עשה…את האדם ישר
כאשר אני שומע מפי תלמידים בתל-אביב על ״הרבנים האלה…״, לרוב ציטוטי בקורות ששמעו בתקשורת, אני שולף סיפור קטן על ר׳ שלמה זלמן אויערבך, למשל, כדי לעשות להם היכרות מדויקת יותר עם ״הרבנים האלה״. לרוב אני בוחר סיפור אנושי או סיפור על מידותיו. ספרים רבים יצאו על חייו, סיפורים רבים סופרו עליו, ואעפ״כ בזיכרון דמותו יש משהו ייחודי: כמעט כל מי שהיה לו איזשהו קשר עמו, בין שלמד אצלו, היה שכן שלו או רק בא פעם לשאול אותו שאלה – נזכר בסיפור מיוחד ללא כל מאמץ. סביר להניח שלכל אחד מ300,000 משתתפי הלווייתו, ויותר מהם, היה סיפור אישי.
לרגל כ׳ אדר השנה, יום פטירתו ה31-, שוחחתי עם קרוב משפחה רחוק שלו, הרב מנחם שריידר. וכך הוא סיפר: ׳אחת התכונות הייחודיות שלו הייתה החובה שדרש מעצמו ללמוד היטב את המציאות לפני שהוא פוסק. לכן היה לו ידע עצום ורחב בכל תחום רפואי, טכנולוגי ומדעי שנגע לשאלות הלכתיות. למשל, הוא ביקש מפרופ׳ זאב לב ללמדו פיזיקה, כדי לדעת לענות על שאלות בתחום הזה. גם בתחומי רפואה רבים הוא למד ושלט היטב.׳ [בעבר הבאתי בטור זה סיפורים שסיפר לי בן דודו יהושע פרוש, שהתמחה ברדיו לפני כ80 שנה, ורש״ז היה מגיע אליו ללמוד על מערכת ההפעלה של הרדיו. וכן שפעם פגש אותו ליד ׳מרכז כלל׳ בירושלים בשלבי בנייתו, ואחרי זמן ארוך פגשו עומד שם עדיין, ולהתעניינותו הסביר שהוא מנסה ללמוד את דרך פעולת המעליות. מ.ד.].
והוסיף: ׳כשהייתי רב ישוב חקלאי, באתי אליו עם שאלת הרכבת אגס על חבוש. היה מי שכתב שהם בעצם מאותו המין (אכן הם מאותה משפחה בוטנית, וגם תת-משפחה, אבל רחוקים מלהיות מין אחד. עי׳ שו״ת חתם סופר ח״ו סימן כ״ה. מ.ד.). והכותב רצה לצרף לכך כמה סברות לקולא, כגון ע״י נכרי, ושלא כדרכו, ועוד כמה תנאים. הזכרתי לרש״ז שאביו כתב מאמר על סברת ההיתר של שלא כדרכו. הוא הסתכל עלי בצחוק קל ואמר: ״אתה יודע מה זה חבוש?״ אמרתי – ״לא״. -״כך חשבתי״ אמר, והחל לספר לי על החבוש, ועל כך שרבים אוכלים אותו בראש השנה (כדי לברך שהחיינו על מין חדש ביום השני. מ.ד.) כך הוא הסביר לי שמהיכרות עם המציאות אין להעלות על הדעת שזה אותו המין.׳
מה מפחיד אותך?
כמה פעמים סיפר ר׳ שלמה זלמן אויערבך על פורים במחיצת הרב קוק, והדגיש שכמעט כל בני הרבנים היו מגיעים לרב מדי שנה עם משלוח מנות במהלך הפורים, והרב מצא זמן לשמוע מכל אחד מהם חידוש תורני. זה הרשים אותו מאד.
