יהדות

שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת הכספים מסייעת כמובן לשכבות החלשות, אולם היא איננה פועלת בדומה לשאר מתנות העניים שאנו מכירים בכל השנים, אלא מטרתה להותיר חותם ולשנות מציאות

שמיטת כספים בסיומה של השמיטה נראית נפרדת משמיטת הקרקע ומצוותיה שעטפו אותנו במשך השנה האחרונה. גם בתורה היא מופיעה בנפרד – בפרשת ראה. אולם הפסוק הפותח את הפרשה צועק אחרת: "וזה דבר השמיטה – שמוט כל בעל משה ידו".
חכמים דרשו את כפילות הפסוקים "וזה דבר השמיטה – שמוט – בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים". כלומר: המילים "וזה דבר השמיטה" מתייחסות לשמיטת הקרקעות, וממילא התורה מכריזה כי דברה של שנת השמיטה כולה הוא שמיטת הכספים!
המילים "דבר השמיטה" מתפרשות כסיבת השמיטה (כמו בפסוק ׳על דבר אשר לא קידמו אתכם׳), או כדיבורה של השמיטה (׳זה דבר ה׳ אל זרובבל׳), הכרזתה על ייעודה ומהותה.
קשה להתעלם מהשימוש במילה "וזה" המייחדת את משה רבינו הרואה מול עיניו את המראה, זאת לעומת שאר הנביאים שהתנבאו ב׳כה׳. כלומר כעת, בסיומה של שנה ברור לחלוטין בעצם מהו דבר השמיטה!
אך בעצם, מדוע שמיטת כספים היא שיאה של שנת השמיטה? ומה הסיבה אם כן שהיא מתקיימת דווקא בסופה ולא בתחילתה או לכל אורכה? לשם כך עלינו להניח שישנם תהליכים המתפתחים במהלך שנת השמיטה, ומגיעים לשיא בסופה.
1. השמטה ושחרור
את מטרתה של שנת השמיטה הגדירו חכמים: "מאי טעמא דשביעית?… כדי שתדעו שהארץ שלי היא" . ההבנה שהארץ של הקב"ה, והפירות הגדלים עליה שייכים לו, הינה אתגר משמעותי אך בעל בסיס איתן, שהרי הקרקע נוצרה על ידי רבונו של עולם, ובנקל אפשר לשייך אותה אליו. כך גם הבעלות על הפירות מתיישבת היטב עם התחושה הטבעית שצמיחתם תלויה בסיעתא דשמיא, התלות התמידית במזג האויר ובטבע הטביעה את היחס "מאמין וזורע", ובשל כך קל יותר להתחבר אל המסר שהקרקע והפירות מתנה הם מאיתו יתברך, ומשולחנו אנו אוכלים.
מורכב יותר להגיע לתובנה דומה לגבי הממון, בטבעו מרגיש האדם שאת הממון הוא השיג בזכות עמלו, הישיגיו וכשרונותיו. וכדברי הרב שאול ישראלי (השמיטה במהלך הדורות):
הגע עצמך: אדם עמל ויגע עד אשר צבר איזה סכום שהוא, הרי כבר הזהירה התורה על תרמית ומרמה, על עושק שכר שכיר וכל כיוצא בזה, הרי חייבה על משא ומתן באמונה, על הן צדק ולאו צדק, הממון אשר עם כל זאת הצטבר בידי מישהו הוא איפוא כספו אשר זכה בו בצדק ובידיעה.
כדי להגיע למצב "שתדעו שהרכוש והממון שלי הם", נדרשת הכנה ארוכה והבשלה נפשית, שבסופה עומד האדם ו׳משמיט׳ את החובות. הוא איננו ׳נותן׳ אותם כבכל מצות צדקה, אלא עוזבם ביד הלווה, בידיעה שמעולם לא היו שלו, ואם נתגלגלו לידי הלווה בנקודת זמן זו אות היא שברשותו מיועדים הם להשאר.

