לא מספיק לזכור רמב״ם ושולחן ערוך בעל פה…
לפעמים אנשים גדולים יוצאים לאור דווקא בזכות תלמידים גדולים שהתמסרו לפרסום תורת רבותיהם, ומבלעדי התלמידים הם וחידושיהם היו יורדים לתהום הנשייה. יש לכך כמה דוגמאות ידועות, כמו רבי נחמן מברסלב, שכל תורתו הגיעה אלינו דרך תלמידו רבי נתן. וכן הגותו של הרב קוק שיצאה לאור בזכות מסירותם של בנו הרצ״י ותלמידו הרב הנזיר. אחד ממפעליו של הרב קוק הוא ״הלכה ברורה״, הצמדת פסק ההלכה לדף הגמרא, שיצא לאור עם ״בירור הלכה״ להצמדת השתלשלות שיטות הראשונים והאחרונים לסוגיות. המפעל הזה יצא לאור על ידי רבה של ירושלים שהלך לעולמו השבוע, הרב אריה שטרן, והמכון שבראשו עמד.
בליל שבת אחד ליוויתי את הרב אריה שטרן זצ״ל לביתו אחרי התפילה, ושאלתיו מה מקום העבודה שלו ביחס ל״הלכה ברורה״, שאותה הרב קוק הספיק לסיים בעצמו. הוא סיפר לי שאת לשון הרמב״ם והשולחן ערוך, בשנות עבודתו הראשונות של הרב קוק על המפעל, העתיק הרב לגמרי מתוך זכרונו, ורק מאוחר יותר הביאו לו רמב״ם ושו״ע קטנים, שהיו מונחים על הסטנדר שלו. בעבודתו, שהייתה נעשית בין גברא לגברא, לא היה לו פנאי לפתוח את הספרים. לכן היה צריך לעבור על הכל כהגהה לקראת הדפסת הגמרות. וסיפר הרב שטרן: ׳כשעברנו על כתיבתו, בהגהה לקראת הוצאת הגמרות לאור, גם על זו שנכתבה בעל פה ממש, היה מאד נדיר למצוא איזושהי טעות בהעתקתו מן הזיכרון. קשה לתאר את ההתרגשות והחוויה שבמפגש כזה עם גדלותו של הרב קוק, אפילו רק דרך כתב ידו. אתה רואה איך הוא ידע את לשון הרמב״ם כולו על בוריה בעל פה, ואת השולחן ערוך כולו בעל פה ממש…׳
לעשות מסלול
רבים דיברו השבוע על השקידה וההתמדה של הרב שטרן, שהיה שקוע כולו תדיר בלימוד. פעם באחד מימי בין-הזמנים טיילתי עם בתי בהר הכרמל, ופגשנו אותו מטייל עם הרבנית ליד ״גשר החבלים״. ראו שהוא לא מורגל בכך, ושעבורו זוהי ׳משימה׳. הוא סיפר שאמרו לו שב״בין הזמנים״ צריכים לטייל וצריכים ״לעשות מסלול״. היה שם מסלול מעגלי קצר, והוא שאל אותי בחיוך אם כשיעברו על גשר החבלים הזה הם ייצאו ידי חובת ״לעשות מסלול״…
[זה הזכיר לי מה שסיפר הרב גורן שבנערותו פגש אותו הרב קוק יושב בנופש בין-הזמנים בחורשה בכרמל עם הגמרא, והרב קוק סגר לו את הגמרא באומרו שלא לשם כך מימן לו ועד הישיבות ימי נופש…]
מעל הכל – חינוך
כתבתי כאן בעבר דברים ששמעתי מהגאון הנסתר רבי אליעזר קוגל, על תורתו של הרב משה אביגדור עמיאל, רבה של תל-אביב, ועל זיכרונותיו מייסוד ״ישיבת הישוב החדש״ בשנת תרצ״ח. כידוע, הרב עמיאל היה מתלמידיו הגדולים והראשונים של ר׳ שמעון שקאפ. הוא חיבר ספרים מקוריים רבים, היה למדן מעמיק ופוסק הלכה, דרשן גדול, פעיל ציוני ומראשי תנועת המזרחי, אבל תלמידו הרב קוגל זכר אותו מדבר תמיד דווקא על חשיבות החינוך. בחינוך הוא ראה את המשימה הלאומית הגדולה של הדור הזה, זה היה חזונו. לשם כך הוא ייסד את ישיבתו.
