות הקבלה. הן ומה שקרוי 'המחתרת היהודית' פגעו קשות בגידול הדמוגרפי ובתמיכה של דעת הקהל הרחבה בהתיישבות", הוא אומר במאמר מוסגר. "בן גוריון וגולדה שגדלו ללא תרבות שלטון – היה להם את זה. לחבר'ה שלנו שגדלו במדינה משוחררת לא היה את זה. מנהיגות מגזרית וכריזמה היו אצלנו הרבה".
יש מדינאים היום בישראל?
"אין. רק ביבי והוא בירידה. הוא איבד את האיזון מאז משפטיו ובעיותיו המשפחתיות. אין לו את הארטיקולציה שהייתה לו בעבר, זה גם הגיל וגם הירידה בביטחון העצמי. מנגד, יאיר לפיד, בני גנץ או מרב מיכאלי לא מתקרבים אפילו למעלת בן גוריון וגולדה. פעם הייתה תרבות שלטונית בארץ. למרות שהאחרונים היו דורסניים, היה משהו בסגנון החיים שלהם, בצניעות שלהם הפנימית. תכונה כן הפנמנו, אולם לא את הגדלות שלהם.
"לא גידלנו מנהיגים. אצל החרדים המצב הרבה יותר גרוע, והכי גרוע בש"ס, שם ישנה תרבות פלילית. הרי מ-1980 כחצי תריסר חברי כנסת ושרים מש"ס ישבו בכלא. בזמנו ראיתי בהם גנבים, היום אני רואה את זה כתרבות של 'לנו מותר'. ואנחנו היום מכשירים את זה", אומר הראל בביקורת כלפי ראש הציונות הציונות הדתית, בצאלאל סמוטריץ', שהתייצב לימין דרעי לאחר שבג"צ הורה לנתניהו לפטרו בחודש שעבר. "אסור היה לדרעי לרמות בית משפט, אנחנו יכולים לחלוק על בתי המשפט ברמת הערכים, אבל אוי לנו אם לא יהיו בתי משפט לפלילים. אסור היה לדרעי לגנוב או לחלק כסף לעמותות דמה שחוזרות למשפחתו. גם אנחנו חוטאים בזה קצת כלפי המוסדות שלנו. חלקנו מעלימים עין, אחרים, למרבה הצער, מצדיקים את זה".

 

"יש להם חששות אמיתיים"

הזכרת את בתי המשפט. מה אתה חושב על הרפורמה שמקדם שר המשפטים יריב לוין?
"הרפורמה נחוצה ומתבקשת והיא מידתית", הוא אומר לחיוב, ועובר לביקורת: "לוין צריך היה לנהוג כמו בגין, והרי הוא תלמיד שלו, ובגין היה הסנדק שלו. מייד כשהוא נכנס לתפקידו היה צריך לקרוא לאופוזיציה לדון על השינויים, כך הוא היה מוריד להם את הרוח מהמפרשים".

"המנהיג הגדול של תנועת גוש אמונים היה
חנן פורת. הוא היה כריזמתי בקנה מידה ארצי, נואם בחסד, תלמיד חכם וגם יפה תואר. בגיל צעיר מאוד הניע אלפי אנשים לעזוב הכול ולהתיישב. אידאולוג ענק אבל מדינאי, לצערי,
הוא לא היה

הרפורמה שמקדם שר המשפטים יריב לוין?

