בעוד ימים ספורים נכנס בעז"ה ליום הגדול, יום-הכיפורים, כשמו של היום, כן הוא. יום כפרה, כמו שנאמר: 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו' [ויקרא טז, ל].
מה המיוחד ביום זה שהוא מכפר לנו על כל עוונותינו? האם התפילות המרטיטות את הלב? האם הצום והסגופים של יום זה? האם בגדי הלבן שאנו לובשים? האם תקיעת השופר שבסופו של יום?
ושאלה נוספת: האם יום הכפור מכפר לנו גם בלי שנעשה תשובה?
על השאלה האחרונה מצאנו שתי דעות בחז"ל [יומא פה, ב]: רבי אומר: יום-הכיפורים מכפר גם בלי תשובה. 'עיצומו של יום מכפר'. וחכמים אומרים: יום-הכיפורים מכפר רק לשבים בתשובה ואינו מכפר לשאינם שבים. הקב"ה, בחסדו הגדולו, לוקח אותנו בעל כורחנו ומטהר אותנו.
חכמים חולקים ואומרים שבלי תשובה אין יום-הכיפורים מכפר. וכך סובר גם הרמב"ם, אבל גם לדעתם, תשובה לבד לא מספקת ויש עבירות שתשובה ויום-הכיפורים ביחד מכפרים. ואכן דומה הדבר, גם לפי דעת חכמים, למקווה אך בכדי שנטהר במקווה יש צורך להשליך את הטומאה מאתנו שלא נהיה דומים לטובל ושרץ בידו, שנרחיק מאתנו את כל החציצות המפסיקות בינינו לבין ריבונו של עולם. שנחשוב ונדע שמדובר במקווה טהרה ולא סתם בבריכת שחייה ואז אכן התשובה שלנו פועלת וגם ה'מקווה'.
נראה שעצם ה'טבילה' ביחד, התאחדות הלבבות, החיבור לעם ישראל, הוא זה שמטהר את כולם, ללא יוצא מן הכלל… ולוואי ונזכה…
אנו מתקרבים ליום גדול, יום בעל עוצמה המטהר ומכפר לנו, אשרינו! 'אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם – אביכם שבשמים… ואומר: 'מִקוה ישראל ד". מה
מקוה מטהר את הטמאים – אף הקב"ה מטהר את ישראל" [משנה יומא פה, ב].
בספר חיים טובים, ברכה ושלום, ופרנסה טובה וגזירות טובות, ישועות ונחמות, ניזכר ונכתב ונחתם לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום. ■
