01
את אחי אנוכי מבקש
צום י׳ בטבת חל בין פרשות מקץ-ויגש-ויחי. בפרשות הללו אנו קוראים על האיחוד המשפחתי המרגש של בני יעקב. יוסף לא נוקם באחיו שרצו להורגו. להיפך, הוא מקרב אותם ומרגיע אותם.
יוסף עושה לאחיו סדרת חינוך חכמה ומרוכזת כדי לאפשר להם להרהר במעשיהם, לגלות את רזי המחויבות המשפחתית, ולחזור בתשובה.
יוסף שומע כיצד האחים מתפכחים ומכירים בחטאם: ׳אבל אשמים אנחנו׳… ׳על כן באה אלינו הצרה הזאת׳ . ראובן מזכיר לאחים: ׳הלוא אמרתי אליכם… אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש׳. יוסף מסתובב ובוכה, הוא מבין שאחיו מתחילים להתחרט.
לפני שיוסף מתוודע אל אחיו הוא עושה להם עוד תרגיל חינוכי מתוחכם, כדי לבדוק אם שינו את דרכם ואת יחסם לבן הזקונים ולאביהם הזקן, ומבקש להביא אליו את בנימין.
כשהאחים חוזרים אליו עם בנימין, יוסף מתקשה להתאפק. ׳השלום אביכם הזקן?׳ יוסף בוכה שוב ושוב בסתר ורוחץ פניו. רמז לבכי ולתפילות שלנו על זירוז הופעת משיח בן יוסף עד היום.
ואז… יוסף מנסה אותם עוד ניסיון גדול אחד. הוא מצוה את משרתו לשים בחשאי את הגביע באמתחתו של בנימין, ואחרי כן לרדוף אחר האחים ולהחזיר את בנימין למצרים. האחים קורעים את שמלותם. בהתנהגותם החדשה הם מגלים דאגה אמיתית איש לרעהו וערבות הדדית מדהימה. חטאם של האחים תוקן. הם רואים את מצוקת אחיהם הקטון ומוכנים להקריב את עצמם למענו.
יוסף חש שהלקח נלמד, ואומר: ׳גשו נא אלי׳… המרחק בין האחים נעלם לעד. במקומו יבואו חיבור חזק ודאגה לזולת.
יוסף מתוודע לאחיו, מנשק אותם אחד אחד ונופל על צווארי בנימין.
יוסף מרגיע את האחים ומלמד אותם, בענווה, שכל המסע הארוך הזה מהבור בשדה אל הבור במצרים ומשם העלייה אל ארמון פרעה היה מהלך אלוקי. מהלך שהוא חלק מהתכנית האלוקית ליצור את עם ישראל ולהביא אותו בסופו של דבר לארץ ישראל.
יוסף מבקש את אחיו למהר ולהביא את אבא יעקב, כדי שהמשפחה תינצל מרעב ותתאחד לעולמים, כיאה לבנים של אבות ואמהות האומה. יוסף מפציר באחים: ׳אל תרגזו בדרך׳, אל תאשימו זה את זה, קחו אחריות ותתחילו לתפקד כפי שה׳ מצפה מכולנו.
לפני שיעקב אבינו יורד מארץ ישראל כדי לפגוש את בנו האהוב במצרים הוא מקבל הבטחה אלוקית שהירידה למצרים היא לצורך עלייה. למרות שיעקב אבינו רוצה מאד לפגוש את יוסף הוא לא יורד מצריימה עד שהוא מקבל את ההבטחה האלוקית.
המשפחה מתאחדת סוף סוף במצרים בהתרגשות עצומה. האיחוד הזה הוא סימן לדורות. הערבות ההדדית של האחים, אחרי כל המחלוקות, היא התיקון שיוסף ייחל לו. איחוד שמלווה את בני ישראל לנצח נצחים.
גם כיום, כל מי שפוקד את הכותל מגלה שהאחדות ומעשי החסד המתגלים בכותל, בסביבותיו ובכל הארץ לא פגו. להפך, הם מתחזקים ומתעצמים. אהבת חינם בישראל היא התיקון לחורבן שבא משנאת חינם.
המניינים הקבועים המשותפים של חסידי תולדות אהרון עם רבנים סרוגים הם דוגמא לאהבת חינם. בכל פעם אני מתרגש מחדש, כשאני זוכה להתפלל במניינים קבועים בכותל המבוססים על קיבוץ גלויות. בכותל, נוסחים משולבים ותפילות משותפות של עולים מתוניס, עולים מאיראן, ויחד עימם עולים מברלין ומוורשה, הם חזון נפרץ ושכיח מאד. מרגשים אותי המניינים המגוונים של זקנים ונערים, מסורתיים וחרדים, כהנים, לויים וישראל. כולם נקבצו ובאו לך, להתרפק אל הכותל לאחר אלפיים שנות נבצרות.
