יהדות עכשיו

האנטישמיות מרימה ראש

יו"ר הסוכנות היהודית, יצחק הרצוג, בטור מיוחד לגילוי דעת בעקבות גילויי האנטישמיות ההולכים וגוברים בשבועות האחרונים ברחבי העולם

לפני שבועות מספר נחשפנו פעם נוספת לגילוי אנטישמיות מובהק ומחריד באחת ממדינות אירופה. בפסטיבל תחפושות שנתי בבלגיה, שנערך זה 92 שנים והשתתפו בו עשרות אלפי בני אדם, לבשו אלפים תחפושות שלהן סממנים אנטישמיים מובהקים: תחפושות בדמות יהודים חרדים בעלי אף ארוך או בדמות ג'וקים בעלי פאות לחיים, חובשי שטריימל ולבושי חליפות שחורות.

בלגיה עומדת זה זמן רב במוקד סערה שעוררה את זעמה של הקהילה היהודית במדינה ואת זעמו של העם היהודי כולו ברחבי העולם: בתחילת 2019 עבר בכמה ממחוזות המדינה חוק האוסר שחיטה כשרה. כעת הקהילה היהודית במדינה חוששת מפני חוק חדש שמעלים לסדר היום גורמים קיצוניים בבלגיה המבקשים לאסור את המנהג עתיק היומין של העם היהודי, ברית המילה.
האירועים האחרונים בבלגיה הם רק עוד סממן של תופעה שהתפשטה ברחבי העולם – אנטישמיות בוטה ובועטת שמרימה את ראשה ללא בושה – כפי שראינו גם לפני כשבוע בהתבטאות אנטישמית נוספת של חבר הפרלמנט הפולני יאנוש קורווין-מיקה, שמייצג מפלגה ימנית קיצונית, שטען שהפוגרומים הועילו לנו, היהודים. זו אמירה אנטישמית מזעזעת, ולולא הבהלה מהתפשטות הקורונה ברחבי העולם והאדישות הגוברת מאמירות דומות החוזרות ונשנות הייתה צריכה להרעיד את אמות הסיפים של כל ידידי ישראל בעולם ושל העם היהודי כולו.
בדורנו זה, בעת הזו, עם פרימתו של הסדר העולמי שהתגבש לאחר מלחמת העולם השנייה, העולם ממשיך לעמוד מנגד. בימים אלו, כשמאות אלפים חפים מפשע נטבחים בסוריה והרשתות החברתיות מכתיבות את הקצב, האנטישמיות מרימה את ראשה מחדש ברחבי העולם. אנטישמים מהימין הקיצוני – פשיסטים ומאמיני העליונות הלבנה – ואנטישמים מהשמאל הקיצוני, ששנאת מדינת ישראל מזינה אותם, עם גורמי אסלאם קיצוני ואנטישמים 'קלסיים' מייצרים יחד קוקטייל מסוכן שמאיים לשנות סדרי עולם ולהחזירנו דורות אחורנית.
הכוחות הקיצוניים האלה פועלים בערוגות של שנאה ופחד הצומחות בעולם החדש של הרשתות החברתיות. הרשתות מאפשרות חיבור ושיתוף רעיונות קיצוניים של כל שונאינו בכל קצות תבל. כך ראינו דווקא במשמרת שלנו בשנים האחרונות רצח של יהודים בבתי כנסת, חילול בתי עלמין, איומים על בתי ספר ומוסדות יהודיים, פסטיבלים מתובלים באנטישמיות גסה וצלבי קרס באתרים ובקמפוסים ברחבי העולם.
אני חוזר ואומר מעל כל במה ובכל פגישותיי עם מנהיגים ברחבי העולם כי המאבק באנטישמיות צריך להיבנות על בסיס שלושה רבדים: הרובד הראשון הוא ביטחון – התקנת ציוד אבטחה היקפי, הצבת שומרים, אבטחה משטרתית ומיגון פיזי של הקהילות והמוסדות היהודיים. לדוגמה, ביום הכיפורים האחרון צפה העולם כולו בסרטונים של מחבל גזען שטוף שנאה שניסה לפרוץ לבית הכנסת בעיר האלה שבגרמניה כדי לטבוח בעשרות המתפללים ששהו במקום. הדלת הממוגנת ומצלמות האבטחה שהתקינה במקום הסוכנות היהודית בסיוע תורמים רחבי לב מנעו מהמחבל להיכנס פנימה לתוך בית הכנסת, ועשרות המתפללים שצפו בו בשידור חי במצלמות האבטחה ידעו להתבצר במקום ולהזעיק את כוחות הביטחון. את השירות הזה אנו מקנים למאות מתקנים יהודיים בעשרות מדינות ברחבי העולם, ועוד היד נטויה.
הרובד השני הוא אכיפה – חקיקת חוקים ותקנים מחמירים באמצעות בתי מחוקקים בכל רחבי תבל כדי לאפשר לגורמי הביטחון והאכיפה במדינותיהם לבלום את הגל הנורא הזה. אנו בסוכנות היהודית מנסים לפעול עם שותפים רבים לאימוץ הגדרת האנטישמיות במובנה הרחב, כפי שקבעה הברית הבין-לאומית לזיכרון השואה (IHRA).
הרובד השלישי והחשוב ביותר הוא חינוך – חינוך הדור הצעיר נגד שנאה ובעד הכרת בני הדתות האחרות ואמונותיהן, ובייחוד הנחלת לקחי השואה. הדור הצעיר במדינות רבות, בייחוד באירופה, אינו מכיר את השואה וניזון מעובדות כוזבות של אנטישמים ומכחישי שואה, שרובם פועלים ברשתות החברתיות.
זוהי הדרך לראייתי להיאבק בעידן המורכב הזה במלחמה העיקשת הנמשכת דורות. האנטישמיות, שנאת היהודים, קיימת זה אלפי שנים, אבל אין בכך כדי להרתיע אותנו. כמו שאמר אבי חיים הרצוג ז"ל, שהיה לימים נשיאה השישי של מדינת ישראל, אנו עם עתיק יומין. עמדנו בפני כל האיומים והאסונות האלה, ונוכל להם גם כעת. ועם כל זאת הדרך היחידה שבה נוכל להם היא יחד, בעם מאוחד ומלוכד.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■