
פתאום מותר לחשוב
לפעמים יש איזו מלה שהכל יודעים שאסור להגיד אותה. דעה שהכל מתנגדים לה כי הם יודעים שאסור להיות בעד. כי נורא מפחיד להיות בעד. כי
לפעמים יש איזו מלה שהכל יודעים שאסור להגיד אותה. דעה שהכל מתנגדים לה כי הם יודעים שאסור להיות בעד. כי נורא מפחיד להיות בעד. כי
01 השבוע התגלה עוד פרט בעסקת הכניעה; מחבלים רוצחים שמשתחררים לרחובות ירושלים יקבלו קיצבאות ביטוח לאומי וזכויות אזרחיות נוספות מטעם המדינה. רצחו, אנסו, החריבו
המערכת הפוליטית מתחמקת כבר שנה ורבע מלדון בשאלת היום שאחרי, ולא בכדי. זהו תפוח אדמה לוהט. אבל תפוח האדמה הזה מממשיך ללהוט גם מתחת לפני
המלחמה מתקדמת בעצלתים כבר שנה ורבע. נכנסים ויוצאים וחוזרים ובורחים ולא מכריעים. למה מחכים? למשיח? לא בדיוק אבל בערך. כבר תקופה אחרונה הכל רומזים וחושבים
השבוע הסתחררו אצלי רגשות סותרים. החטופות השתחררו מידי שוביהן הרצחניים, וכמו כולם התרגשתי ושמחתי שמחה גדולה, וכמו כולם גם כאבתי את המחיר העצום והלא נתפס
אחת הטענות המושמעות הרבה לאחרונה היא "אם הבן שלך היה חטוף גם אתה היית בעד עיסקה בכל מחיר". על כך יש לענות שתי תשובות: התשובה
“ידינו לא שפכו את הדם הזה". כך מצווה התורה את זקני העיר לומר, כאשר נמצא הרוג בסמוך לעיר. ושואלים חז"ל: וכי נעלה על דעתנו שהדיינים
01 יש לי בעיה עם המשפט:" עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", כי הרבה פעמים יש לי הרגשה שהמשפט הזה מאשר דחיינות; מה שאפשר לעשות
השבוע פורסם בתקשורת שאזרח ישראלי תושב הצפון נעצר בחשד שתכנן לבצע פיגוע תופת בישראל. לא חסרה לכם איזו מלה בידיעה הזאת? "לא", השיבו כמה אנשים
01 השבוע שעבר היה סוער במשכן הכנסת. פקידי האוצר החליטו לקצץ תקציבים למשטרה, להפר הבטחה לשוטרים ששכרם יעלה, הבטחה שעל בסיסה, בין השאר, התגייסו השנה