רבים מסרו את נפשם כדי להתפלל ולתקוע בשופר ליד הכותל. והנה אנחנו מתפללים מול אבני הלבבות העתיקים, סמוך לקודש הקודשים, בשמחה עצומה.
חזון העצמות היבשות קם לתחייה ומתגשם לנגד עינינו. גויים רבים שמגיעים לכותל מתרגשים עד דמעות לראות את הנס האלוקי, שמתגלה לכל העולם.
עם ישראל שב לציון, לכותל ולירושלים, כי ׳עוד יוסף חי׳… ׳ותחי רוח יעקב אביהם׳. משיח בן יוסף חי וקיים. הוא כבר כאן.
02
אין מנחם
השבוע הלך לעולמו הרב מנחם בן יעקב זצ״ל. הרב מנחם היה ידוע כעילוי בישיבת פוניביז׳. הוא היה תלמיד חכם אהוב ונערץ על ידי ראשי הישיבה בפונביז׳, בישיבת ׳היישוב החדש׳ ובכל מקום שלמד ולימד.
ביום העצמאות נהג הרב מנחם להתחמק מהישיבה בבני ברק, ולעלות לירושלים לחגוג בהלל ובהודייה בישיבת מרכז הרב.
הרב התמיד ללמד בחורי ישיבה איך לגשת ללימוד ואיך ללמוד סוגיה. הוא פיתח שיטת לימוד ייחודית. תוך כדי הלימוד הוא העניק כלים לתלמידיו, כדי שיוכלו בעצמם לפצח סוגיות וללמוד גמרא בעמקות, באופן רצוף וקולח.
כמפעל של איש אחד ומיוחד, הרב לימד אלפי תלמידים כיצד ללמוד וללמד תורה. בישיבת מכון מאיר, בישיבת עטרת כהנים, במדרשת לינדנבאום, בכולל מרץ ובשיעורים בזום ובישיבות וקהילות בכל הארץ.
הרב מנחם היה איש חסד. הוא חיתן תלמידים תוך שהוא דואג בסתר לכל מחסורם. הוא פעל תמיד בענווה רבה ובצינעה, ואף עודד אותי, לא אחת, להצטרף אליו ולהשתתף איתו בקניית פינת אוכל, ספרייה, מקרר ועוד, לזוג עולים חדשים או לחייל בודד שהתחתן.
זכינו לגור ולגדול במשך כ- 25 שנה בדירה הסמוכה למשפחת בן יעקב. זכיתי גם ללמוד אצל הרב מנחם במשך שנים רבות ב׳מכון מאיר׳ וגם ב׳כולל מרץ׳. הרב הגיע בעצמו לאמונתו הציונית לאומית מתוך הכרה עמוקה וישרות מופלאה, שנבעו מלימוד תורה המתייחס לקץ המגולה. בדיוק כמו שכיוון אותנו הראי״ה קוק.
יחד עם רעייתו המסורה, אשת חינוך, חינה תבדל״א, הרב מנחם הקים משפחה ענפה ויקרה של דור ישרים. כולם הולכים בדרכם, בדרך התורה, הציונות והיראה.
הרב מנחם היה גאון בכל חלקי התורה, קורא בתורה, דייקן וקפדן, חרוץ, עניו ומרצה בחסד.
אבד צדיק מן הארץ. אבד לעם ישראל גדול בתורה וביראה.
ת.נ.צ.ב.ה.
03
גיבור ישראל, בן זוסמן, הי״ד,
כתב לפני יציאתו לקרב:
״אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מכירים אותי, כנראה אין מאושר ממני כרגע. לא סתם הייתי ממש לקראת הגשמת החלום שלי. בקרוב…. אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל.
גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את החלום והיעוד שלי ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק.
כנראה שאשב ליד סבא ונשלים קצת פערים, כל אחד יספר על החוויות שלו ומה השתנה בין מלחמה למלחמה. אולי גם נדבר קצת פוליטיקה. נשאל אותו מה דעתו.
אם חס וחלילה אתם יושבים שבעה, תהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה וכיף. שיהיה אוכל, בשרי כמובן, בירות, שתייה מתוקה, גרעינים, תה וכמובן כמובן עוגיות של אמא!!
