יהדות עכשיו

אבא ברך עלי ברוך מחיה המתים

חלוקת נפט עם עגלה רתומה לחמור, מבצעים באצ”ל, מחנה צבאי באריתראה ושביתת רעב הם רק חלק מסיפורו המופלא של ברוך גוטמכר בן ה – 94 ⋅ בתיעוד נדיר ומרתק הוא מצייר לנו כיצד נראו החיים לפני הקמת המדינה ומה הוא עשה על מנת שתוקם ותיבנה ⋅ סיפור שכולו ציונות

לצעירים שביננו אירועים מלפני שלושים שנים עלולים להישמע כעבר הרחוק, לאלו המבוגרים מעט יותר – הקמת המדינה נשמעת כמו היסטוריה, וימי המנדט הבריטי ורכיבה על חמורים – הם בכלל כבר חלום רחוק.
תכירו את ברוך גוטמכר – בן 94, יליד חיפה ובעל משפחה ענפה הכוללת נכדים ונינים. הוא צלול, דיבורו רהוט, והוא פורש לפניי את סיפור חייו המסתעף והמורכב כמניפה הנוגעת בשלל תקופות שרבים מאיתנו רק יכולים לנסות לדמיין.
“נולדתי בבית חולים “הדסה” בחיפה (היום המרכז הרפואי “בני ציון”, מ”א) להוריי שרגא וחנה הינדה”, הוא מספר. “אבא למד בטכניון, וביומיום היה מתפרנס מחלוקת נפט. הייתה לו עגלה עם סוסים וכך הוא היה עובר בין הבתים ומחלק נפט. אמא הייתה עקרת בית”.
גוטמכר מיוחס לרב ברוך גוטמכר (שעל שמו הוקם קיבוץ שדה אליהו ליד בית שאן, מ”א). “יחד עם הרב קלישר הם ייצגו את הציונות הדתית, ועוד לפני הרצל רצו לעלות לארץ ישראל ולעבוד את האדמה. הרב ברוך בנה שני בתי מדרש בירושלים. הנכד שלו – ברוך – היה יתום מאב ומאם. הוא היה לוקח ברוסיה נערים יהודיים ומלמד אותם אימונים כמו בגדנ”ע”. אביו שרגא עבר לאוסטרליה, אבל אז פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא חזר לרוסיה כדי להשתתף במלחמת העולם הראשונה. הוא נפל בשבי, אבל ברח להונגריה ולתורכיה, ומשם עלה לארץ ישראל”.
בשנת 1921 הגיע אביו לחיפה. אמא – חנה הינדה – נולדה בפולין למשפחה של תשע בנות ובן אחד שהיה שוחט. היא הגיעה ארצה ודודה אמר לאמו שיש לו חתן בשבילה. “כעבור שלושה שבועות דוד אברהם הזמין את אבא ועוד שני עדים. אז לא היה עט נובע, הכתובה נכתבה עם דיו ודף, הוא כתב את התנאים והם התחתנו”.

גוטמכר מספר על החיים בחיפה באותן שנים בארץ: “גרנו ברחוב השוק, הבית היה בית ערבי – בנוי בצורה שבה כל הדירה היא בעצם חדר אחד. השירותים היה בית שימוש אחד ללא כיסא, והיה מטבח משותף לכל הדיירים. ערבי היה עובר עם חמור ופחי מים לשתייה והיו קונים ממנו פח מים בחצי גרוש. כל יום שישי אבא היה מוציא מי גשמים עם משאבה, ועם פרימוס ( – מתקן לצורך חימום ובישול המופעל על ידי דלק נדיף ותוך שימוש במשאבה ליצירת לחץ, מ"א) חימם את המים ועשה הגרלה ביני לבין אחותי מי ייכנס ראשון לאמבטיה. בחיפה הים היה עד רחוב יפו. כשהבריטים כבשו את הארץ הם ייבשו את הים ומילאו אותו באדמה וככה מרחוב יפו עד הנמל של עכשיו זה שטח מיובש”.