"הרפורמה נחוצה ומתבקשת והיא מידתית", הוא אומר לחיוב, ועובר לביקורת: "לוין צריך היה לנהוג כמו בגין, והרי הוא תלמיד שלו, ובגין היה הסנדק שלו. מייד כשהוא נכנס לתפקידו היה צריך לקרוא לאופוזיציה לדון על השינויים, כך הוא היה מוריד להם את הרוח מהמפרשים".
"החברים שלי מהצבא, כל מי שנותר, אנחנו בקשר, אנשים אחים. חברים שלי משם מאוד מאוד עצובים. הם חושבים, באמת חושבים, שהולכת להיות כאן מהפכה, שלא יהיה להם איפה לחיות. הם מדברים על זה שנכדים ונינים עוזבים את הארץ. קיימים המון אנשים שבאמת כואבים, שיש כאן אדמה שפצתה את פיה ועוד מעט תבלע אותם".
אתה מצליח להתחבר למחאות? כי נשמעות אמירות קיצוניות.
"מצד אחד יש אמירות קיצוניות, מנגד יש כאלה שמרגישים כמו שאנחנו הרגשנו בגירוש מגוש קטיף, או לפני כן בעקירה מסיני".
הרפורמה תעבור בסופו של דבר?
"למדתי לא להתנבא. גם אם יעבירו אותה היא תפעל חלקית. היא מעוררת התנגדות גדולה. אבל אני חוזר, שים לב: ללא תרבות שלטון אי אפשר לחולל מהפכה, גם אם היא מוצדקת ונחוצה".
אבל אם היא תעבור היא תחייב.
"המתנגדים עברו את סף הפחד. אם היו פועלים בצורה נבונה לא הייתה נשארת להם ברירה, כי כל דבר היה נחשב להרמת יד על הדמוקרטיה. אם מחר נשיאת בית המשפט העליון או היועצת המשפטית לממשלה מתפטרת – זאת רעידת אדמה. ביבי לא יעמוד בזה, ביבי פחדן. בעבר ליוויתי אותו. נפרדתי ממנו משום שהיסס ביישום בדברים הכי אלמנטריים, כגון הבנייה בירושלים. את אישורי הבנייה בגבעת המטוס הוא השהה כמעט שני עשורים".
אז הידברות?
"את ההידברות היה צריך לעשות בהתחלה, גנץ ולפיד היו יושבים לדבר, גנץ בטח. אבל עכשיו השניים האלה לא מובילים את המחאה, מי שמוביל אותה אלה אהוד ברק, רון חולדאי ובוגי יעלון שאני לא יודע מה קרה לו. לא את המשפט הם רוצים להציל, אלא את שאריות ההשפעה שלהם. יש להם חששות אמיתיים – דמוגרפית הם הולכים ונמוגים, השפעתם על דעת הקהל נחלשת בגלל אמצעי התקשורת החדשים, לכן הם מתנגדים בכל הכוח".

 

"כל מי שמכריע באקדמיה, במדינאות ובביטחון – יש לו בבוקר עיתון הארץ"

ישראל הראל, 84, שורד שואה, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948 כשהוא בן עשר. עם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים, ובמלחמת ששת הימים לחם בקרבות בירושלים והיה בין משחררי הכותל. במלחמת יום הכיפורים לחם כאיש מילואים בחטיבה 55. ב-1980 ייסד הראל את מועצת יש"ע ואת 'נקודה'. בראש הגופים הללו עמד עד 1995. לאחר מכן ייסד את 'המכון לאסטרטגיה ציונית', ששיא הישגיו הוא 'חוק הלאום'. בנוסף, ישראל הוא פובליציסט ומאמרי הדעה שלו מתפרסמים ב'הארץ' כבר 35 שנה.

"כנס ליישוב חילוני ותראה את הגינון, באופן כללי זה משהו אחר לגמרי. אין לנו תרבות אסתטית גבוהה, אין לנו תרבות כתיבה גבוהה. זה עניין של תרבות, לא ידע, לא עומק, לא אידאולוגיה, לא מוסר – אני חושב שבאלה אנחנו הרבה יותר טובים

