מה הדבר החשוב ביותר בחיים? שכל? רגש? מזל? מכיוון שאין אנו עוסקים במיסטיקה נעזוב עכשיו את המזל וננסה להבין בשכל. לכאורה שכל פותח המון דלתות בהשכלה, בתעסוקה ובחיים בכלל. אך האם ייתכנו חיים שלמים ללא רגשי מוסר טובים? ללא חמלה, אהבה, עין טובה ורגישות גבוהה? ממש לא! חיינו הם חיים מורכבים מהשכל העליון, שהוא זה שצריך לנתב ולסלול את חיינו. שכל יבש וקר ללא רגשות חמים בחיים, כמוהו כמחשב המורכב בסופו של דבר מחלקי ברזל ופלסטיק.
האדם נולד עם שכל (מוח) אך עם רגשות (הלב), וסוד החיים המאושרים הוא שילוב הרמוני בין שכל לבין רגש. התורה דרך חוקיה ומצוותיה מלמדת אותנו את מעלת השכל, אך גם מלמדת אותנו את מגבלותיו ואת תלותו ברגש. ישנם בתורה מצוות שכליות המובנות לכול, כגון מצוות כיבוד הורים, צדקה ואפילו במצוות השבת יש היגיון שכלי. אך ישנן מצוות בלתי מובנות לשכל האנושי, כגון המצווה הפותחת את פרשתנו, מצוות 'פרה אדומה' – בזמן בית המקדש נהגו דיני טומאה וטהרה ואדם שנטמא בטומאה ממת כחלק מתהליך טהרתו, היה צריך להזות עליו טיפות מתערובת של מים ואפר שנלקח משריפה של פרה אדומה, פרה שכל כולה אדומה… מה ההיגיון בכך? לא מובן! ויותר מכך, האדם שמטהר את חברו באפר הזה הוא בעצמו נזקק לטהרה בגלל שנגע באפר הזה, מדוע? לא מובן!
התורה רצתה שנפנים שיש מגבלות לשכל! שלא כל דבר אנו מבינים, יש דברים שתלויים ברגשות, בדברים עליונים ופנימיים שלא ניתנים לפירוש ולהסברה. מצוות פרה אדומה היא בעצם פרט המלמד על הכלל כולו. כך התורה רצתה שנחיה את חיינו – נשתדל להבין, נשתדל ללמוד כל דבר, אך ישנם מצבים שנגיע לתקרת זכוכית ולא נצליח להבין, ואז נבין שאנו לא מבינים, שאנו מוגבלים בהבנתנו ושיש הבנות עליונות שלמעלה מאיתנו. הבנה זו 'שאין אנו מבינים' מעצימה ומגדילה את השאיפה ואת הרצון שלנו להתחבר אל גודל החיים, החיים לא יכולים להצטמצם בגבולות מה שמובן ונראה לנו בנקודת זמן זו. וכך תמיד נשאף למעלה למעלה. ■