הוא הבכור מבין ארבעה אחים: אחותו שרה ז”ל היתה לוחמת באצ”ל, מורה בצפת, חובשת קרבית וגם לוחמת שהשתתפה בשחרור צפת, אחיו ישראל למד בארה”ב והיה שם מורה לעברית בבתי ספר, ואחיו שמואל עסק בעריכת דין והיה יושב ראש בית הדין לעבודה בחיפה.
“נשבעתי שאקדיש את חיי עבור הקמת מדינה עברית”
בשנת 1944 הוא התגייס לאצ”ל. “הייתי קודם בבית”ר והמפקד של בית”ר בחיפה- חיים לנדאו – שאל אם שמעתי על האצ”ל והוא ביקש ממני שאתגייס.

זומנתי לקופת חולים לאומית. נכנסתי לחדר חשוך כאשר פרוז’קטור מאיר לתוך עיניי, לא זיהיתי אף אחד. בסופו של דבר שאלו אותי כמה שאלות ואם אני מוכן להקדיש את חיי למען הקמת מדינה עברית. אמרתי שכן, אז אמרו לי לשים יד על התנ”ך והאקדח שעל השולחן ולהישבע. נשבעתי שאקדיש את חיי עבור הקמת מדינה עברית”.

ברוך גוטמכר עם הוריו ואחותו

משפחות ממתינות לקראת חזרתם של הפליטים ארצה

אוטובוס אוסף את השבויים לביתם ממחנה הפליטים

לדבריו, השמאל הלשינו על חברי אצ”ל ולח״י ובאוגוסט 1944, בהיותו בן 16 שנים בלבד, הוא נעצר. “בבוקר דפקו בדלת הבית, אבא פתח את הדלת וראיתי שוטרים. סגרתי את העיניים – אולי הם לא יראו אותי. הם אמרו שהם מחפשים אותי. בזמן שהתלבשתי כדי ללכת איתם השוטרים התפזרו בדירת ההורים והחלו לחפש. חוץ מלהדביק כרוזים הייתי גם עוזר מחסני הנשק. באמבטיה שמתי את כל הנשק והתחמושת, היום אני מצטער על זה. אמנם זה עבר בשלום, אבל מה אם חלילה היו מוצאים את הדברים המוחבאים?” גוטמכר היה קטן קומה ויצא עם השוטרים. “הם היו עם רובים ובזמן שהלכנו לרכב, מהחלונות הציצו שכנים. נופפתי להם בידי, אבל כולם נכנסו לתוך הדירות כדי שלא יקשרו אותי איתם. הגעתי למשטרת חיפה, פגשתי כמה חברים והיינו שם ארבעה ימים. כל כמה שעות ספרו אותנו ואמרו לנו לכרוע על הברכיים. היו שם גם ערבים – הם כרעו. אנחנו לא רצינו – “מרדכי היהודי לא יכרע ולא ישתחווה”! היכו אותנו באלות, אבל לא ירדנו על ברכנו. ארבעה ימים נוספים חקרו אותנו בבולשת ולקחו אותנו למחנה מעצר בלטרון, שם שהינו שלושה חודשים. בימים שבין תחילת תשרי ליום כיפורים, הרב אריה לוין בא. לא ידעתי מי הוא. כולם לבשו בגדי שבת ונעמדו לפניו בשתי שורות. הרב אריה והרב הראשי הגיע. הרב אריה ניגש לכל אחד ושאל מה שלומו ואיך הוא מרגיש. כשהגיע אליי, הוא אמר לי: “אתה גוטמכר”. שאלתי איך הוא יודע, והוא הוציא משקפיים מכיסו ואמר שאמי שלחה לי אותם.

“בחשון 1944 לפנות בוקר שמענו רעשים מעבר לגדר. התריסים היו ממוסמרים כדי שלא נוכל לראות דבר. מפקד המחנה אמר לנו להתלבש כי עוד מעט אנחנו יוצאים ולא לוקחים איתנו שום דבר. הנחתי תפילין ונתתי אותם לאחד שלא היה ברשימה. לחבר שלי היו תנ”ך, תפילין, סידור ומשניות. הכלניות – האנגלים – לקחו אותנו בזוגות כפי שאנחנו, בתחתונים ובגופיה. החבר שהיה קשור אליי אמר שהוא לא נוסע בלי הסידור ושאר דברי הקדושה. אמרתי לאנגלים שאלו מכשירי תפילה, שזה לא מסוכן, והם הניחו לנו”.

