01
בפעם הראשונה שבאתי לשוחח עם ר' שלמה פישר הוא סיפר לי על רבו הגדול ר' אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר, ועל ר' יחזקאל אברמסקי. הוא הקפיד להדגיש בפני שר' לייזר יוד'ל פינקל היה ראש ישיבה גדול, למדן עצום, אבל לא מגדולי הדור. דומני שאין היום ראשי ישיבה רבים בסדר גודל שלו… הייתי כבן 16 אז, ודבריו נשמעו לי מוזרים. במפגשים מאוחרים יותר עם הגאון המופלא הזה, שתכפו כשבגרתי יותר, הבנתי למה היה חשוב לו להגיד לי את המשפט הזה. שיחותי עמו לאורך השנים היו בעיקר בלמדנות או בהלכה, אבל מדי פעם הוא ביטא הערכה לגדלותם של תלמידי חכמים שונים, לכאן ולכאן, בלא משוא פנים. למה זה היה חשוב לו? משום שקיום היהדות וההלכה לאורך דורות הוא פלא גדול שאין דומה לו, וסודו בהקפדה המדויקת על כללי העברת המסורת. הפסיקה היתה תמיד נתונה לגדולי הפוסקים, ששימשו פוסקים שלפניהם, והכל ע"פ כללים ברורים. רב שאינו מגדולי הפוסקים בוודאי לא יכול היה לחדש הלכות, אבל גם אצל פוסק גדול שחידש חידוש משמעותי, מקובל היה להתנות את קבלת פסיקתו למעשה בצירוף עוד שניים מגדולי הפוסקים לדעתו. כך מופיע בהמון ספרי שו"ת. גדולי הפוסקים היו תמיד תלמידים מובהקים של קודמיהם, ורק מכח התבטלותם כלפי רבותיהם, כממשיכים ולא כמחדשים, יכלו לחדש, וכוח ההיתר שלהם היה עצום.
כיצד הגעתי לר' שלמה פישר? נער הייתי בכיתה י' בישיבה התיכונית "נתיב מאיר", והר"מ שלי היה הרב אפרים שמלצר, שלמד שנים רבות בישיבת הכותל. במהלך אותה שנה הוא חלה במחלה סופנית. הוא היה מאושפז ימים רבים, כך שכמעט ולא בא ללמד במחצית השניה של השנה. יום אחד פגשתי אותו במסדרון של הישיבה, ומשום מה הוא פנה אלי ואמר לי את המשפט הבא, אינני יודע מדוע ובאיזה הקשר: 'לכולנו אתם קוראים "הרב", "הר"מ", אבל שלא תטעה לחשוב שכל הרבנים הם כמונו, ר"מים בישיבה תיכונית שיודעים קצת פה וקצת שם. כדאי שתכיר תלמידי חכמים בקנה מידה אחר לגמרי. לך תפגוש גאוני תורה כר' זלמן נחמיה גולדברג, ר' שלמה פישר, ר' יעקב כץ, ותבין מהי גדלות. תתוודע למושגים אחרים'. באותו הזמן כיהנו כמה תלמידי חכמים מובהקים בתור ר"מים בנתיב מאיר, גדולים מאד בתורה, ולמרות זאת הוא חשש מהמבט הבעל-ביתי של היום, שלא תמיד יודע להבחין בין רב לפוסק, למשל, וזה קריטי למסירת התורה.
02
פעם הבאתי בפני מו"ר הגרז"ן גולדברג שאלה הלכתית קשה. הוא חיפש היתר. זמן רב ישבתי אצלו בספריה, הגשתי לו ספרים שביקש, ובהם מסדרת "אוצר הפוסקים". לבסוף הוא מצא שם ציטוט של דעה אחת מקילה, ודעה נוספת שספק גדול אם ניתן היה להבין ממנה צד היתר. זה היה חידוש גדול, והוא חשש להסתמך על הדעה המקילה. מה שהטריד אותו בעיקר היה שהוא לא ידע מספיק על פוסק זה. בענוותנותו הוא שאל אותי: 'אתה מכיר את הספר הזה? מיהו המחבר, אתה יודע עליו משהו?' מידע נוסף לא באמת היה עוזר לו. אם הוא לא שמע עליו הרבה, כנראה שהוא אינו אחד מגדולי הפוסקים. אם אני זוכר נכון, זה היה ספר שחיבר תלמיד חכם מופלג, יליד פולין, ידיד של הרידב"ז, ובספר ישנן התכתבויות רבות עם הרוגטשובר ועם עוד כמה מגדולי הדור. אותו ת"ח היה חי בערוב ימיו בירושלים הקטנה דאז, וסביר להניח שהגרז"ן ידע מיהו, אבל חשש להסתמך עליו בלבד. [בסוף נסמך ההיתר על פוסק גדול בן דורנו יבלח"א הרב אביגדר הלוי נבנצל].
