"באשר הוא שם"

הגר בורחת משרה גבירתה ומגיעה למדבר ליד באר שבע. המים בחמת נגמרים, והגר ובנה צמאים וסובלים. הגר מניחה את בנה מתחת לאחד השיחים ובוכה, ואז פונה אליה מלאך ה': "וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלאךְ אֱלֹקִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה לָּךְ הָגָר? אל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" ( בראשית כא, יז).

המילים "באשר הוא שם" עוררו במדרשי חז"ל פולמוס גדול המתואר בצורה נפלאה במדרש בראשית רבה נג: "באשר הוא שם, אמר רבי סימון: קפצו מלאכי השרת לקטרגו. אמרו לפניו: ריבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר? אמר להם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע? אמרו לו: צדיק. אמר להם: איני דן את האדם אלא בשעתו”.
כלומר, הקב"ה כביכול כיסה את עיניו מלראות את הצרות שיגרום הנער הצמא והמסכן הזה לעם ישראל בעתיד ומתייחס למצבו הנוכחי בלבד, "עכשיו מה הוא צדיק או רשע? […] איני דן את האדם אלא בשעתו".
לעיתים גם אנו כבני זוג צריכים לדון את בן הזוג לפי "באשר הוא שם". תכונה אנושית מאוד היא להכניס לוויכוח גם דברים מהעבר שלעיתים אינם קשורים לנושא כלל אך יכולים לשמש תחמושת לוויכוח. "מה אמרת אז?" ו"למה אמרת את זה?" ו"מה עשית שם?" ו"למה עשית את זה?" וכו'.
חשוב כל כך לפעמים לכסות את העיניים מהעבר ומהעתיד ולנסות לפתור את האתגר בעיניים עכשוויות בלבד. להתייחס רק למקרה שלפנינו ולא לאמירות או להתנהגויות מהעבר או מהעתיד שנראות לנו שייכות. בידוד המקרה מאפשר הקטנה של נפחו (תוספת דוגמאות ומקרים לאתגר שלפנינו רק מנפחת את הבעיה והופכת אותה לגדולה יותר תמיד), ויכולת התמודדות קלה יותר איתו.
הדבר נכון גם באשר לילדינו. תנו להם לפעמים את הזכות 'להישפט' על מעשיהם הנוכחיים ללא צורך לשאת גבנון תמידי של התנהגויות או אמירות מהעבר.
היכולת להסתכל בעיניים עכשוויות על הדברים המאתגרים אותנו ללא תוספת העבר או העתיד מאפשרת גם לנו עצמנו להיות הרבה יותר אובייקטיביים ומדויקים ביחס אל עצמנו.
נלמד מהקב"ה ונדון (לפחות לפעמים) את בני זוגנו, את ילדינו ואת עצמנו בעיניים עכשוויות, בבחינת "באשר הוא שם".