ברוך ה' אני אם למשפחה לא קטנה, ואני מרגישה שהעולם כבד עליי. בעלי משתדל אבל עדיין לא פשוט לי, ואני מתלבטת אם זה בסדר לדרוש

אומרים שילדים זקוקים לסמכות, גבולות וכללים, ואני מבינה את זה, אבל נורא קשה לי להיות כזו! לא נעים לי לגרום להם אי-נעימות, ואני לא רוצה

הבן שלי התרחק מאוד מהדרך. יש לו אידאולוגיות הפוכות משלנו, ואחרי הוויכוח האחרון הוא החליט שהוא גם לא מדבר איתנו. זה נמשך כבר חצי שנה.

הבחנתי לאחרונה שכשאני אומרת לילדים שלי להתפלל או ללמוד תורה לקיים מצווה זו או אחרת אני מהוססת, כי מי אמר שמה שטוב לי טוב גם

למה חם קיבל כזו "מנה חמה" על היחס שלו לאביו? מה כבר עשה? למה מגיע לו להיות עבד עבדים לאחיו?  תשובה הקללה שקילל נח את

אנחנו משתדלים כל כך שלילדים שלנו יהיה כל מה שצריך, גם באופן קיומי וגם משתדלים להיות הורים טובים. ואחרי כל ההשקעה אנו מרגישים כזו כפיות

שלום לך. אני חוזרת עכשיו מאספת הורים, ואני די מתוסכלת. יש הורים שהמפגש איתם הא כמו בית משפט: למה עשית כך ולמה לא עשית כך?

מה היה אומר הרב קוק זצ"ל על המהפכה של שרת החינוך תשובה למרות המילה "מהפכה" מתברר שהשרה ממשיכה את הגישה הפרוגרסיבית בחינוך שעיקריה הם שאין

הילדים שלי רבים כל הזמן. מרגע שיש יותר מאחד ביחד אני הופכת שוטרת, מגשרת, מפשרת, ובסוף בהרבה מקרים השלום מחזיק שתי דקות, ושוב הם מתחילים

יש לי בן בן 4, מתוק בעיקרון, אבל הוא לא מפסיק לצעוק, להתחצף ואפילו לפעמים להכות. אני די חסרת אונים מולו. אני מבינה שאין ילד