על מה שמטריד בחור ישיבה: בתקופה שלפני ה׳התנתקות׳ ישבתי בבית המדרש של ישיבת הכותל בסמיכות למקום הרב אביגדור נבנצל, ושמעתי בחור ששאלו: ״האם מותר לנסות

לפני כשלוש שנים התקשרתי לידיד שחגג יום הולדת 100, לאחל לו מזל טוב. שאלתי אותו על ההרגשה של חגיגת 100 בתוך הגבלות קורונה וסכנותיה. והוא

בצעירותי זכיתי ל׳שימוש תלמידי חכמים׳ אצל הגאון רבי ישראל יעקב פישר, שהיה ראב״ד העדה החרדית. פוסק גדול ובעל דעות עצמאיות, ללא שעבוד לעסקנים. היה לו

פגשתי זקנים מופלגים מחסידי ויז׳ניץ, שתיארו בפניי איך הייתה הנסיעה לאדמו״ר ממלאת מצברים לתקופה ארוכה, ובאיזו מסירות התאמצו יהודים לנסוע. אחד מהם, אריה ברקוביץ, מרמת

החזן יצחק אשל ז״ל היה המורה של חזנים רבים בארץ. כשבאתי לראשונה ללמוד אצלו ׳נוסח׳ (המנגינות המסורתיות הייחודיות לכל תפילה), הוא אמר לי לשיר את

מה לרב חיים דרוקמן הזקן ולצעירי תל-אביב? מסתבר שגם להם היה קשר איתו, וקשר עמוק. בתקופה שבה גם הרחוקים ביותר רוצים להעמיק את יהדותם וללמוד,

אצל הרב אברהם רמר זצ״ל זכיתי ללמוד כשהייתי בכיתה ח. אם היה משהו שנוא בעיניו, חוץ מזה שמישהו פנה אליו בתואר ״הרב״, זה היה השימוש

סיפר לי המשורר, יונדב קפלון, דברים שאמרה לו פעם המשוררת זלדה, בערך כך: ״לעיתים כל כך קשה לי להבין את הנהגת ה׳. אני לא יכולה

כמה סיפורים אישיים: במהלך מבצע צוק איתן, גויסנו בצו 8 ביום שישי בבוקר, במטרה להחליף ביום שני שלאחריו מילואימניקים שכבר משרתים זמן ארוך. האימון לפני

ברחוב מאז״ה בתל-אביב הייתה מסעדה ללא תעודת כשרות, שגם חרדים רבים היו אוכלים בה. כיצד? בעל המסעדה היה חסיד זקן ויר״ש, תושב כפר חב״ד (אלו