2. נתינה וותרנות
שנת השמיטה מרגילה אותנו לנתינה, מצות ההפקר שאינה מאפשרת לבעל העץ ליטול את כל הפירות מעמידה אותו בפני מצב שבו הוא מעוניין שאחרים יטלו מהם כדי שלא ירקבו לשווא על העץ. אולם, בטבע הנפש קל יותר לתת צדקה וסיוע לאנשים שלא שפר עליהם גורלם, להאכילם בפת לחם או להעניק להם את הסיוע, מאשר לוותר על חוב שלא שולם. כלפי אדם שאינו משלם את חובו ישנה ביקורת, שהרי חסר אחריות הוא. ביקורת זו נכונה ביסודה, ככתוב בתהילים: 

"לוה רשע ולא ישלם".
הויתור ללוה על כספי החוב נובע מאמונה עמוקה שאף היכולת שלו לשלם, החלטותיו הכלכליות השגויות, תכונותיו וכשרונותיו, אף הם מאיתו יתברך. מדובר בהילוך על הקו הדק של שאלת הביטחון וההשתדלות, שהרי הציפיה הברורה מן הלווה היא לעשות כל שלאל ידו כדי לשלם חובו, ואף לאחר שמיטת החובות נקבע כי המחזיר חובו רוח חכמים נוחה הימנו, אך שמיטת הכספים עוסקת היא בנקודת האמת העמוקה, נקודה שכדי להתחבר אליה זקוקים לתהליך מעמיק, שנה שלימה של נתינה ונדיבות.

3. שחרור לחופשי

השמיטה מפתחת שחרור אישי מהטביעה בחיי היום יום, מהעבדות העצמית, פינוי זמן ללימוד תורה. "השלך על ה׳ יהבך והוא יכלכלך". שמיטת הכספים עוסקת אף היא בנושא זה, "עבד לווה לאיש מלווה" – כעין שחרור עבדים שמתקיים פעם בשבע שנים.

הרב קוק מסביר מדוע בגמרא ניתן דגש על הדו שיח שבין הלווה והמלווה, זה אומר לו ׳משמט אני׳, וחברו משיב לו ׳אף על פי כן?׳ ובפרט יש לבאר מדוע נקבע ש"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו", לכאורה היינו מצפים שדווקא המהדר במצות השמיטה ומשמיט את החוב הוא יהיה המשובח? וכך כותב הרב קוק:

לדבריו עיקר שמיטת הכספים היא בהסרת מעמדו העליון של המלווה, באמירת ׳משמט אני׳. לפיכך הבינו חכמים שלאחר השוואת המעמדות, כשהלווה כבר איננו משועבד ומוכרח להשיב את החוב, אם בא הוא מיוזמתו ומבחירתו החופשית להשיבו הרי זה משובח ורוח חכמים נוחה הימנו.

כדי שיוסרו המעמדות עלינו לוודא שאמירת ׳משמט אני׳ תהיה בלב שלם, ולא מן הפה ולחוץ. לשם כך יש להכשיר את הלבבות במשך שנה שלימה, בשחרור העצמי של בעלי הקרקעות, שילמדו בעצמם את משמעות היציאה לחופשי, בנוסף ללימודם לשחרר את הבעלות והשליטה על הקרקע והנכסים, מה שיאפשר בהמשך לשחרר את שיעבודו של הלווה בלב שלם.

ואכן זה פשט הפסוק: "דבר השמיטה – שמוט כל בעל משה ידו". שמיטת ה"בעלות", ה"משה ידו", היא דברה של השמיטה, ובהמשך חותמים הפסוקים: "ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו".