האנגלים העלו אותם על משאית כשהם לא יודעים לאן פניהם מועדות. “הביאו אותנו לשדה התעופה וילהלמה (- הייתה מושבה טמפלרית במישור החוף, כיום ישנו שם המושב “בני עטרות”, מ”א) וחילקו אותנו לקבוצות ואנו לא יודעים למה. נחת מטוס ונעצר ליד הקבוצות, ליד כל קבוצה מטוס – סך הכל 14 מטוסים. רצו לדחוף אותנו למטוסים. אסירי עכו, שהיו הקבוצה הראשונה, נפלו על הקרקע, נישקו אותה ושמו אבנים ואדמה בכיסים. אנחנו היינו המטוס השני ואמרו לנו באנגלית שלא נראה לעולם שוב את ישראל. בכינו נופלנו על האדמה, נישקנו אותה, הכנסנו אבנים ואדמה לכיסים, ואז דחפו אותנו למטוס. כעבור חמש שעות נחתנו בסודן. ביום השני טסנו שוב חמש שעות וזה היה יום שישי. זו הייתה פרשת נוח – 14 תיבות נח נחתו באסמרה, בירת אריתראה. היה קר מאד ולא היו לנו מעילים, בקושי בגדים. נתנו לכל אחד מעיל צבאי וכך בערב נאספנו במגרש המחנה. היו שם ארבעה מעונות ואותנו שמו במעון הכי רחוק, בחדר הכי קיצוני. לפני החשיכה מישהו לקח את הסידור של חברי שלום וקרא את כל קבלת שבת מתוך הסידור, ולמחרת בבוקר גם. מתוך התנ”ך הוא קרא את פרשת השבוע וההפטרה וכך עברה השבת”. החיילים הבריטיים היו משרתים בתוך המחנה. “הם היו מביאים עצים”, מספר גוטמכר, “מדליקים אותם ושמים סירים על האש. לא רצינו שהם יהיו בפנים, אז אמרנו שאנחנו נעשה את כל העבודה. התחלנו לדבר על בריחה. המקום הוא 2000 ק”מ מארץ ישראל, ובכל זאת דיברנו על בריחה. באמת לאחר 3 חודשים ברחו 3 אסירים: הם התחבאו בבור, זחלו מתחת לגדר וברחו”.

לא נוסע הביתה בשבת

בעקבות הבריחה הם הועברו לסודן. “היינו שם הרבה זמן ובטנקר הביאו מים. היו צועקים, “מים!”, וכולם היו רצים למקלחת: אחד מסתבן ואחד שוטף. פתאום היה נסגר הברז וכולם היו נשארים עם הסבון על הגוף. ביקשנו מהמפקד שיתן לנו יותר מים, הוא אמר – “אתם מתרחצים כל יום? החיילים שלי נכנסים למקלחת כל יום ראשון”. האח במרפאה שלהם אמר לו שאנו משתמשים בתלבושת שלנו כך ששבוע אחד היא על צד ימין ושבוע אחר על צד שמאל, ואז הוסיפו לנו קצת מים.

“בנוסף, עשינו שביתת רעב: לא אכלנו שבועיים, רק פרוסת לחם אחת ליום טבולה בשמן כי רצינו אוכל כשר. הבריטים רצו שהקהילה היהודית בחרטום תשלח פעמיים בשבוע בשר, אבל החום באזור הוא 50 מעלות והבשר הופך להיות לא טרי. במחנה היתה רפת והבריטים היו שוחטים בשביל עצמם. ביקשנו שיתנו לנו גם מדי פעם בהמה אחת ובא מהארץ שוחט ששחט את הבהמה”.