תעשו צחוקים, תשמעו סיפורים, תפגשו את כל שאר החברים שלי, שעוד לא ראיתם. וואלה? מקנא בכם. הייתי רוצה לשבת שם לראות את כולם.
עוד נקודה חשובה מאוד מאוד: אם חלילה אפול בשבי, חי או מת, אני לא מוכן שחייל או אזרח אחד ייפגעו בגלל איזו עסקה לשחרורי. אני לא מרשה לכם לנהל קמפיין או מאבק או משהו כזה. לא מוכן שישוחררו מחבלים תמורתי. בשום דרך צורה או עסקה. אל תפרו את המילים שלי בבקשה.
אני אגיד את זה שוב: יצאתי מהבית בלי שבכלל זומנתי למילואים. אני מלא גאווה ותחושת שליחות ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה.
ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם״.
(זו צוואתו של בן זוסמן, יהי זכרו ברוך, הי״ד. בן 22 בעלייתו לגנזי מרומים בכ' בכסלו תשפ"ד. לוחם בהנדסה קרבית.)
צוואה זו, ראוי שילמדו אותה בכל בתי הספר בישראל ובכל יחידות צה״ל.
04
מאיר חיים
השבוע זכיתי להשתתף באזכרה מרגשת מאוד בבנייני האומה בירושלים, במלאת 3 שנים להסתלקותו של הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. מאות מתלמידיו של הרב האהוב, גדולים כקטנים, הצטופפו בבנייני האומה כדי להתרפק על הדמות המופלאה של הרב דרוקמן. תלמידיו – הרב דוד דודקביץ׳, הרב אייל גריינר, חתנו וראש הישיבה הנוכחי הרב שמעון לפיד, הרב שמואל אליהו, הרב רא״ם הכהן, שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ ועוד. כל אלה עלו לבמה ושרטטו באהבה ובגעגועים קווים לדמותו המופלאה של הרב דרוקמן.
הרב דרוקמן היה מתלמידיו האהובים ביותר של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ״ל. כשגרתי בביתו של הרצי״ק זכיתי להיווכח בקשר העמוק בין הרב צבי יהודה ובין הרב דרוקמן. הרב צבי יהודה קרא לרב דרוקמן בשם החיבה ׳חיימק׳ה׳. מכוחו של הרצי״ק יצא הרב דרוקמן לחנך, ללמד תורה, לגדל דורות של תלמידי חכמים ומחנכים ענקיים. הרב דרוקמן דחף ופעל לייסד ולמנף עוד ועוד מוסדות חינוך של הממ״ד לבנות ולבנים, לצעירים, לטף ולמבוגרים, וכמובן לרומם את התנועה הענקית של בני עקיבא. בכוח אמונתו, בכוח תורתו, בכוח מסירותו המופלאה, אמר הרב דרוקמן: ׳הנני׳!
הרב דרוקמן עמל למעלה מ-70 שנה, יחד עם רעייתו המדהימה, הרבנית, הרופאה, ד״ר שרה דרוקמן, ללא לאות וללא הפוגה ולהביא לשיגשוגם ולפריחתם המופלאה של תנועות הנוער הציוניות דתיות ושל כל מוסדות התורה והחינוך הדתיים לאומיים ההולכים בדרכם המאירה של הראי״ה ושל הרצי״ה קוק. הרב דרוקמן הוא ללא ספק מחנך הדור, בדור התקומה בארץ ישראל.
חייו של הרב דרוקמן היו קודש לה׳. לא היו לו חיים פרטיים. מבוקר עד ערב הוא פעל למען עם ישראל. כשהיה שב הביתה בשעות הלילה, היה מתחיל לתת בביתו סבב שיעורים לתלמידי הישיבה. אחרי חצות הוא היה מקפיד לענות לפניות של רבים מעם ישראל שזקוקים לעזרתו, ודואג לכל אחד מהם כאילו היה בנו יחידו. בשבתות הוא ומשפחתו היו בישיבה. ובכל שבת שבה תלמידי הישיבה נסעו הביתה – הרב והרבנית היו באיזה ישוב חדש וחשוב או באיזו קהילה יהודית בעולם.
שבת שלום של המשך חיסול המחבלים בלבנון, בעזה, בתימן ובאיראן. המשך ניצחונות לעם ישראל. המשך ישועות וניסים קרובים. החלמה לפצועים וחיבוק למשפחות השכולות. עצירת הזילזול בחיי אדם בכבישים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
