בפִתחה של שנת הלימודים הקרֵבה הנושא העדתי עדיין רוחש במרחב הציבורי. סוגיה זו, ובמיוחד השלכותיה על הדור הצעיר, הייתה קרובה ללב הוריי, הרב והרבנית נריה

שני כרכים עבים של "כל אגדות ישראל" לילדים (טרום עידן "כה עשו חכמינו") זכו למקום של כבוד על מדף הספרים בחדרנו. עולם האגדה חביב היה

בעיצומם של ימי קיץ (לפני 89 שנים) עלה לארץ ישראל אבא, הרב משה צבי נריה זצ"ל. מעטים מאוד קיבלו באותן שנים היתר יציאה מרוסיה הסובייטית,

כך סיפרה הנכדה גילת לתלמידותיה בסיור בבית: "'נוסעים לסבא וסבתא' פירושו באים לכאן, לבית שכל הזמן היה פתוח, גם למשפחה וגם להמון-המון אנשים. יש פה

קשר מיוחד היה לאבינו, הרב משה צבי נריה זצ"ל, עם רבי שמעון בר יוחאי ועם הציון שלו במירון. חוק ולא יעבור, לפחות שלוש פעמים בשנה

בראשית שנות המדינה שכנה סמוך לכפר הרואה מעברת האוהלים אליכין, שהתגוררו בה עולים מתימן. בחורף קרסו האוהלים. אבא ואימא הזמינו לביתם הקט משפחת עולים בת

אווירה מחותנת של ל"ג בעומר הקרֵב עוררה בי רִשמֵי זוגיות של הוריי, הרב והרבנית נריה זצ"ל (על מסעם בדרך לחופה ראו: 'איזה זוג נחמד', גילוי

ימי ניסן וערב פסח זימנו חוויות מיוחדות מעולמם של אבא ואימא, הרב והרבנית נריה זצ"ל, ואחלוק איתכם שתיים מהן. כותלי הבית בכפר הרואה גדושים היו בספרים

השבוע שמעתי את שירו החדש של רועי ידיד, 'אתה נֵרי', לזכרו של אבא, הרב נריה זצ"ל. התוכן, הלחן והביצוע ריגשו אותי ביותר. במאמץ קל איתרתי

בט"ו באדר נולדה אימא, הרבנית רחל נריה ע"ה, וטבעי שהתאריך מעלה תמונות ומעשים מגנזי הלב. נראה שהפיגוע הקשה באריאל עורר זיכרון מכתב שכתבה אימא לאישה