מה אתה חושב על העיתונות הדתית היום, על יוצרים דתיים?
"אחד התפקידים שייעדתי לעצמי היה לטפח כותבים, אנשי תקשורת, סופרים ומשוררים מהמחנה שלנו, כאלה שישאפו לרמה הכי גבוהה. מן המפורסמות היא ש'בנקודה' גדלו אורי אליצור ואורי אורבך ז"ל, חגי סגל ויאיר שלג יבל"א ורבים אחרים. מה שפחות יודעים זה שגם משוררות כמו חוה פנחס כהן ז"ל, שאותה הגדיר פרופסור דן מירון כאחת המשוררות הכי חשובות בדור האחרון, גם היא קיבלה את הביטחון שלה בנקודה. מירה קידר נעשתה סופרת בנקודה, הסופרת אמונה אלון ערכה מאמרים בנקודה. דחפתי אותן לכיוון הזה".
"אני חושב שנבחרת הכותבים בחלק מעיתוני המגזר – ודאי ב'מקור ראשון' – לא נופלים מ'הארץ' או מ'ידיעות אחרונות', אחדים אפילו עולים עליהם. אבל כמו במדינאות, יש גם תרבות עיתונאית. האם יש מספיק מזה אצלנו? עדיין לא. יש ידע מקצועי מצטבר אבל לא פרצנו דרך. במשך הרבה שנים 'הארץ' סיגל את זה לעצמו. הארץ הוא 'מאסט'. כל מי שמכריע באקדמיה, במדינאות ובביטחון – יש לו בבוקר עיתון הארץ, ובזה הם הצליחו. למרות שמקור ראשון בתפוצה הכללית לא כל כך מפגר אחרי הארץ, הוא לא הפך להיות עיתון 'מאסט', זה המבחן האמיתי".
יש שאומרים שבעפרה צמחה התקשורת המגזרית ולכן יש בה כל כך הרבה אנשי תקשורת, דוגמת עמית סגל ועקיבא נוביק שכבר עזבו את היישוב. "השאלה היא האם התקשורת הזו הגיעה לחמישייה הפותחת. התשובה היא: עוד לא, היא אולי בעשירייה הפותחת".
אתה מרגיש שנכשלת? שהצלחת? או שאולי באמצע ויש עוד במה להשתפר.
"לפני כן היא לא הייתה קודמת. היה 'הצופה'. לא ממש עיתון. אני חושב שהוא היה לא פחות ותיק מהארץ, אבל לעורכיו ולכותבים בו היה חסר 'את זה'; את החוש המקצועי, האסתטי, את השאיפה למצוינות"
"אגיד יותר מזה. כנס ליישוב חילוני ותראה את הגינון, באופן כללי זה משהו אחר לגמרי. אין לנו תרבות אסתטית גבוהה, אין לנו תרבות כתיבה גבוהה. זה עניין של תרבות, לא ידע, לא עומק, לא אידאולוגיה, לא מוסר – אני חושב שבאלה אנחנו הרבה יותר טובים. זה קיים פה ושם, אבל כתרבות כללית לא".

 

"במידה מסוימת מועצת יש"ע שיתפה פעולה עם אריק שרון בגירוש"

מועצת יש"ע, או בשמה המלא 'מועצת היישובים היהודים ביהודה, שומרון וחבל עזה', היא עמותה שבה חברים ראשי הערים, המועצות המקומיות והאזוריות הישראליות שבתחומי יהודה והשומרון ובעבר גם בגוש קטיף. היא הוקמה בדצמבר 1980, תקופה עם אידיאולוגיה רבה – במטרה לקדם את מפעל ההתיישבות ולייצג את האינטרסים של המתיישבים.
מה ההבדל בין מועצת יש"ע בעת יסדת אותה לבין המציאות שלנו? היא בכלל הכרחית היום?
"אני לא יודע", משיב בכנות הראל על הצורך במועצה, וממשיך: "את מועצת יש"ע ייסדתי בעמל רב, על פי מתכונת התנועה הקיבוצית. הייתה מזכירות וכד', נבחרתי בוועידה הראשונה שהתקיימה בראש צורים. למעט דני דיין, הייתי היחיד שלא היה גם ראש מועצה. אחרי כל ראשי מועצת יש"ע היו גם ראשי מועצות והדבר העיקרי שבו הם עוסקים זה כלפי הממשלה, להשיג תנאים. אין לי על זה ביקורת, כך צריך להיות. אבל מעבר לזה, האידיאולוגיה הבראשיתית איבדה מומנטום וזה השינוי הגדול. אני באתי לזה מתוך אידאולוגיה".
מתי החלטת שההתיישבות זה משהו שאתה רוצה לעסוק בו?
"כאשר נכנסתי לעניינים עוד לפני גיל 40 הייתי כבר ותיק בתקשורת, במעמד די בכיר ב'ידיעות אחרונות'. עזבתי הכול באמצע אחרי שבגין עלה לשלטון כי חשבתי שזו הזדמנות להוכיח את עצמי בעשייה. היינו 12 יישובים, וכאשר סיימתי את תפקידי אחרי 15 שנה היינו כבר 120 ישובים. להגיד שזה נעשה רק על ידי מועצת יש"ע? לא. אבל היא דחפה ודחפה, הציעה לממשלה דרכי פעולה וידעה להגיע לאן שצריך".
הראל מזכיר את ראש הממשלה המנוח, אריאל שרון: "הוא היה מפקד שלי והיינו ביחסי ידידות. כשר חקלאות הוא היה, אולי בהגזמת מה – ת"פ שלנו. אבל שרון לא היה באמת אידיאולוג, הוא היה מאוד חזק ודחפן בעשייה אבל מבחינה אידאולוגית הוא נע לכאן ולכאן. לנו לא היה כוח לעשות את הדברים מבחינה ביצועית, הכוח שלנו היה להניע את הממשלה ואת זה עשינו בהחלט לא רע".