לפעמים היו יכולים לשלוח מכתבים הביתה. “אם בארץ היה בלאגן עצרו את המכתבים. אף אחד מהשמאל לא התעניין בנו. הרב הרצוג היה היחידי שביקר אותנו, והרב אריה לוין היה היחידי שעמד איתנו במכתבים”.
שוב הקבוצה הובאה חזרה לאריתראה כי הייתה בריחה נוספת של האסירים, אך גם משם התבצעה בריחת אסירים כך שהם הועברו לקניה.
גוטמכר: “הייתי שם עד חודש ניסן 1948. אחרי התפילה בבית כנסת בשבת אמרו לי שאני נוסע הביתה, לחיפה. אמרתי שאני לא נוסע בשבת. אמרו לי לא להיות טמבל כי מחר הם יכולים להתחרט אז נסעתי הביתה. כשהגעתי, אבא בירך עליי ‘ברוך מחייה המתים’ בשם ומלכות”.
כעבור ארבע שנים הוא השתחרר בהיותו בן 20. “בכלא למדנו”, הוא מציין, “הטכניון והאוניברסיטה בירושלים לא רצו קשר עם הסטודנטים שלהם והקמנו קורסים מתוך הכלא. אני עשיתי תעודת בגרות מלונדון ששלחו לנו בחינם.
“לא לקחנו כלום מההורים”, אומר גוטמכר. “אחרי מלחמת השחרור, הלכתי לטכניון לשלם תשלומים עבור הלימודים והייתה שם מזכירה חמודה – גם אם לא שילמנו, היא שמה חותמת בפנקס שאנחנו בסדר. הייתי מחלק עיתונים בהדר כרמל העליון, שמואל עבד בבניין וישראל עבד במסעדות. מההורים לא לקחנו כסף”.
הוא למד הנדסת חשמל בטכניון, ולאחר מכן שנה נוספת הנדסת ייצור. הוא עסק בחייו בשלל תפקידים ובין הייתר היה ראש ועד העובדים בבית חרושת בקריות ברשות פיתוח לאמצעי לחימה. בנוסף, היה מנהל בית המלאכה של הדואר. “בעבודה זו קיבלתי בניין ששימש את נאמני הרכבת התורכית והמכונות היו מאד ישנות. אני פיתחתי את בית המלאכה וקיבלנו אות הצטיינות, פרס קפלן, פרס יוספטל ופרס המשק, העליתי את התפוקה במאתיים אחוזים”.

במחנה הפליטים באסמרה

פו”פ בעיתון

בצבא הוא לחם בכל מלחמות ישראל. “הייתי בחיל התותחנים 31 שנה ואף פעם לא החסרתי מילואים. כעבור 30 שנים הגעתי לדרגת רב סרן ושוחררתי, אבל ביקשו שאני אשמש עוד חמש שנים כאחראי לאיסוף חיילים לקראת מאורעות”. אחיו הלכו אחריו אף הם לחיל התותחנים.

יש לו אותות רבים ואלו חלקם: אות האצ”ל, אות אסירי המנדט ממשרד הביטחון, על”ה – עיטור לוחמי המדינה ממשרד הביטחון, אות מלחמת הקוממיות מצה”ל, אות מערכת סיני מצה”ל, אות מלחמת ששת הימים מצה”ל, אות מלחמת יום הכיפורים מצה”ל, אות השירות המבצעי מצה”ל, אות אסירי ציון ממשרד הקליטה, אות פדויי שבי ממשרד הביטחון, אות השבי מהאצ”ל, אות אסירי ציון ממשרד הקליטה, יקיר חיפה מעיריית חיפה, יקיר ההסתדרות החדשה מההסתדרות החדשה, יקיר הגבאים מהמועצה הדתית בחיפה, מגן ממנכל המוסד לביטוח לאומי כאות הקרה והערכה על 25 שנות התנדבות למען הקשישים בקהילה ועל תרומה לשיפור איכות חייהם, מכתב הוקרה על עידוד עלייה ממשרד הקליטה, והרשימה עוד ארוכה.

איך פגשת את אשתך?

“דרך מודעה בעיתון. צלצלתי אליה ואמרתי, “בואי ניפגש” ועשינו כמה מפגשים. הייתי אז בן 32 היא בת 22. מאד רציתי אותה אז אמרתי לה שאני בן 30”, הוא צוחק. “פעם אחת היא הסתכלה בתעודת הזהות שלי ואמרה שיש בה טעות בתאריך שלי. כשהבינה את התרמית היא נפרדה ממני, אבל שלחתי לה שליחים ובסוף היא הסכימה והתחתנו”.

פעם היו מפרסמים בעיתון את מי שפנוי וכך היו מתקשרים אליו ופוגשים אותו?

