בחודש האחרון ערך הצבא המצרי בסיני תמרון טקטי רחב היקף עם תחמושת חיה, שכלל יחידות מהארמיה השלישית. בתרגיל הופעלו כוחות מיוחדים, כוחות אוויריים, טנקים וגם מערכות הגנה אווירית. התרגיל הגיע עד למרחק של 60 מטר בלבד מגדר הגבול עם ישראל.
המצרים כינו את התרגיל הזה בשם בדר 2026. (להזכיר: את פתיחת מלחמת יום הכפורים והפלישה לישראל הם כינו בשם מבצע בדר).
את התרגיל המצרי החודש צה"ל אישר, בהתאם ל"הסכם השלום", אבל תושבי עוטף עזה ופתחת ניצנה לא יכלו להתעלם מהרעמים. זה לא היה תרגיל נגד כוחות טרור מקומיים. זה היה תרגיל התקפי משולב, שמדמה לוחמה מודרנית נגד צבא סדיר בעל כוחות שיריון וחיל אוויר מתקדמים. ומדינה כזו, היושבת על גבול מצרים, יש רק אחת – ישראל.
סא"ל (במיל') אלי דקל, ראש ענף מחקר השטח בחטיבת המחקר באמ"ן לשעבר וחוקר מצרים, מזהיר כבר שנים: "המעשים של צבא מצרים בסיני מוכיחים שהוא נערך למלחמה עם ישראל". דקל, שעוסק בנושא כ-65 שנה, מציג נתונים מדאיגים: מצרים בונה בסיני תשתית צבאית מאסיבית: ארבעה שדות תעופה צבאיים חדשים; עשרות גשרים וחציות מעל תעלת סואץ (מ-6 ב-2004 לכ-70 כיום); מחסני תחמושת ענקיים; האנגרים תת קרקעיים המתאימים להחזקת מלאי תחמושת ואפילו מטוסים ושיריון; מנהרות תת-קרקעיות; בסיסים קבועים המסוגלים להכיל אוגדות שלמות; טנקים; ארטילריה; ומערכות הגנה אווירית מתקדמות כמו HQ-9B הסינית. הכוח בסיני גדול פי כמה ממה שהסכם השלום מאפשר (הסכם קמפ דייויד 1979 מחלק את סיני לאזורים A, B ו-C עם הגבלות ברורות: עד 22,000 חיילים באזור A, גדודי משמר גבול באזור B, ומשטרה בלבד באזור C). דקל טוען שתחת כסות של פעילות נקודתית נגד טרור – בונים המצרים יכולת התקפית קבועה.
חלק מההפרות בשנים האחרונות אושרו ע"י ישראל, בד"כ בדיעבד. בעיקר בתקופת "המאבק בדאעש" בסיני. אבל ההתעצמות חרגה מזמן מהצורך הביטחוני הפנימי. תצלומי לוויין מהשנתיים האחרונות מראים ריכוזי טנקים ליד אל-עריש, בסיסים מורחבים, מתקנים תת-קרקעיים ואפילו הרחבת מסלולי נחיתה כך שיתאימו למטוסי קרב. גורמים ביטחוניים ישראליים דיווחו על "הפרות רציניות" של ההסכם, ובינואר 2025 האשים שגריר ישראל בארה"ב יחיאל לייטר את מצרים בפומבי בחתירה תחת הסכם השלום. ראש הממשלה נתניהו ביקש מוושינגטון ללחוץ על קהיר להימנע מהמשך ההפרות. אבל ההפרות נמשכות.
השלום עם מצרים הוא נכס אסטרטגי, אבל הוא "שלום קר" – שלום בין הנהגות, כשהחברה המצרית עדיין שטופה בשנאה תהומית כלפי ישראל וכלפי יהודים, עד כדי כך, שמי שרק מדבר בזכות נורמליזציה עם ישראל – זוכה מיד לגינוי ציבורי מלא, מאבד כל עבודה או מסגרת חברתית אליה משויך, ועלול אפילו להיות צפוי להליכים משפטיים.
והנה החלק הכי מדאיג: מצרים לא רק מתעצמת – היא גם דואגת שהבעיה בעזה לא תיפתר. במשך שנים רבות מצרים "לימדה" את עזה. היא אפשרה בניית תשתיות חמאס, והיא עושה הכל כדי לשמור על עזה כ"פצצה מתקתקת" שתמשיך להעיק על ישראל.
במקום להיות חלק מפתרון – כמו בדרך של קליטת פליטים עזתים ואפילו פתיחת האפשרות למעבר לאירופה – קהיר משתמשת בעזה כמנוף לחץ. היא מתנגדת להסדרים שיאפשרו שיקום ודמיליטריזציה אמיתית, כי כל עוד עזה בוערת, ישראל עסוקה בדרום – ואינה פנויה לעקוב אחרי ההתרחשויות במצרים. דקל אומר במפורש: "מצרים רוצה שהעזתים יסבלו ויציקו לישראל". זה חלק מהאסטרטגיה ארוכת השנים.
האם בהכרח תיפתח מלחמה? פתיחה במלחמה עלולה לגרום זעזועים כלכליים קשים במצרים, אבל האפשרות בהחלט קיימת. כשמשבר פנימי עמוק פוגש התעצמות צבאית חסרת תקדים והסתה אנטי-ישראלית – הסיכון למלחמה אינו מבוטל. ישראל לא תוכל להרשות לעצמה להמשיך להעלים עין. הסכם השלום חשוב, אך אינו קדוש. הגיע הזמן לדרוש שקיפות מלאה, פיקוח אמיתי, והגבלת ההתעצמות. כי אם נמשיך להתעלם – כמו שקרה עם חמאס – עלול להיות מאוחר מדי.
כולנו ראינו את ההבדל התהומי בין פעולות צה"ל בלבנון ובאיראן, שהיו מדויקות וקטלניות, אל מול פעולותיו בעזה. בעזה, כאשר גם בחלוף כשנתיים ומחצה – אין הכרעה. אחת הסיבות המשמעותיות להבדל זה היתה, שהצבא התכונן, שנים, לעימות מול איראן ומול לבנון, ואילו בחזית העזתית שררה קונספציה לפיה אין סיכוי לעימות בקנה מידה גדול, ולכן לא הוכנו כלל תכניות לכיבוש הרצועה (והצבא מסרב לכך עד היום). אותה קונספציה ממש, ואפילו בעצימות גבוהה יותר, שוררת מול מצרים. בעוד שרמטכ"ל צבא מצרים משתתף בתרגילים המדמים במפורש את כיבוש ישראל, בצה"ל אסור אפילו להביע משפט כלשהו המטיל ספק ב"גבול השלום".
יש שיראו בשלום עם מצרים הישג היסטורי. אבל שלום שמתבסס על הפרות שיטתיות, בניית יכולת התקפית והסתה פנימית – הוא שלום שביר. אם ההפרות לא תטופלנה ואם לא יכין צה"ל תכנית מחץ מהירה, מוכנה להפעלה מידית, לכיבוש מחדש של סיני והתעלה עד קהיר ולהכרעת הצבא המצרי, עלולים אנו להיתקל בהפתעה, שטבח שמחת תורה יהיה קטן על ידה… ■
