01
גם בכותל מחכים לניסים
לקראת שבת שירה ההתרגשות בכותל מגיעה לשיאה. לקרוא את שירת הים לאחר 2000 שנות גלות ושמד, בסמוך למקום קודש הקודשים, זהו נס גלוי הממחיש את נצח ישראל. ״נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך. תביאמו ותטעמו בהר נחלתך….״
כ-3500 שנה חלפו מאז השחרור שלנו מעבדות מצרים ומאז שראינו את הניסים הגדולים שראתה כל שפחה על הים… והנה אנו שוב רואים מול עינינו ניסים גדולים ונפלאים. כל מי שלא מתעקש לאטום את אוזניו – שומע היטב את משק כנפי הגאולה, המתעצם ומתרחב עם כל תפילה של אם או רעייה של לוחם יהודי המתפללת מול הכותל.
׳אז ישיר׳ זה עכשיו. ממש כאן. במקום הראוי ביותר לשיר שירה של תודה לבורא עולם, על הישועות שה׳ מראה לנו ומזכה אותנו להיות בדור הגאולה.
נס גלוי הם הניצחונות של גיבורי ישראל, הלוחמים הגדולים מכולם, המכבים של ימינו, שמנצחים בע״ה בעוז ובגבורה ומוסרים נפשם להגנת ישראל בשבע חזיתות.
שחרור כל החטופים הוא נס גלוי. חלקם עוכבו על ידי חמאס במשך שנים רבות. והיום בעזרת ה׳ רווח והצלה בא ליהודים, בזכות גבורת הלוחמים שלנו וכנגד כל הקפלניסטים המעכבים, הסרבנים והמשתמטים.
זוכים אנו לראות מנהיגים כמו נתניהו, כמו השר לשעבר רון דרמר, כמו השרים סמוטריץ׳ ובן גביר, כמו השרים לוין ורגב שמקדמים את גאולת ישראל בלי לפחד מאף אחד.
לאור הניצחון הגדול הצפוי בע״ה באיראן – גם הנשיא טראמפ יזכה בקרוב ממש לצל״ש הכותל.
אך נראה לי שלפני כולם, מגיע קודם כל לקב״ה צל״ש הכותל.
02
איך מגרשים נחש?
מדי שבת אני פוגש בכותל יהודי ירושלמי מופלא, איש היישוב הישן, מוותיקי שכונת גאולה החרדית. היהודי המתוק מלא בסיפורים עתיקים וחדשים. הוא ממש ויקיפדיה מהלכת. הוא אוצר מלא וגדוש בפרטי פרטים על מנייני הכותל ועל המתפללים בו במאתיים השנים האחרונות.
הרב יוחנן רכס הוא נצר למשפחה טבריינית שורשית וותיקה, שעלתה לארץ ישראל מגליציה שבפולין לפני כ-200 שנה. המשפחה עלתה עם יהודים אמיצים ונחושים כ-70 שנה אחרי עליית תלמידי הגר״א ותלמידי הבעל שם טוב. רבות מהמשפחות שעלו אחרי תלמידי הגר״א נשארו להתגורר בצפת העתיקה. הם חוו על בשרם את רעידת האדמה הגדולה שארעה לפני כ-190 שנה, בה נהרגו יהודים רבים. באותן שנים גר בצפת אדמו״ר, ת״ח, צדיק ובעל מופתים – רבי אברהם דב (אויירבך) מאווריטש, (דוד רבא של הרב שלמה זלמן אויירבך זצ״ל). ברעידת האדמה הרב היה עסוק בלימוד על עמוד התפילה בבית הכנסת שלו הקרוי ׳בת עין – אווריטש׳ על שם ספר שחיבר. כשהתחילה האדמה לרעוד בחוזקה הרב הורה לכל הנוכחים להיצמד לעמוד התפילה בבית הכנסת וכך יינצלו, בע״ה. וכך היה. לדאבון לב, כל מי שלא שמע לעצת הרב וברח מבית הכנסת קיפח את חייו. עד עצם היום הזה, בסמוך לעמוד התפילה שלידו עמד רבי ישראל ניתן להבחין בגומחה שנפערה ברעידת האדמה בצפת.
הרב יוחנן רכס הוא דור עשירי בארץ. הסבא הראשון של הרב רכס שעלה לארץ הוא ישראל מדאברומיל. שמו מופיע במפקד הראשון שעשה השר מונטיפיורי ביישוב היהודי והוא מוזכר ׳כיהודי החכם השלם׳ שעלה לטבריה בגיל 27 עם רעייתו ובנו מגליציה מהעיירה דוברומי ליד לבוב – היא בוטצ׳אטש, העיר בה נולד ש״י עגנון, שהיה שכן של סבא שלי וסבא רבא שלי הרב אליקים גצל גולדברג.
