לעילוי  נשמותיהם של נפתלי חיים הלוי ושרה גבל שנרצחו באושוויץ השואה מערערת את האמון בחיים, ואת האמונה באלוקים. היא אסון וזוועה לעם היהודי ולאנושות כולה,

בפרשת הציווי על בנין המשכן, התורה כותבת בפירוט רב מה צריך להיות בדיוק במשכן, כמה קרשים, כמה קרסים, כמה אדנים וכו', עד כדי שהיא מקדישה

פרטי המקרה > דוד, שהוא חקלאי נלהב, מכר לחיים, בעלי המכולת 'טעים וזול', 500 ליטר של שמן זית וטון תמרים יבשים. דוד טוען שלא קיבל

פרטי המקרה > לאחר שתי שנות עבודה, פוטר חיים מהוראה בישיבה בה עבד. בעבר קבענו, שבמקרה המדובר היתה לישיבה סמכות עקרונית לפיטורי חיים: לא הייתה

זה עתה הופיע הספר 'משמיע ישועה'. המחברת, הרבנית הילה וולברשטין, מגדירה את הספר: "צוהר להכרת אישיותו של הרב צבי יהודה הכהן קוק". הרב היה, כידוע,

מעשה שהיה כך היה. אמו"ר היה תמיד אומר: "כשאתה לומד בישיבה למד קודם כל את הסדר המקובל. אבל אל תשכח שישנם ששה סדרי משנה ולא

משה רבנו לימד והדריך את עם ישראל לגבי דברים הנוגעים להתנהגות היחיד. בפרשתנו הוא מתמקד בנושאים הקשורים לכלל ישראל: מערכת המשפט, סמכויות בית הדין הגדול,

בשו"ע יש חיובים הדדים בין בני הזוג מרגע שנישאו, ואחד מהחיובים של האישה כלפי בעלה הוא "מעשי ידיה", הכולל הנקה: "ומיניקה את בנה" (שו"ע אה"ע

על הפסוק הראשון בפרשתנו "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ד' אֱ-לקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם… כּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל", אומר רש"י : "מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה