01
אני זוכר פעם אחת שהעברתי הרצאה באיזה מכינה קדם צבאית.
בהרצאה דיברתי הרבה על נתינה ועל חסד ואז שאלתי את תלמידי המכינה אם יש שאלות.
אחד החניכים שאל: ׳אם אתה משתדל לעשות טוב כל הזמן, אז לבטח יש לך אין סוף פניות של אנשים. לא סתם אומרים: "מרובים צרכי עמך", אז איך אתה מתמודד עם כל הפניות האלו, הרי אתה לא תצליח לעזור לכולם?׳.
התחלתי לענות לו: ׳אתה צודק, זאת בעיה לא פשוטה. באמת כשאתה מתחיל להתעסק בחסד ובנתינה, זה לא נגמר. הפניות הן לפעמים ממש יום יומיות, זה ממש רודף אותך לכל מקום, כמו שדוד המלך כותב בספר תהילים: ׳אך טוב וחסד ירדפוני׳. זה ממש רודף אחריך לכל מקום, זו הבעיה היחידה בזה׳.
ואז הבן של ראש המכינה, ילד בן חמש, הרים את ידו וביקש לדבר. הסתכלתי עליו ובתוך ליבי אמרתי לעצמי: "מעניין מה הילד הזה רוצה לשאול?".
ואז הוא אמר בפשטות: ׳לא הבנתי מה הבעיה כשרודפים אחריך טוב וחסד, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך׳.
הסתכלתי על הילד עם חיוך גדול של הנאה ואמרתי לו: ׳אתה צודק זו באמת לא בעיה׳.
02
לאחר מכן ראיתי באיזה שהוא מקום משהו נפלא ומלמד מאוד על הפסוק הזה – ׳אך טוב וחסד ירדפוני׳:
בחיים שלנו יש הרב מאוד דברים שיכולים לרדוף אותנו. זה יכול להיות הבוס בעבודה, זו יכולה להיות בעיה של בריאות לא עלינו של אחד מבני המשפחה, זה יכול להיות קנס של חניה או של המשטרה, אלו יכולים להיות בעיות עם הרכב שלא מניע או תאונה שעשינו איתו, אלו יכולים להיות בעיות עם הילדים, בעיות עם השכנים או עם כל אדם.
יכולים להיות אלף ואחת דברים שירדפו אותנו.
דוד המלך בדבריו אומר שמכל הדברים שרודפים אותך עדיף שמה שירדוף אותך עדיף תמיד שיהיה טוב וחסד.
03
ישנה חבורה בראש צורים שמדי פעם אנחנו הולכים לחלק לחמניות חמות של אנג׳ל בבית החולים שערי צדק.
התחלנו את החלוקה בעקבות תאונה שעברה אחת מבנותיי ואושפזה בפתאומיות בבית החולים, ואני נתקעתי באמצע הלילה במיון של בית החולים ללא יכולת לעזוב אותה לרגע, והייתי רעב מאוד ואז שאלתי את עצמי מה אני יכול ללמוד מכך. מאז, למעט בתקופת הקורונה, כבר 18 שנה אנחנו מקפידים אחת לחודש, בדרך כלל בראש חודש, לחלק לחמניות מזונות חמות של אנג׳ל בשעות הלילה הקטנות של הלילה לחולים ולבני משפחותיהם במיון בית החולים.
באחד הפעמים לפני שיצאנו לבית החולים שלחנו הודעה בקבוצה בסביבות השעה עשר בערב שאנחנו יוצאים לחלוקה.
אחד החברים אמר שהוא עסוק בהרבה דברים והוא לא יכול הפעם להצטרף. נסענו לבית החולים בשעה שתיים עשרה וחצי בלילה, היינו שישה חבר׳ה.
כרגיל כשהגענו למיון בית החולים התחלקנו לשלוש קבוצות כשכל קבוצה לקחה ארגז לחמניות חמות והלכה לכיוון אחר במיון. בשלב מסוים אנחנו שומעים צעקות מכיוונה של אחת הקבוצות שלנו.
כשהגענו למקום שהיה הכניסה לחדר הגבס ראינו את חברנו יושב בתור ביחד עם בנו ששבר את היד. התחבקנו ונתנו לבנו ולו לחמניה חמה, ואז אחד מהחבר׳ה אמר לו: ׳לא היה לך זמן להגיע לבית חולים איתנו ובסוף הגעת לבית חולים עם הבן שלך. יכולת לבחור לבוא איתנו ולא היית מגיע עם הבן שלך׳…
ואני חשבתי בלבי על הפסוק ׳אך טוב וחסד ירדפוני׳ – עדיף תמיד למרות הקושי והמאמץ לא לפספס את החסדים ועשיית הטוב הניקרים בדרכנו. אני מעריך שעדיין יהיו לא גם מעט דברים שירדפו אותנו למרות החסדים שלנו, אבל עדיין זה יצמצם את כמות הרדיפות.
אבי ז"ל היה מוסיף ואומר שעשיית הטוב והחסד היא לפעמים סוג של תעודת ביטוח, אמנם לא בשביל זה אתה עושה טוב אבל קח בחשבון שזה שומר עליך ועל משפחתך.
לא סתם אנחנו אומרים בתפילה: ׳זורע צדקות מצמיח ישועות׳. כשאתה זורע סביבך צדקות אתה מצמיח לך ולבני משפחתך ישועות.
אז אני מאחל לכולנו ש ׳אך טוב חסד ירדפונו׳ ושנהיה עסוקים רק בטוב ובנתינה וששום דבר אחר לא ירדוף אחרינו….