"מועצת יש"ע עשתה 'שירקס' מאחורי הקלעים. הייתה הידברות מוקדמת איך ייראה הפינוי, עד איזה גבול תגיע ההתנגדות. אפשר להגיד שבמידה מסוימת מועצת יש"ע שיתפה פעולה עם אריק שרון בגירוש

2005, כפר מימון, לקראת גירוש גוש קטיף. אפשר להגיד שזה היה קו השבר של מועצת יש"ע?
"בהחלט. מועצת יש"ע עשתה 'שירקס' מאחורי הקלעים. הייתה הידברות מוקדמת איך ייראה הפינוי, עד איזה גבול תגיע ההתנגדות. אפשר להגיד שבמידה מסוימת מועצת יש"ע שיתפה פעולה עם אריק שרון בגירוש. הציבור מתוך אינטואיציה תפס את זה. אני ממש זוכר, בפינוי עצמו, שחלק מחברי מראשי מועצת יש"ע הכינו לעצמם בתרמילים ביגוד מיוחד להתנגדות, שבגדי 'א' שלהם לא יתלכלכו".
ומה היה ב-1982 עם פינוי ימית? איפה הייתה מועצת יש"ע?
"הייתה מועצת יש"ע ועמדתי בראשה, אבל לא היא הובילה את המאבק". הראל מסביר: "לא היו לנו יישובים שם, היינו בתחילת דרכנו, קטנים מדי. חברים מיש"ע ייסדו את 'התנועה לעצירת הנסיגה בסיני'. רבים מאיתנו ירדו לסיני אבל לא היינו המנהיגים. באותה תקופה היחסים עם אריאל שרון היו מאוד חשדניים, וניתקתי את קשריי הצמודים והחבריים איתו, לפני זה הוא היה בן בית פה. ב-1982 נהרג בני, ואני זוכר שהוא נחת כאן במסוק, הוא ידע להיות חבר".

 

"לא חושב שאני מוכשר לפוליטיקה"

היו לך הצעות להיכנס לפוליטיקה במהלך השנים?
"ניסו כמה פעמים. אמרתי שכל עוד אני בתפקיד של יו"ר מועצת יש"ע אני א-פוליטי. באופן אישי נטיתי למפלגת התחייה, הנושא של חילונים ודתיים בער בי כל השנים בשל העבר הקיבוצי שלי".
אז מה מנע ממך להיכנס לעולם הפוליטי?
“אני לא מתאים לזה. חסרות לי התכונות, הטובות והלא טובות גם יחד, שבלעדיהן אדם לא יכול להצליח בפוליטיקה. אני בן 84, זה שלב של סיכום. אני לא אומר את זה בדיעבד ורוצה להיות ישר עם עצמי ולא לזייף. יש שאומרים ששיא ההישגים שלי בפעילות הציבורית היה חוק הלאום, ואני בספק אם הייתי יכול לעשות את זה כחבר כנסת כמו שעשיתי את זה כראש המכון לאסטרטגיה ציונית. היה לנו צוות מתנדב שהגה ושניסח את החוק, דאג להעביר אותו בכנסת וביבי תקע אותו עשר שנים כמו שעשה לדברים אחרים. בסוף, כשהסיר את הווטו, זה היה נחוץ לו פוליטית".
הראל רואה את עצמו כ'נס': "ניצול שואה, עליתי ארצה בעלייה ב. כילד הייתי בקפריסין, מחנה עולים, התחלתי ללמוד בגיל עשר. כל הזמן הרגשתי שאני בעל חוב למדינה שהצילה אותי", הוא אומר בהתרגשות רבה. "את החוב הזה ניסיתי כל חיי להחזיר בצורה הכי טובה שיכולתי. הקרב בירושלים השפיע עליי עמוקות. שיניתי את כל העשיות האחרות והחלטתי שאני מקדיש את עצמי – כאיש תקשורת, כרעיונאי וכאיש מעשה גם יחד – לעשייה ציבורית".
ביום שלישי ל בשבט, 21 בפברואר, יתקיים כנס ירושלים ה-20 של 'בשבע', במסגרתו יקבל ישראל הראל את פרס ההתיישבות: "מישהו כנראה צלל לסיפור החיים שלי ואמר 'וואלה, מגיע לו'".

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…