03
הרב איסר פרנקל, שהיה בעל כשרון כתיבה נפלא, הביא בספר הזכרון לאביו הרב יצחק ידידיה פרנקל, רבה של ת"א, תיאור של אביו למבחן הסמיכה לרבנות שעבר בצעירותו בפולין. היה זה אחרי שנות לימוד רבות, כולל לימוד סדר ערב קבוע אצל רבי מנחם זמבה הי"ד, מגדולי התורה בפולין, ועריכת סדרת חידושיו על הרמב"ם (ספר רב כרכים שנטמן בגטו וורשא בימי השואה וטרם נמצא). הוא נדרש להגיע במשך ארבע שבתות שלמות עוקבות לביתו של הרב שלמה דוד כהנא, מרבני ורשה, לשיחות בלימוד במרחבי הש"ס. נדרש ממנו שם גם להציע תשובות לשאלות שהובאו בשו"תים, וכן להשיב על קושיות תיאורתיות למדניות, ורק אחרי כל זה הוא קיבל כתב סמיכה.
04
פעם אמר לי ר' אריה בינה, ראש ישיבת נתיב מאיר ומייסד ישיבות רבות, מדם לבו: 'בכל הדורות מבחני הסמיכה לרבנות היו על כל התורה. רב נבחן על כל ארבעת חלקי שולחן ערוך, אחרי ידיעה טובה של הש"ס והראשונים ושימוש ת"ח ארוך בישיבות ובתי מדרש. בדור הקודם, בגלל צורך שנוצר, חידש ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי, בעל שו"ת אחיעזר, שהיה גדול הדור, חידוש שלא היה לפניו מאז משה רבינו. הוא סמך גם כאלה שלא יודעים את כל השו"ע. אבל תנאי אחד מעכב היה לו, והוא שכשתגיע אליהם שאלה מורכבת, שדורשת הכרעת פוסק גדול, הם יפנו למי שכן יודע להשיב בכל השו"ע. למעשה המבחן היה ביראת שמים של הנבחן'.
מאז, חידושו הנ"ל של ה"אחיעזר" הולך וחזק מאד, כידוע, מתרחב וכמעט מאבד שליטה. סיפר לי הרב יעקב ורהפטיג על הרב דב אליעזרוב, בעל שו"ת "שאלי ציון" וראש הכולל בישיבת כרם ביבנה, שהיה יושב יחד עם הרב מנצור, והיו בוחנים בעל פה את המועמדים לרבנות. הוא זוכר שפעם ביקש הרב אליעזרוב מאחד הנבחנים בהלכות שבת, שיסקור את כל קטעי התוספות במסכת שבת שבהם מוזכרים פרחים… היום נסמכים לרבנות גם בלי היכרות אישית של הנסמך עם הסומך והיכולת לעמוד על טיבו.
05
כל השינוי בנושא הסמכה לרבנות יצר בלבול בציבור הרחב. אנשים מחליפים בין רב לפוסק, וזה כמו, להבדיל, להתבלבל בין סטודנט לרפואה שנה א' לבין מנתח לב מנוסה וידוע בעולם, מבחינת היחס ביניהם. הפוסקים הגדולים מעולם לא הוגדרו ולא נבחרו, ואף על פי כן, אין כל ויכוח לגביהם. עולם התורה לגווניו יודע מיהם. די בקריאת מאמר הלכתי, ספר, שמיעת שיעור וכדו', כדי להבין את דרגת הפוסק.
דבר זה אינו קשור כלל להשקפות עולם (מלבד אצל כמה מהעסקנים). שמעתי מהרב אשר וייס, מגדולי הפוסקים: 'בוילנא חיו ופעלו באותה תקופה שני גדולי עולם, בעל ה"אחיעזר" ובעל ה"מרחשת". היו ביניהם הבדלים בהשקפות עולם, והם השתייכו לקבוצות שונות בציבור (אגודת ישראל – מזרחי. מ.ד.). אבל לא היתה להבדלים אלו כל השפעה על הערכתם ההדדית בלמדנות ובפסיקה ועל ידידותם הרבה'. ■
meirdorfman@gmail.com
