אדם שלא הכרתי הגיע לשיעור שלי. אחרי השיעור שאלתי לשמו ולמעשיו. בתשובתו סיפר שאין לו עבודה כעת, הוא בעל משפחה, ורב הישוב שלו המליץ לו להשתתף בקורס מקצועי, להסבה. כשהתברר שהקורס עולה כ10,000 שקל ואורך כחודשיים, הוציא הרב פנקס צ׳קים שלו, וכתב לו צ׳ק על הסכום הזה. אח״כ שאל אותו הרב: איך המשפחה הגדולה תסתדר בינתיים? הבחור השיב בפסוקים וב״נסתדר בעזרת השם״… הרב הבין, וארגן סכום של כ15,000 שקל מכמה תורמים בישוב, למחיית המשפחה. כל זה הוא סיפר לי כמסיח לפי תומו, בתשובה לשאלתי, לא כסיפור על חסד, ולא כמעשיות צדיקים. מסתבר שסיפורים דומים מתגלגלים בכל פינה ביישובו, אלא שהכל בשתיקה.
לא מדובר ברב קוק, בר׳ אריה לוין, או ברב מרדכי אליהו! מדובר ברב צעיר, לא מפורסם, שלמד אצל תלמיד של הרב צבי יהודה קוק. כמוהו גדלו באותו בית מדרש, וגם בבתי מדרש אחרים, אלפי תלמידי חכמים. כל מי שלמד/ה בישיבה כלשהי, במדרשה וכדו׳, יודע/ת לספר סיפורי מופת רבים על דמויות מוסרי המסורה. אנא ספרו! שפרו את ה״יח״ץ״ הגרוע של היהדות וההלכה בעיני רבים בציבור!
הנה עסקה שהצעתי לפסיכולוגית מוערכת מאד, שסיפרה לי שהיא רוצה לחקור את ה׳תופעה׳ של ‘רבנים גדולים שסרחו, ומה זה אומר על תורתם׳: מבלי להמעיט, על כל סיפור שתספרי על ״רב״ אחד שסרח, אכתוב 1000 סיפורים על רבנים שמהווים דמויות מופת אנושיות, מכוח תורתם! אגב, מבלי להתייחס עניינית, כמעט בכל הסיפורים הקשים שהתפרסמו לאחרונה, לא שמענו על תלמיד חכם מובהק. ההבדל בין ‘רב מפורסם׳ ל׳תלמיד חכם׳ הוא קריטי, גם אם פחות ידוע לציבור.
ומענין לענין: באחד מגלי הקורונה שאלתי את הרב אביגדור נבנצל, רב העיר העתיקה, לגבי ההרחקות והמסכות בשיעורים. הרב עם ‘הכתפיים הרחבות׳ ענה לי בזו הלשון: ״לפסוק בהלכות ‘לא תרצח׳ אינני יודע״. תשובות מחמירות אחרות שמעתי גם מהרב יעקב אריאל ועוד. פני התורה אינם מה שיובילו חלק מעסקני הציבור, גם אם יסחפו רבים אחריהם, אלא מה שיפסקו גדולי הפוסקים. גם בזה דרוש שיקוף אמתי.