4. מעגל העוני

שמיטת הכספים מסייעת כמובן לשכבות החלשות, אולם היא איננה פועלת בדומה לשאר מתנות העניים שאנו מכירים בכל השנים, אלא מטרתה להותיר חותם ולשנות מציאות. שמיטת הכספים נוגעת באחד האתגרים הבלתי פתורים של הכלכלה המודרנית – מעגל העוני. על פי המחקרים והמציאות בשטח, מי שנולד למשפחת עוני הסיכוי שלו לגדול למציאות של עוני גדול פי כמה ממי שנולד למשפחה אמידה. הדבר נובע מאיכות חינוך לקויה, ממערכת בריאות ותשתיות ברמה פחותה ועוד. שמיטת הכספים מטפלת בבעיה כלכלית סבוכה זו ועל כך הרב שאול ישראלי כותב בהתפלאות:

"מה רב הוא כח התורה אשר השכילה במצוות אלה, שמיטה ויובל, להושיט בקנה את פתרון בעיית הניגודים בחברה, בין עני ועשיר, אשר כל חכמי הכלכלה מתלבטים בזה ללא מוצא".

מעגל העוני כלול משני מימדים, היכולת המעשית לצאת ממעגל העוני, בפרט כשחובות רובצים על המשפחה וכל משכורת שנכנסת משועבדת לכיסוי החובות. אך לא פחות מכך משמעותי המימד התודעתי, במהלך השנים המצויים במעגל העוני מסגלים לעצמם דפוסי חשיבה הקובעים כי הם לא מסוגלים לכלכל את עצמם, ואולי הכישרון שהם ניחנו הוא קיבוץ הנדבות. הטיפול באחד מן המימדים הללו ללא חברו – יגרום למשפחה לשוב שוב ושוב למעגל העוני.

זו הסיבה שהתורה לא קבעה את שמיטת הכספים בתחילת השמיטה. אילו היו החובות נשמטים ללא הכנה היו העניים שוקעים עד מהרה בחובות חדשים. לשם כך נדרש שינוי תודעתי וחינוך של שנה שלימה. שנת השמיטה נחשבת כשנה המיטיבה עם העניים, אך למען האמת חסרים בה המרכיבים המחזיקים את העניים בשאר השנים: בשנה זו אין לקט שכחה ופאה, אין מעשר עני, וגם מעשר הכספים והצדקה מצטמצמים עם הצטמצמות המשכורות. העני איננו יכול לשבת בבית ולהמתין שיעניקו לו אוכל.

מנגד, לעני ניתנת הזדמנות להביא לבני ביתו אוכל בכבוד – מלאכת האיסוף מן ההפקר איננה מלאכה פשוטה, כדי לספק למשפחה אוכל מגוון עליו ׳להחזיק ראש׳ היכן מצויים פירות הפקר, מתי מבשילים אלו ומתי אחרים, להגיע בזמן כדי לקטוף ולהביא לביתו. כך במשך השנה משתנה תודעת העני, הוא יכול לנהל את משק ביתו, הוא מסוגל לכך. כעת, רק לאחר שינוי התודעה ניתן לעבור לשלב המכריע – ביטול החובות, נתינת הכלים הכלכליים ליציאה לדרך חדשה . 

נמצא אם כן, שלעומת הטיפול בעניים במהלך ששת השנים, שמטרתו לאפשר להם להרים את הראש מעל המים ולהתקיים, שנת השמיטה נועדה להותיר חותם, לאפשר לכל אחד לפתוח דף חדש, חיים חדשים, ולשנות את פני החברה.

עם הטמעת הפרוזבול, והעלמות שמיטת הכספים בפועל, נעלמו גם כל התועלות שהזכרנו. מתפקידנו למצוא את הדרך להתחבר אליהם ולקיימם. נדיבי ארץ לקחו על עצמם לקיים את שמיטת הכספים כמאמרה, ואנו קוראים לכל אחד לקחת חלק במצוה גדולה וחשובה זו, בשיא של השמיטה, ולהיות שותפים באופן שבו התורה מצפה ממנו לקיים חברה כלכלית תורנית. 

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…