אראל ודקלה היו זוג צעיר. רק לפני חצי שנה התחתנו ולא תיארו לעצמם שמחלוקת על נושא שגרתי תהפוך אצלם לוויכוח לוהט. ״איפה עושים את הסדר – אצל ההורים שלו או אצל ההורים שלה״, הוא מוקד קלאסי לחילוקי דעות אצל זוגות, אבל שעות של דיונים סוערים שגלשו לכעסים ו׳ברוגז׳ הובילו את אראל ודקלה למבוי סתום. מה עושים? היות שהבחור למד בישיבת אור עציון ושניהם העריכו מאוד את ראש הישיבה, הרב חיים דרוקמן, הם החליטו ללכת אליו יחד כדי שיעזור להם לצאת מן הסבך.
מה אמור רב לעשות במקרה כזה? הרי לא מדובר בשאלה הלכתית והרב גם אינו יועץ זוגי שמתמחה בהשכנת שלום בין זוגות מסוכסכים?
הרב דרוקמן האזין בקשב רב לשני הצדדים שהרצו בלהט את טענותיהם. ״יש לי בקשה אליכם״, אמר להם בנחת, ״בואו ותתחלפו לרגע. אני מבקש שאראל יסביר למה נכון יותר לעשות את הסדר אצל ההורים של דקלה, ודקלה תסביר למה מוצדק לחגוג את הסדר עם ההורים של אראל״. בני הזוג הרימו גבות בתמיהה. ׳מה הקטע?׳, חלפה מחשבה במוחם, ׳הרי אנחנו יודעים בדיוק מה הסיבות של הצד השני. כבר שמענו אותם ממנו אלף פעם. מה יעזור שנחזור עליהם שוב בעצמנו?׳
אבל הרב ביקש והם נענו. כל אחד מהם הסביר בטוב טעם ובפירוט למה נכון יותר לעשות את הסדר אצל משפחת השני כשבן זוגו מהנהן בהתלהבות. כשסיימו אמר להם הרב: ״עכשיו אני הולך להכין לנו קפה, ואתם תחשבו בינתיים ביחד ובאופן יצירתי מה אפשר לעשות״.
כמה זמן לוקח להכין קפה? אולי שלוש דקות, אבל כשהרב חזר התברר שקרה פה ׳קסם׳. האנרגיות השתנו, השיח נרגע והזוג הצעיר הצליח לגבש מתווה ל׳תורנות ליל הסדר׳ לשנים הבאות, ושניהם יצאו ממנו מרוצים.
איך נותנים ביקורת?
בליל נר שמיני של חנוכה הסתלק מאיתנו אור גדול. הילד שגדל בפולין תחת שלטון קומוניסטי, עלה לארץ כפליט ללא הוריו אחרי שניצל ממוות שלוש פעמים, וגדל להיות אחד מגדולי המחנכים והמנהיגים הרוחניים של הדור האחרון. האיש שהעמיד עשרות אלפי תלמידים והפיח רוח של אמונה, אופטימיות, שליחות ומסירות אינסופית לכלל ישראל ולכל יחיד. אומנם לא זכיתי ללמוד ממנו באופן ישיר, אבל בפעם הראשונה שזכיתי להיפגש איתו אישית יצאתי עם לימוד גדול לחיים. ומעשה שהיה כך היה:
קבענו פגישה של עשרים דקות ואיחרנו אליה בעשרים דקות. הרב דרוקמן כיהן אז כחבר כנסת וביקשנו להיפגש איתו כדי שיסייע לקדם את הקו החם לנוער 'חברים מקשיבים' שהקמנו. היינו חבורה של ביני"שים נלהבים, אבל איך נאמר? לא הכי מחוברים למציאות… התרגשנו מאוד מההזמנה להגיע ללשכת הרב במשכן הכנסת, אבל התעכבנו ועד שמצאנו את דרכנו בתוך מבוך המסדרונות, הזמן שנקצב לפגישה כבר הסתיים. עמדנו מולו כחבורת ילדים שנתפסה על ידי המנהל מבריזה משיעור והרגשנו מבוכה גדולה. חששנו גם שהרב יקפיד על שבזבזנו את זמנו היקר והוא המתין לנו לשווא. אבל לא. כמובן שבתור מחנך בנשמתו הוא לא היה יכול להתעלם ממה שקרה, אבל הביקורת שנתן לנו אז הייתה הכי עדינה ומתוקה שקיבלתי מעולם.
הוא הביט בנו כמו סבא על נכדיו, חייך בחום ובקולו הצרוד אמר לנו כך: ״תראו, אתם עוד צעירים. אבל בואו תשמעו עצה מאדם עם זקן לבן. לפעם אחרת, כדאי לכם לקחת בחשבון שכשמגיעים למקום עלולים להיות עיכובים בדרך. בוודאי כשמדובר בכניסה אל מקום מכובד כמו כנסת ישראל שיש בידוק ביטחוני ולאחריו עוד צריך למצוא את המקום המדויק. אני לא אומר זאת, חלילה, כביקורת, רק כחומר למחשבה בשבילכם לעתיד. כדי שלא תפסידו, כדאי לכם להתארגן יותר זמן מראש וכך תספיקו את כל מה שאתם צריכים".
למרות שהזמן הרשמי של הפגישה הסתיים עוד לפני שהתחיל, הרב שינה את הלו"ז שלו והקדיש לנו בכל זאת כמה דקות לטובת המיזם שלנו.
חלפו מאז 20 שנה ואני בקושי זוכר מה יצא מהפגישה הזו. אבל לראות יהודי בן 70 יושב מול חבורת צוציקים בני 20 שפישלו, ואין לו שום מילה שלילית להגיד להם, רק 'עצה לחיים מאדם עם זקן לבן', היה שווה הכול.
הנני!
הביוגרפיה של הרב היא כותרת בת מילה אחת והיא מסכמת את החיים של הרב חיים: הנני! ההכרה בכך שיש בשורה גדולה שאנחנו זוכים להיות חלק ממנה ושלכל אחד מאיתנו יש תפקיד ייחודי בתוכה. ממילא, עלינו לרתום את כל כוחותינו כדי להביא טוב לעם ישראל.
לפני שנתיים הייתה לי הזכות להיפגש פעם נוספת ואחרונה עם הרב (הפעם הגעתי בזמן…) ולשוחח איתו לרגל הוצאת פירושו למסכת אבות. דיברנו על האבות ועלינו: האם העולם באמת שייך לצעירים, האם מוסר של יהודי שונה משל גוי, על תרבות הפנאי וגם אם הרב דרוקמן היה צריך להוסיף משנה למסכת אבות מה הוא היה אומר. הינה השיחה לצפייה. שזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ונזכה ללכת לאורו.