“כן”.

מה חושב על המדינה שלנו?
“אני מאד אוהב אותה, קשרתי בה את כל חיי. לפעמים זנחתי את המשפחה בשבילה ואני מצטער על כך”.
אתה מרוצה ממנה?
“לא כל כך כי אני חושש מהעברת שטחים לערבים ומהכנסת ערבים למדינת ישראל. הרבה שטחים נכבשים על ידי ערבים, מחריבים מקומות קדושים של יהודים, הורגים יהודים. הערבים אף פעם לא שלטו בארץ ישראל. אני מאד דואג שיש יהודים שרוצים לחלוק את ארץ ישראל גם לערבים, הם יכולים להיות כאזרחים טובים ולקבל את כל הזכויות. יש מגמה לקצץ בדת היהודית בכשרות היהודית, בדיני נישואין יהודיים… היהדות של המדינה צריכה להיות חזקה ומגובשת, מבלי לגרוע זכויות אזרח למי שחי איתנו”.
מה אתה מאחל לשנה הזו לעם ישראל?
“אני מאחל לעמי אחדות ושמירה על שטחי מדינת ישראל בלי שום נסיון לקצץ במה שיש לנו. אף מדינה בעולם לא מחלקת אדמות לאומות אחרות. תחי מדינת ישראל!”

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

דצמבר 21, 2022

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים, בין אם המפלגות השונות הגיעו להסכמות, ובין אם לאו. בכל מקרה, אחת הנקודות השנויות במחלוקות שעליה עוד נשמע במהלך השנים הקרובות היא סעיף הנכד בחוק השבות.
"תוצאות הבחירות בישראל וחזרתן של מפלגות הימין להרכיב את הקואליציה מייצרות רחשים ורעשים בקרב יהדות התפוצות. תלוי כמובן באלו מדינות, למשל בקהילות הגדולות כמו צפון אמריקה או אנגליה – מנהיגי הקהילות הם בעלי עמדות ליברליות יותר מאשר בישראל, וזה מייצר מצד אחד חשש ומצד שני ציפייה ורצון ללמוד לאן תלך הממשלה הקרובה", כך מסביר במבט רחב עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית, את העניין סביב סעיף הנכד שבימים אלה תופס חלק לא קטן בסדר היום הציבורי.
תחילה צריך להבין מהו סעיף הנכד – על פי סעיף 4א(א) לחוק השבות תש"י-1950, "הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות… מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". בעוד שעל פי ההלכה כדי להיחשב יהודי אדם צריך להיוולד לאם יהודייה או להתגייר, חוק השבות מקנה זכויות גם למי שאביו הוא יהודי, למי שסבו יהודי, ואפילו לבני זוגם. נתונים שפורסמו על ידי הכנסת רק לאחרונה, מגלים כי בשנת 2020 כ-72% מהעולים מכוח סעיף זה שנוסף לחוק בשנת 1970 – אינם יהודים.
ביהדות התפוצות מנסים להבין מה קורה
נריה אומר כי תפקידם במוסדות הלאומיים להתמקד בשני כיוונים. "בצד הפנימי, חשוב שהממשלה שלנו, המפלגה שלי – הליכוד, תאייש גם את משרד התפוצות. לעבוד יותר על חיזוק הקשרים עם יהדות התפוצות ולהיות בקשר מתמיד. אבל, אנחנו אומרים את זה גם החוצה – התפקיד שלנו במוסדות הלאומיים להגיד ליהדות התפוצות: "הדעות בישראל יכולות להתחלף, גם הממשלות – אבל חשוב מאוד שהקשר לישראל ולציונות יהיה מעל השאלה מי מכהן ובאיזה תפקיד׳.
לגבי חוק השבות – אין ספק שאם ממשלת בנט-לפיד הייתה עושה את זה לפני חצי שנה-שנה זה היה עובר קל יותר מהבחינה הזאת. המציאות היא שהחוק עולה ומתפרסם עכשיו, יחד עם הדרישות של המפלגות הדתיות והחרדיות, ולא מהצד של הליכוד – אז מבחינת האווירה זה מייצר ביהדות התפוצות שאלות בניסיון להבין מה קורה".
לא בטוח שהנושא הזה הטריד פחות את ממשלת בנט-לפיד, אלא שמבחינתם עדיף היה לא לגעת בו כי המפלגות שהרכיבו את הממשלה לא הסכימו בנושא הזה. דווקא עכשיו בקואליציה החדשה יכולה להיות לכאורה הסכמה רחבה יותר.
"צריך להגיד ביושר שזה לא עלה ב-30 השנים האחרונות. קרו פה שני דברים: קודם כול, הקואליציה החדשה הומוגנית, דתית ושמרנית יותר. אז בין המרכיבים שלה יש הסכמה רחבה יותר בנושא הזה וזהות משותפת, למעט חלקים מסוימים בליכוד, כאשר חלק מאותם חלקים הוא ראש הממשלה".
"מה שקרה פה בעצם ב-20 השנים האחרונות זה שאנחנו רואים ש-70% מהעולים שמגיעים מחבר העמים, שזה המרכיב המשמעותי בעלייה לישראל – לא יהודים לפי ההלכה".
אין מדובר רק בנוגע ליהודים שלא על פי ההלכה, ועל כך מרחיב נריה: "קו ההגנה נפרץ. גם היום לפי הזרמים הליברליים ביותר שאנחנו בקשר איתם, התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית בארצות הברית, על פי העקרונות שלהן מי שהוא דור ראשון ושני נחשב ליהודי. זאת אומרת, גם מי שנשואים ליהודים יכולים להגיע לישראל על פי חוק השבות, כך לפי אותן תנועות. בנוסף לכך, גם אם אתה בן לאב או לאם יהודייה, שזה כמובן רחב יותר מהתפיסה האורתודוכסית, גם אצלם יהודי לא נחשב מי שהוא נכד לסבא יהודי. וכאן מדינת ישראל מכוח חוק השבות והתיקון שנעשה, ובעיקר מכוח המציאות של 20 השנים האחרונות, בעצם מעלה לפה הרבה מאוד אנשים ונותנת להם זכויות מלאות של עולים, למרות שהם במעגל הרבה יותר רחוק מאשר כל הזרמים הכי ליברליים שקיימים בעם היהודי".