לא היה לו מבנה עבור הישיבה, והיא התחילה את דרכה בביתו ברח׳ מלצ׳ט 2 (כך סיפר לי חנניה וינברגר. והוסיף שהפנימיה היתה ברח׳ מונטיפיורי 5, ואחה״צ הלכו למעט לימודי חול ברח׳ טרומפלדור, ובכך הוא מסביר את הצורך במשמעת קשה לצעירים שמסתובבים בלב תל-אביב…). זכה הרב עמיאל שמהישיבה שמסר נפשו על ייסודה, יצאו רבים מאד מגדולי תלמידי החכמים בדורנו, ומצויים בעולם התורה לכל גווניו. גם הרב אריה שטרן היה בוגר ישיבתו של הרב עמיאל.
ועוד על ראייתו למרחוק: בסוף ספרו ״לנבוכי התקופה״ חוזה הרב עמיאל תהליך שבסופו תגיע הציונות המנותקת מתורה למשבר. אחרי המשבר יבוא חיפוש דרך, חקירה על פי דרכם דווקא, והיא תוביל לדור של ״ונשובה אל ה׳.״ ובלשונו – ״במקום דור תהפוכות יבוא נא דור דעה…כמים לים מכסים״.
עוד כמה שבים ו…
מענין לענין. סח לי הרב אברהם קוגל, נינו של הצדיק הירושלמי ר׳ אריה לוין: ׳זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים ליוויתי הביתה את הסבא רבה מאירוע משפחתי. לפתע הוא אומר לי: ׳במשך דורות אנחנו אומרים-״אני מאמין…בביאת המשיח ואע״פ שיתמהמה…אחכה לו בכל יום שיבוא״. וחשבתי: אחרי נסי ששת הימים, בשלב שהגענו אליו, ראוי היה לנו לומר כעת: ׳אחכה לו בכל שעה שיבוא. שהרי אנחנו קרובים כל כך לביאתו!׳ המשכנו ללכת כברת דרך, והנה מולנו צועד הרב וועלוול צ׳צ׳יק (תלמידו של הגרי״ז הלוי מבריסק ובנו של משמשו הנאמן של הרב קוק, רבי אברהם חיים. מ.ד.), ניגש לסבא ואומר: ׳אתה יודע, ר׳ אריה, חשבתי: אנחנו אומרים תמיד ״אחכה לו בכל יום שיבוא״, והרי עכשיו שאנחנו כל כך קרובים לזה, צריכים כבר להגיד ״בכל רגע שיבוא״.׳ המשכנו ללכת, וסבא אומר לי: ׳ראה, הוא הרי לא שמע מה שדיברנו בינינו, וגם הוא התעורר לזה. אין זה אלא שמשמים שלחו אותו לתקן את הטעות שלי, שלא רק בכל שעה אלא בכל רגע!, ככה אנחנו קרובים לביאת המשיח!׳ ואז שאלתי את הסבא: ׳אם כך, מדוע הוא לא מגיע עכשיו?׳ סבא השיב: ׳אנחנו גם אומרים בכל יום ״ובא לציון גואל ולשבי פשע…״. כלומר, הגואל מוכן לבוא בכל רגע, אבל הוא רוצה לזכות עוד כמה שבי פשע. המשיח ממתין לעוד כמה יהודים שיזכו לשוב לפני ביאתו. עוד כמה שבי פשע- והוא מגיע׳…׳
חשבתי לעצמי: ר׳ אריה נפטר קצת פחות משנתיים אחרי מלחמת ששת הימים. כמה מדויקים דבריו בקריאת מפת התהליך, מאז ועד ההתעוררות המופלאה של חיזוק הזהות היהודית במציאות ימינו. הוא בוודאי היה כבר רוקד ברחובות משמחה…
סגולת המים…
עוד סיפר ר׳ אברהם קוגל לבני: ׳בכל שנה היה הסבא רבה, ר׳ אריה לוין, מזדרז לשכור את מאפיית הלפרין לכמה שעות כדי לאפות מצת מצוה, והייתי בא לעזור לו ביום האפיה. שנה אחת הוא ביקש שאבוא אליו כבר מבערב, כדי לסייע לו גם בשאיבת מים שלנו. כשהגעתי אמר לי: ׳כתוב על האבות שמצאו זיווגם על המים. רציתי שתבוא לעזור לי בשאיבת המים כדי שתמצא זיווגך בקרוב׳. כשבועיים אחר כך נקרתה לי אשתי המיועדת לי׳. ■
meirdorfman@gmail.com
