- בהקשר למדור הייחודי ׳בדרך לכותל׳ שבעלון זה: פעם בכ״ט באייר שוחחתי על סוגייה במסכת קידושין עם מו״ר הרב ישראל לוריא, בעל ה׳נתיבי ישרון׳, חתן האדמו״ר ׳נתיבות שלום׳ מסלונים, והוא הביע תמיהה איך ייתכן שאתמול, ב׳יום ירושלים׳, לא הייתי בכותל…
- במבוא לשיחת ה׳נתיבות שלום׳ עם שחרור ירושלים העתיקה, מספר הרב ד״ר מרדכי מאיר, שכשייסד האדמו״ר את ישיבתו בשנת תשי״ג (1953), היה חשוב לו שהישיבה תיבנה במרחק הליכה מהכותל המערבי, אף על פי שהכותל לא היה נגיש כלל ליהודים בימים ההם של הכיבוש הירדני.
- בפורים האחרון סיפר לי מו״ר: ״פעם נסעתי עם חמי ה׳נתיבות שלום׳ לכותל, ובדרך, במכונית, אמר לי האדמו״ר: ׳ראוי למחירי הדירות בירושלים ללכת ולהאמיר בזמננו, שהרי כדי להיות קרובים לכותל צריך לשלם הרבה מאוד׳. אמרתי לו שאפילו למכונית בירושלים צריך להיות מחיר גבוה יותר, שהרי מרבים לנסוע בה לכותל המערבי. עוצמת הקשר שלו לכותל הייתה נדירה״.
- ובעניין זה סיפר הרב יעקב אדלשטיין זצ״ל, רבה של רמת השרון, ששהה פעם אצל ׳הסנדלר׳, המקובל רבי משה יעקב רביקוב, ומישהו הגיע לבקש ממנו עצה להשקעה כספית. אמר לו הסנדלר: ״תקנה דירה בירושלים, מה שתצליח, תקנה אפילו מרתף או מחסן״. האיש הביע תמיהה לעצה מוזרה זו. היה זה לפני מלחמת ששת הימים, ירושלים הייתה עם גבול בתוכה, מסוכנת, מוזנחת יחסית ולא מבוקשת. הסנדלר חזר על עצתו בנחישות, והרב אדלשטיין אמר שהוא השתמש במילים ״האבנים של ירושלים יהיו שוות זהב״. (״ירושלים של זהב״?…). הסנדלר נפטר בשמחת תורה תשכ״ז, הותיר מכתב חתום עם תיאור הנסים שיקרו במלחמת ששת הימים, וביקש שלא לפתוח את המעטפה עד אחרי חג הפסח תשכ״ז. (מהגרפולוג הרב חיים ליפשיץ זצ״ל, המשגיח ב׳כרם ביבנה׳).
- סיפר לי הרב דוד פוקס זצ״ל, ר״מ ומחנך בחסד עליון: ״כשעליתי מארה״ב כדי לשמש כר״מ בנתיב מאיר, בשנת תשי״ז (1957), אבי ביקש ממני לרכוש לו כל קרקע שאמצא ב׳בית וגן׳. כתבתי לו שבאתי ללמוד תורה ולא לעסוק במשא ומתן. הוא ביקש שאקנה בלי משא ומתן, שאתן מה שיבקשו. אילו נעניתי לבקשתו היו היום מאות בתים בשכונה בבעלותי… אבל למי הייתה אז אמונה כזאת שדברי הנביאים יתגשמו בימינו?״.
- סיפרה לי הרבנית לוריא, אחות האדמו״ר מסלונים: ״בילדותנו היה אבא, ה׳נתיבות שלום׳, מרבה לספר על האדמו״ר בעל ׳בית אברהם׳. (אביה היה מתלמידיו הגדולים, העורך והמוציא לאור של תורותיו. עלה לארץ במצוות רבו אחרי פטירתו, בשנת תרצ״ה. מ.ד.). אחי, האדמו״ר, אמר פעם לאבא: ׳סיפרת לי עליו כל כך הרבה, עד שאני מרגיש שאילו הייתי פוגש אותו היום באקראי הייתי מזהה אותו לגמרי, ויודע עליו כל דבר, עד נבכי נפשו׳. אבא ענה לו: ׳אחרי כל מה שסיפרתי, עדיין אינך יודע עליו דבר, כמעט. תיארתי רק אפס קצהו׳..״.
- על ׳מרד נעורים׳: סיפר לי האדמו״ר מסלונים הנוכחי, בחיי אביו ה׳נתיבות שלום׳, בערך כך: ״כשעמדתי על דעתי כנער, בגיל 18 בערך, חשבתי: ׳הרי אני ׳נוגע בדבר׳. גדלתי וחונכתי בבית של אדם גדול מאוד, בדרך ברורה וייחודית, אבל מניין לי שהאמת אצלנו דווקא? שמא דרך אחרת, שטרם הכרתי, נכונה ומתאימה לי יותר? יצאתי לראות מקומות שונים, לפגוש דרכים אחרות בעבודת ה׳, וחזרתי הביתה לחסידות שלנו, הפעם מתוך בחירה והבנה שזו הדרך האמיתית והטובה לי׳..״. אגב, דומני שהציבור הרחב, דתיים ושאינם, יכול לקבל מאדם גדול זה הרבה יותר משקורה בפועל. ואין כאן אשמים. ■
