אבא ואמאדוד ושרה לנדאו- נתנו לי הכל ובכל כיוון שהלכתי האמינו בי והם תמיד שם בשבילי. קרית ארבע חברוןעיר מולדתי. מחובר מאוד למקום. הסתובבתי הרבה

אבאיהודה גרמן. לא יעזור הגיל ושנות העצמאות, אם קורה משהו הדבר הראשון זה טלפון אליו. השיחה בדרך חזור הביתה בשעות הקטנות של הלילה מעניקה איפוס

אבאאריה שכטר, מורה להיסטוריה ואזרחות. לימד 50 שנה בישיבת נחלים. עד היום הוא זה שזוכר את כל התאריכים בבית.אמאדיצה. גם היא מורה. כל כולה של

אבא פרופסור יעקב רנד ז”ל. זכיתי שיהיה לי אבא יוצא דופן. מתנה. אדם מלא אהבה, הומור, ביטחון וחכמה. ובעיקר מלא אמונה. אבא שלו ברך אותו

ההתחלה“מאז שאני זוכר את עצמי היה לי חלום לעזור לעמ”י ולחבר בין חלקי העם דרך תפקידים משמעותיים. בדיעבד דברים שעשיתי בחיים הובילו אותי לכך: ההתמדה

ההתחלהנולדתי וגדלתי בשכונת נחלאות, ועדיין מתגוררת בשכונה. אבי, יליד ירושלים גדל ברחביה, אמא עלתה מארה”ב. גדלתי במשפחה מלוכדת ובה ארבעה ילדים: יונתן, אהרון, יהודה ואנוכי,

גדלתי בבת ים, התגוררתי אחרי החתונה ב”בית מאיר”, היום הבית שלי הוא במושב “טירת יהודה” אבל האמת שבלב אני בעצם ירושלמית. אני נשואה לבעז שהיה

בן 33 נשוי לנאוה, הורים לשלוש בנות וגרים במושב יונתן ברמת הגולן. ההתחלההרובע היהודי בירושלים, בן להורים שעלו מארה"ב. לגדול ברובע זה לחיות בתוך בועה

מאז שנות העשרים זכיתי ב’’ה לעסוק בצרכי ציבור. כמנהל מחוזות חיפה והצפון של בני עקיבא, כעוזר מזכ’’ל “המפד’’ל”, סמנכ’’ל ומזכ’’ל “המפד’’ל”…

בכלל לא ידעתי “שיש לי את זה” בכתיבה. היומנים האישיים שהתמלאו בתקופת הילדות וההתבגרות בזה אחר זה, ממש הקלו עלי עם אינסוף התמודדויות, ולאורך השנים צרכתי לא מעט סדנאות כתיבה.