01
בתקופה הזאת, כל שנה מחדש הלילות מלאים באוויר חגים ובהתחדשות. ממש בסוף השנה כוחותינו נכנסו לעיר עזה, ונראה שזאת אחת המערכות החשובות במלחמה הזאת. המערכה על בירת הטרור החמאסית. ויחד עם התפילות, החשש והרצון לשמוע רק על הצלחת כוחותינו, בלי נפגעים אצלנו, חיסול הטרורסטים והטרור, ושחרור חטופינו, מפציעה תקווה לשנה שתהיה טובה יותר ונקייה מרוצחים. בראש השנה הקרוב, בשולחן החג, נראה לי נכון להוסיף סימנים לגאולה לאומית; תבשיל עיזים, (או כבשים) – שנכבוש את עזה בעוז רוח וגבורה. ישיבה בכיסא עם כריות – שיהיה לנו נוח להתיישב בחבל הפורח. סלק כבר יש. וענבים ותאנים – שנשב תחת הגפן והתאנה עוד השנה בארץ הטובה ביותר.
02
יש ימים שבהם אין לי מילים כדי לתאר את הארועים שקורים בעולם בקצב מסחרר, ואני פשוט שותקת ושוטפת כלים. אלה ימים שהפנייה לאלוקים היא בקריאה אילמת שירחם על עמו ישראל. אנחנו לפני יום הדין ואולי נצליח בצעקה משותפת לגזור על כולנו שנה טובה עד בלי די. גם כשאין לנו מילים.
03
לצ'ארלי קירק נראה שהיו מילים בשפע. מצרך שלעולם לא היה חסר לו. והוא ניצח מערכות שלמות דרך המילה, עד שלא יכלו לו ורצחו אותו, אנשים שרוממות קבלת האחר בגרונם, והשתקת מי שלא מסכים איתם בידם. השתקה אלימה וזרועת רע.
שובאל פגש אותו וסיפר על אדם שדיבר עם בני אדם ולא מעליהם, שהשיח האנושי היה חשוב לו, ושהוא היה אוהב ישראל גדול.
השיח הזה חשוב גם אצלנו, כי תמיד אפשר לחסום חזרה את מי שחוסם אחרים ולגלות את אוצר המילים חסר הרסן של מי שמגדירים את עצמם כליברלים פלורליסטים. פיהם מפיק מרגליות שונות, כמו: אתה אפס, האלוהים שלך אפס וכל האלה עם הכיפות..
אבל כנראה שחוץ מקומץ מטורללים, סך הכל רוב האנשים ישמחו לחיוך, לחיבוק ולשיחה שבה מדברים איתם ולא מעליהם, וקל מאוד לגלות בשיחות איזה עם נפלא יש לנו, מלא אהבה, חמלה ועזרה הדדית, ומלאת עוז וגבורה במלחמה הקשה מול האויב. ■