על הפעם הראשונה, כנראה, שבה הגיע רש״ז בפורים לרב קוק, סיפר לי הרב שריידר: ׳כשהיה הגרש״ז ילד קטן, הוא נשלח עם משלוח מנות לרב קוק. והנה במקום להיכנס לבית הוא נשאר יושב על המדרגות. מישהו ראה אותו ושאל מדוע הוא לא נכנס. הוא אמר: ״אני פוחד שכאשר אכנס הרב ישאל אותי על הלימוד שלי״…׳
[הרבה שיח תורני היה ביניהם מאז ועד צאת ספרו הראשון לאור בשנת פטירתו של הרב קוק. אעיר שלמרות הערצתו לרב קוק ולחזו״א, זה כמובן לא נגע כלל לאמת ההלכתית שלו, לסברא, והוא חולק עליהם בלשון רכה בהרבה עניינים. הדוגמא המפורסמת היא ששניהם סברו שכל הדלקת חשמל בשבת היא איסור דאורייתא, מטעמים שונים זה מזה, והוא חלק עליהם לחלוטין וסבר שמצד החשמל עצמו זהו איסור דרבנן. מ.ד.]
אחי הגדול יואל ז״ל למד בישיבה קטנה ב״קול תורה״ והוא היה חוזר המון על הסוגיות לקראת המבחן החודשי הכיתתי של הגרש״ז ונלחץ מזה. כילד שאלתי אותו: ׳ומה קורה אם לא יודעים לענות? זה מבחן עם ציון? הוא בטח ׳מחליק׳ אותך ממילא לתשובה הנכונה׳. והוא השיב: ׳אין לך מושג איזו בושה זו שר׳ שלמה זלמן ישאל אותך שאלה ולא תדע לענות! אין בושה יותר גדולה מזאת׳.
לשבור את העט…
והוסיף הרב שריידר סיפור שסיפר ר׳ שלמה זלמן, שכשהזמינוהו לכהן כראש ישיבת קול תורה, הוא התלבט מאד. הוא רצה להקדיש את זמנו לכתיבת ספרים (היה עסוק באותה עת בספרו על הלכות תרומות, וכל ימיו הצטער מתי יוכל להמשיכו. מ.ד.). הוא ניגש להתייעץ עם ר׳ איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת ״עץ חיים״ ומחבר ה״אבן האזל״ על הרמב״ם. רא״ז אמר לו בהאי לישנא: ״ביקשו ממך להיות ראש ישיבת ׳קול תורה׳? קח את עטך ושבור אותו!״
לעזוב את הארץ?
כידוע, כמו הרב חרל״פ, הרב של שכונתו ״שערי חסד״, גם רש״ז לא יצא מארץ הקודש כל ימיו. וכך סיפר הרב שריידר: ׳כבחור מחו״ל שהגיע ללמוד בארץ בישיבת הר עציון, ניגשתי לשאול אותו על יום טוב שני. הורי גרו בחו״ל, וההנחה הפשוטה היתה שאני אשוב לחו״ל אחרי שנת הלימודים בארץ. הוא אמר לי לשמור יו״ט שני, אבל להניח בו תפילין ללא ברכה. עליתי ארצה אחרי 8 שנים מאז. משפחתי עלתה אחרי. סבי היה כמעט בגיל 90 כשעלה, אבל הוא לא היה שמח כאן. אמרתי לרש״ז שאני חושב שהוא נכנס לדיכאון. רש״ז פסק שצריך לעזור לו לחזור לחו״ל! לא משאירים אדם בדיכאון. תוך יום אחד מאז שחזר לשם, החליט לשוב ארצה׳. אני ראיתי בזה גם סיפור על רגישות אנושית וסדרי עדיפויות הלכתיים, וגם מסיפורי ״חכם עדיף מנביא״.
נסיך
עוד סיפר הרב שריידר: ׳הרב יואל עמיטל (בן הרב יהודה) ביקש מהגרש״ז לערוך את חופתו. ישב הגרש״ז בשולחן הכבוד בחתונה, ואני זוכר את הרב אהרון ליכטנשטיין אומר עליו באותה הזדמנות – ״ר׳ שלמה זלמן הוא נסיך״.׳
איזה הכשר?
סיפר לי הרב יעקב ורהפטיג ששמע מבעל המעשה: ׳שכן של הגרש״ז אויערבך הזמינו לאיזה אירוע אצלם בבית. הגרש״ז הגיע והשתתף בסעודה. מישהו שאל את ר׳ שלמה זלמן אם הוא יודע איזה הכשר אוכלים בבית הזה, ואם ההכשר הזה מקובל עליו. רש״ז השיב בתמיהה: ׳מה זאת אומרת? בעל הבית הוא יהודי שומר מצוות, אז בוודאי שהוא יגיש רק אוכל כשר.׳ ■
meirdorfman@gmail.com