הרב רכס ממשיך ומספר לי בכותל על סבתא רבתא שלו, הרבנית אסתר סגל מצפת, אחותו של האדמו״ר רבי מרדכי חיים, המכונה ר׳ מוטל מסלונים.
בימי הקיץ היו תושבי היישוב הישן עולים לנופש לעיר צפת הצוננת, ובימי החורף ירדו היהודים לנפוש בטבריה הנעימה, וטבלו במי המרפא החמימים של חמת גדר וחמי טבריה. גם סבתא רבתא של רכס הייתה מגיעה לטבריה לשהות ליד הבת שלה, הרבנית גולדה מירל, אשת הסבא הרב בן ציון רכס.
כיהודים רבים אחרים, גם להם הייתה דירת נופש קטנה בעיר העתיקה ליד חופי הכנרת. החלק הזה של העיר העתיקה, וגם בית העלמין היהודי העתיק, נשטפו לכנרת לפני כ- 90 שנה, בסופת גשמים קשה שפקדה את אגן הכינרת.
הסבתא הייתה צדקת גדולה, תלמידת חכמים ובעלת מופתים. בחורף ובקיץ, בשרב ובגשם, היתה הסבתא קמה לתפילת הנץ בבית הכנסת של רבי מנדלי מויטבסק, תלמידו של הבעל שם טוב, שהיה גר בטבריה. הסבתא נהגה להישאר בבית הכנסת עד סוף המניין האחרון, כדי שתזכה לענות עוד ועוד ׳ברכו׳ ו׳אמן׳… היא הייתה אומרת שכל אמן זה עוד ׳קופיקה׳ (מטבע רוסי).
בוקר אחד לקחה הסבתא את הנכד שלה, בנימין, לתפילת הנץ. כשהסתיימו כל התפילות הם שבו לביתם. על מפתן הדלת המתין להם נחש אימתני ורעב, שזה עתה התעורר משנת החורף.
באופן אינסנקטיבי, הנכד ביקש למלט את עצמו מן הסכנה המיידית והסתובב לברוח. אבל הסבתא אסתר שמרה על קור רוח וציוותה על הנכד לעמוד על מקומו ולא לברוח. היא הבטיחה לו שהנחש יברח ממנו. הילד נותר פעור פה כשראה את הסבתא פונה אל הנחש ומדברת עימו בביטחון, בלשון בני אדם: ׳אני אסתר בת רבי יהודה לייב מסלונים. קמתי הבוקר להתפלל תפילת וותיקין ונשארתי עם נכדי בתפילות עד המניין האחרון. אני מבקשת ממך שתתקפל מיד, תסתובב ותסתלק מפה׳. אך סיימה הסבתא את דבריה הנחש התקפל, הסתובב והסתלק לכיוון חוף הים.
התפילות בכותל כמעט והסתיימו אך הרב רכס ממשיך לספר לי: ׳הסבתא גולדה הייתה מאוד חכמה. הכל היה מטופח אצלה. אצלה היה אפשר לאכול מהרצפה. היא טיפחה סביב ביתה עציצי נוי ופינות חמד. בעלה למד בבצלאל והיה צייר אומן מוכשר מאד שקיבל מבצלאל תואר פרופסור לציור.
הסבתא הייתה זו שדאגה להשלמת פרנסת המשפחה, כי כידוע מאומנות קשה להתפרנס… היא ייסדה בביתה הגדול בית הארחה. הבית המרווח שכן באזור היהודי, ברחוב אל חדיב מאחורי בית החולים הסקוטי. בבית היו 7 חדרים גדולים. הבית היה מוקף בחצר ענקית. בבית ההארחה המטופח להפליא הסבתא אירחה תיירים שבאו בימות החורף הקרים להתחמם קצת בטבריה.
בין האורחים הקבועים בלטה משפחה תימנית שעלתה מהעיר עדן בתימן לעיר העברית הראשונה – תל אביב.
החמה מטפסת מעל אבני הכותל, אבל הרב רכס לא עוצר את שטף דיבורו וממשיך לספר לי על ׳תכלית הכוסף׳ ועל התשוקה להתפלל בכותל לפני 200 שנה: הרבי מלעלוב הראשון, היה ר׳ דוד בידרמן, תלמידם של רבי אלימלך מליז׳נסק והחוזה מלובלין. הבן שלו היה רבי משה מלעלוב, שעלה לארץ ישראל בגיל 72, לפני כ-180 שנה (בשנת תרי״א). הרב הודיע בריש גלי, שכשיגיע לכותל הוא יביא את המשיח. לפני שהרב עלה הוא קיבל את ברכתם של הרבי מבעלז והרבי מרוז׳ין. הרבנים מסרו לו מעות ׳קוויטלעך׳ וגם מעות כפדיון נפש וכצדקה שישמרו עליו כשליח מצווה בדרך הארוכה לירושלים.
