במגילת אסתר, ברגע השיא של המתח והגזירה, פונה המלך לאסתר המלכה ואומר לה מילים שמהדהדות עד היום: "מה שאלתך וינתן לך, ומַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ". חכמינו מלמדים אותנו סוד עמוק – ה"מלך" במגילה הוא משל למלך מלכי המלכים. כשהוא שואל "מה בקשתך עוד", הוא בעצם פותח בפנינו, בניו ואהוביו, שער ללא מנעולים. הוא אומר לנו: "אל תצמצמו אותי. אין גבול למה שאני יכול ורוצה להעניק לכם. רק תבקשו."
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור מצמרר, כזה שגורם ללב להחסיר פעימה, שסיפרה לי בת משפחה קרובה. סיפור שמוכיח שהאמונה היא המפתח לניסים שמעל לטבע.
בישוב שבו היא מתגוררת, החליטו הנשים להתכנס ל"סעודת אמנים" – ערב שכולו ברכות, אמונה וחיבור לבבי. בת המשפחה שלי, אישה מלאת חיוניות, החליטה להצטרף. באותה עת כבר היו לה 5 בנות מקסימות בבית, כשהבכורה שבהן נולדה בנס גלוי לאחר שנים ארוכות ומורטות עצבים של ציפייה ותפילה.
למרות שהרגישה שהקב"ה כבר הרעיף עליה טוב וחסד מעל ומעבר, ולמרות שגילה כבר לא היה צעיר, היא חשה דחף פנימי. היא אמרה לעצמה: "אבא שבשמיים אוהב אותי, ואני כל כך חפצה בבן שישלים את חבורת הבנות". היא החליטה לבקש, בפשטות ובתמימות.
באותה סעודה ישבה אישה נוספת, בת למעלה מארבעים, שביתה היה ריק מילדים. הלב של כולן יצא אליה. כשהגיע תורה לברך, נפרץ סכר של דמעות. כולן בכו איתה, זעקו מעומק הלב שתזכה סוף סוף לפרי בטן. הסבב המשיך – זו ביקשה זיווג לבתה, זו התחננה לרפואת אמה, עד שהגיע התור של קרובתי.
קרובתי הסתכל ה סביב ובקול צלול ביקשה: "יהי רצון שהקב"ה יזכה אותי בבן".
האישה בת הארבעים הביטה בה בתדהמה. מול כולן היא שאלה בכאב: "תגידי, את לא חושבת שזו קצת חוצפה? אני רואה אותך מסתובבת בישוב, קורנת מאושר עם חמשת בנותייך, ואני… אני ריקה. איך את מעזה לבקש עוד?".
קרובתי לא נבהלה. בעדינות אין קץ וברגישות של מי שידעה בעצמה את טעם ההמתנה, היא ענתה: "יקירה, גם אני חיכיתי לבתי הבכורה זמן רב. אני מרגישה שבורא עולם הוא אבא שלי. וכמו שילד לא מתבייש לבקש מאביו עוד ועוד, כך גם אני. הוא שומע את כולנו, והשפע שלו לא נגמר בגלל שאני מבקשת. להפך – הוא רוצה שנדע שהוא יכול הכל, לכל אחת מאיתנו צינור השפע שלה בעולם, אין קשר בין צינור השפע שלי לצינור השפע שלך גם את יכולה לקבל שפע מבורא עולם וגם אני יכולה במקביל לקבל שפע, כמו שכתוב אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא הנימה".
הערב הסתיים, והנשים התפזרו לבתיהן, לא מודעות לכך שבאותה שעה נפתחו השמיים.
חלפה שנה. בישוב נשמעה בשורה שהרעידה את הלבבות: אותה אישה בת ארבעים זכתה לחבוק תאומים! השמחה הייתה עצומה, נס גלוי ששימח את כל הקהילה. ובמקביל, בביתה של קרובתי, נשמע קול בכי של תינוק – נולד הבן שביקשה.
לאחר תקופה, הציעה קרובתי לאם התאומים: "שנינו זכינו לשפע גדול מבורא עולם, בואי נעשה סעודת הודיה. נודה על המתנות המופלאות שקיבלנו".
הסעודה הייתה מרגשת פי כמה. נשים נוספות הצטרפו לאחר ששמעו על הניסים. כשהגיע תורה של אם התאומים להודות, היא אמרה בהתרגשות ובבכי גדול של שמחה : "אני רק רוצה לומר תודה לבורא עולם על הנס הגדול שהוא עשה לי וזכיתי בתאומים מקסימים".
קרובתי חייכה אליה ואמרה: "זה נפלא להודות, אבל אל תעצרי. תבקשי עוד ילדים! בבחינת 'מה בקשתך עוד ותעש'. השפע של בורא עולם הוא אינסופי!".
האישה שוב היססה: "זו חוצפה לבקש עוד אחרי כזה נס!". אך לאחר שכנועים וחיזוקים מהנוכחות ובעיקר מקרובתי שלא ויתר, היא עצמה עיניים ובצניעות כובשת ביקשה – שוב – לזכות לעוד ילדים.
כעבור חודשים ספורים, הטלפון בביתה של קרובתי צלצל. השכנה בישרה לה בקול רועד: "יש לי בשורה נפלאה לספר לך, היא שוב בהריון!".
בסיומו של הריון לא פשוט, הגיחו לאוויר העולם שלושה קטנטנים – שלישייה מופלאה, שמילאה את הבית ברעש, בשמחה ובחיים.
אוסיף לסיפור משהו אישי שלי, האמת היא שסיפרתי את הסיפור הזה פעמים רבות, וברגע מסוים התחלתי לפקפק בעצמי. חשבתי שאולי הגזמתי בפרטים, אולי הזיתי… עד שלפני שנה הוזמנתי לסעודת פורים בירושלים. כשהגעתי, המשפחה היתה כבר בשיא הסעודה כשרבים מבני המשפחה כבר שתויים.
ואז בעל הבית ביקש ממני לספר סיפור מיוחד לפורים.
סיפרתי שם את הסיפור על כוחה של התפילה ועל הבקשה לבקש 'עוד' מבורא עולם באופן כללי אבל במיוחד בימי הפורים.
לפתע, הבת של בעל הבית קמה ואמרה בקול נרגש: 'אני מכירה את המשפחה הזאת! אני התנדבתי אצלם במשך שנה שלמה אחרי שהשלישייה נולדה!'. היא נקבה בשמותיהם של כל חמשת הילדים שנולדו מהניסים הללו."
גם השנה, כשאנחנו ניצבים ביום הפורים – יום שהוא עת רצון שאין כמותה, אל לנו להצטמצם.
אל תגידו "לא נעים לי לבקש". המלך מחכה לשמוע אתכם. פתחו את הלב, בקשו על עצמכם, על המשפחה ועל עם ישראל כולו, מתוך אמונה פשוטה שבורא עולם רק מחכה לשאול: "מַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ?" ■
Ori88533@gmail.com
