01
הימין לא הפסיד. פתקי ההצבעה לא נזרקו לפח. הרפורמה תתקדם בצורה זו או אחרת ובהסכמה רחבה. כך צריך.
אתחיל בהפגנה של תומכי הרפורמה בירושלים, שיצאו לרחוב כי הבינו משהו חשוב יותר. ראשית נגיד כי ההפגנה הייתה מפגן עוצמה. בלי ספק. בהתראה קצרה יחסית שנעו מאות אוטובוסים המוני תומכי ימין סמוך לכנסת. הם אחזו בדגלי ישראל ושמעו מסרים מהפוליטיקאים של הליכוד, של הציונות הדתית ושל עוצמה יהודית. כולם דיברו על חשיבות הרפורמה והדגישו שתעבור. אבל את הקהל עניינו גם דברים אחרים, אולי אפילו משמעותיים יותר מהרפורמה בשלב זה.
ננסה להסביר ונתחיל מהבמה. הדוברים שהיו על הבמה, לא הפוליטיקאים, היו רובם דמויות מוכרות מעבר לקו הירוק. הקהל היה משפחות של ציונות דתית שהגיעו מהיישובים ומההתנחלויות. אנשי ההתיישבות יודעים להרים מחאות. יש מנגנון הפעלה מוכח שביום פקודה מוציא אלפים לרחובות. אחד מהמארגנים הוא ברל'ה קרומבי. איש ימין מוכר מאוד שסייע במאבקים מעבר לקו הירוק ונחשב לאסטרטג בולט במגזר. "יש לנו קול והגיע הזמן שישמעו אותו", הפיץ השר בצלאל סמוטריץ' שעות לפני ההפגנה וקרא להמונים להגיע. לכך הצטרף גם השר בן גביר. חה"כ שמחה רוטמן הפיץ את שעות האיסוף של האוטובוסים. ההתגייסות, דווקא מימין לליכוד, הייתה מוחלטת. ייתכן שסמוטריץ' ובן גביר סגרו עם נתניהו שיביאו כמה שיותר כדי שההצהרה על עצירת החקיקה לא תהיה על תמונות של הפגנות המתנגדים אלא עם הפגנת תמיכה. אולי.
אבל בסוף צריך לשאול היכן היו האנשים הללו במהלך שלושת החודשים האחרונים? היו ניסיונות של אנשי ליכוד לארגן מחאות בשלל מוקדים. אור עקיבא היא רק נקודה אחת. גם בתל אביב ניסו לארגן מחאות, אבל זה לא המריא. אז יגיד מי שיגיד שאתמול המאבק הסלים, שאחרי פיטורי גלנט הבינו תומכי הרפורמה שהיא בדרך להיגנז. אבל עדיין כבר משעות הבוקר של יום שני הובהר כי פני נתניהו לעצירת החקיקה.
תרשו לי לתת הסבר אחר שחלקו נכתב כאן בטורים קודמים. לטעמי ההמון הגיע משום שהרגיש שממשלת הימין בסכנה, לא הרפורמה. תושבי יהודה ושומרון עוברים בימים אלה מהפכה של ממש. אם מחברים את כל הנקודות רואים את השינוי: הסדרות מאחזים, תקציבים, חומש, סמכויות במנהל האזרחי, ובכלל כתובת בבית המחוקקים. את כל זה הם לא יעזו לזרוק לפח. עם כל הכבוד לרפורמה יש כאן תהליכים שרק בחירות יעצרו אותם.
תושבי בנימין והשומרון שהגיעו למחאה ביום שני ראו איך סמוטריץ' עוזב את משרד האוצר והביטחון, איך סטרוק חוזרת להיות חברת כנסת מין המניין, איך רוטמן כבר לא משפיע. הם התגייסו כי יש דברים גדולים מלבד הרפורמה שההרכב הקואליציוני מאפשר להם לעשות. ועל זה הם לא יוותרו.
02
מחיר ההפסד. אנחנו בתקופת הרמדאן, אלו ימים קריטיים שבהם ניתן להציל חיי אדם. אחרי שראשי מערכת הביטחון ישבו בשארם א-שייח' בכדי לקדם הבנות לרגיעה, עלינו לחדד משוואה נוספת והיא 'מחיר ההפסד'.
על מערכת הביטחון הישראלית ובעיקר על השר בצלאל סמוטריץ' לשכלל ולחדד את מחיר ההפסד עבור הפלשתיני הממוצע. שיטת מקל וגזר. מלבד האחריות על חצי מיליון מתיישבים, המנהל האזרחי נוגע גם בפלשתינים בשטחי יהודה ושומרון. צעיר פלשתיני שמושפע ומוסת על ידי ארגוני הטרור הוא פוטנציאל לפיגוע. אנשי החמאס והג'יהאד האסלאמי משלמים לו 300-400 שקל אם יירה לעבר התנחלות. אם יעבור בישראל, אותו צעיר ירוויח כבר באלפים. עלינו להראות לצעיר הפלשתיני את מחיר ההפסד. לשים אותו על השולחן. במנהל כבר יצאו למבצעי הסרת מניעות לאישורי עבודה בכפרים פלשתינים רבים, זאת לצד סיוע בחיפוש עבודה וקידום פרויקטים בלב הערים הפלשתיניות שמייצרות מקומות עבודה.
כל זה כמובן לצד סיכול הטרור. צה"ל לא יימנע צלהיכנס לשטחי A, זה כמובן לא יקרה. צה"ל הוכיח עשרות פעמים כי כאשר יש אינדיקציה לפצצה מתקתקת בלב הערים הפלשתיניות, הוא פועל בלי חשבון, ביום או בלילה. בערים או במחנות הפליטים. נכון, בשבועות האחרונים כמות הכוחות וכוח האש שמפעיל פיקוד המרכז קטן משמעותית, אך פעולות המעצר לא יעצרו ובצדק. חיזוק ההרתעה לא נעשה רק בחיילים ובנשקים. אלא גם ביצירת אופק כלכלי ומניעתו. ■