האוניה הפליגה לים הסוער לקראת סוכות. בעיצומה של ההפלגה האדמו״ר בידרמן גילה שאין לו ערבות. הרבי לקח את המעות שקיבל מרבותיו ונתן אותם לקפיטן האונייה והפציר בו שיעצור בחוף הקרוב כדי לקטוף ערבות. מה רבה הייתה שמחתו כשהבחין ממש על החוף בעץ ערבה מלבלב.
רבי משה מלעלוב שהגיע מפולין היה האדמו״ר החסידי הראשון בארץ ישראל. הוא קבע את ביתו בעיר העתיקה בירושלים. יחד עימו עלו לארץ גם בנו, ר׳ אליעזר מנדל, שהיה האדמו״ר אחריו, בנו רבי יצחק דוד מלעלוב, ונכדו רבי דוד צבי שלוימה. הם גרו ברחוב בוני החומה ברובע היהודי. השבוע, ב- ז׳ שבט, התקיימה ברוב עם ההילולה השנתית של האדמו״ר רבי דוד מלעלוב זצ״ל.
כשבועיים אחר עלייתו לארץ נחלש הרב מאוד. בניו ר׳ איציק דוד ור׳ אליעזר מנדל, ביקשו לשאת אותו אל הכותל כדי שיקיים הבטחתו ויביא את המשיח. כיוון שהיה חלש מאוד לקחו אותו שני האחים על מיטה לכיוון הכותל. אך יצאו מהרובע היהודי, בירידה לכותל, החלו הערבים להתפרע. הערבים זרקו על המיטה מטחים של אבנים גדולות. הבנים חששו לחיי אביהם. הם שאלו אותו מה לעשות והרבי ענה שכנראה שלא הגיע זמן המשיח!
כעבור ימים ספורים, כשמלאו 72 יום בדיוק לעלייתו לארץ ישראל (בגיל 72), עלה הרבי לגנזי מרומים. הרבי נקבר ליד קברו של זכריה הנביא למרגלות הר הזיתים.
בנו של האדמו״׳ר הראשון, רבי אליעזר מלעלוב לא היה הולך לכותל בט׳ באב. רבי אליעזר הסביר שהוא לא רוצה להיות מהבוכים על חורבן הבית אלא מהמנחמים… לכן היה בא לכותל תמיד דווקא במוצאי ט׳ באב. והדגיש שהוא הולך בדרכו של רבי עקיבא שראה שועלים מהלכים בהר הבית והיה מצחק…. אחרי מלחמת ששת הימים, כשהגיעו הלוחמים לעמק קדרון, לקבר זכריה, הם לא מצאו את הציון של האדמו״ר האבא רבי משה מלעלוב. הערבים עקרו את הקבר ממקומו וחרשו את הקרקע.
החימש שלו רבי משה מרדכי בידרמן זצ״ל ביקש שיחקקו על קיר האבן, ממש מול קבר זכריה – ׳ממשה עד משה לא קם כמשה ולא ידע איש את קבורתו׳…
בכל שבת וחג הרב יוחנן רכס מגיע להתפלל בכותל, בדרכו של ר׳ שלומקה מזוועהיל, שהיה מגיע לכותל בכל יום לעת ערב לתפילת מנחה וערבית. ר׳ שלומקה מזוועהיל ציין שהכותל הוא (להבדיל) כמו הדואר המרכזי… כי כל התפילות מכל העולם מגיעות לכותל. כאן הן עוברות מיון מהיר ועולות ומתקבלות ברצון בשמים.
שבת שלום של ניצחון ענק בניסי ניסים ובגבורה גדולה על העמלק הפרסי. הכחדת שלטון המן הרשע באיראן. שחרור עמי פרס מהשלטון הרצחני והאכזר של הרודנים – האייתולות השפלים. שחרור עזה מהעמלק החמאסי. רפואה לפצועים. ניצחון לגיבורי ישראל. עזוז לממשלת התקומה. נחמה למשפחות השכולות.
תיקון – בשבוע שעבר כתבתי שאורי לופליאנסקי ז״ל היה מגיע תדיר עם רעייתו מיכל שתחי׳ לרחוב ארנון בתל אביב כדי לבקר את שכנינו היקרים, הוריה של מיכל – ר׳ שאול וציפורה שנלר. במקום לכתוב משפחת שנלר… כתבתי בטעות משפחת שטרן. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
