חכמינו למדו שכל אדם מצווה לשמור את נפשו. ומי שמסכן עצמו יענש על כך. כמו שנאמר "ואך דמכם לנפשותיכם אדרוש". ומי שמסכן את עצמו מבטל את רצון התורה שאמרה "וחי בהם" (ויקרא יח' ה'), פסוק שממנו למדו חז"ל שאפילו שבת ויום הכיפורים נדחים מפני פיקוח נפש.
מצוות שמירת הנפש היא בין המצוות היחידות שהכתוב מזהיר עליה בלשון "מאוד" וכפל את תיבת השמירה (השמר..ושמור נפשך), להורות על הזהירות הגדולה והשמירה מכל סכנה.
כל הנוסע שלא בזהירות, למשל: מי שנוסע במהירות אסורה, או עוקף שלא כדין וכדו' מסכן את עצמו ועובר על מצוות דאורייתא ובנוסף מסכן את חייהם של משתמשי הדרך האחרים.
***
התורה מצווה אותנו לשמור על נפש זולתנו ולהצילו מסכנה, שנאמר "וחי אחיך עמך" (ויקרא כה' לו). הנוהג שלא בזהירות ומסכן את חברו, מבטל מצווה זו.
הולכי רגל יזהרו שלא לגרום במעשיהם סכנה לנהגים. הולכי רגל לא מפתיעים נהגים, הולך רגל היורד בפתאומיות לכביש, ובגללו הנהג עוצר באופן פתאומי, ומחמת כן נהרג אדם, יש בידו עון רציחה.
הרמב"ם כותב "ואין דבר לך שהקפידה התורה עליו כשפיכות דמים…זו עבירה אדם לחברו וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור, ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה"
נוסע שמפריע לנהג וגורם לו שלא יעשה זאת. בזהירות, או הולך רגל המפריע לנהגים ושעולה על הכביש או שיורד בפתאומיות לכביש, מסכן את עצמו ואת הנהגים אחרים, ועובר על מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
נהגים אחרים מסכנים הולכי רגל. נהגים מכבדים הולכי רגל ועוזרים להם. נהג הנוסע במהירות שלא כדין או חוסם את הכביש ומסכן את משתמשי האחרים עוברים גם הוא על מצות "ואהבת לרעך כמוך".
אך הנוהג בזהירות ומכבד את המשתמשים בדרך וחס על מונם וחייהם מקיים מצוות עשה זו.
***
כל חוקי התעבורה הם חוקיים הגיוניים. חכמינו בכל הדורות קבעו כי מעמדם של חוקי התעבורה שווה לחוקי תורה וכי יש סמכות למדינה לחוקק חוקים ולתקן תקנות הקשורות
בשמירת החיים ובשמירת איכות החיים. נקבל עלינו להקפיד על חוקי התעבורה, נתנהג באדיבות, נתחשב במשתמשי האחרים, ונשמור על החיים. ■
תגובות אפשר לשלוח למייל: avikanta123@gmail.com