"הם מגיעים כטרמפיסטים"

בסוף השבוע שעבר פורסם על ידי עיתונאי ynet, קובי נחשוני, כי בליכוד פועלים לפשרה בנושא חוק השבות. מאיר: "ההצעה שלנו הייתה להתיישר לקו ההגנה הכי שמאלי. בסעיף הנכד צריך לייצר תיקונים, לבטל אותו בצורה מעודנת יותר".

"מצד אחד מי שדואג לזהות היהודית של המדינה לא יכול להשאיר את המצב כפי שהוא. אנחנו מביאים הרבה מאוד אנשים שאין להם שום קשר לזהות הציונית ובוודאי שלא לזהות היהודית, ההלכתית. הם מגיעים כטרמפיסטים, לוקחים זכויות עולים, סל קליטה, ואז עוברים למדינות אחרות או נשארים פה בישראל. לכן את המציאות הזאת צריך לשנות. מצד שני אנחנו כן קשובים לדאגה שנשמעת בקרב ארגונים מקהילות יהודיות ברחבי העולם, כאילו יש פה הורדת מסך".

לכן, ההצעה של עו"ד נריה מאיר מבקשת לאפשר לאותו נכד מהמעגל שלישי, להגיע לישראל כתושב ולא כעולה. "המשמעות של ההצעה הזאת היא שהוא יכול לחיות כאן בישראל, ומנגד הוא לא זכאי להטבות עלִייה. זה משמעותי, כי לכל אדם זו הוצאה של עשרות אלפי שקלים, ולמשפחה זה יכול להגיע גם ל-80-90 אלף שקלים. בנוסף הוא לא יכול להצביע בבחירות – כמו שמופיע בחוק בהבדל שבין תושב לבין עולה. זה אמור לצמצם את הבעיה, זה לא יסגור אותה הרמטית, לא יעצור אותה בבת אחת, אבל זאת פשרה שבעצם נותנת מקום לכל הקולות".

"יחד עם זה", ממשיך ומסביר עו"ד מאיר, "אנחנו חושבים שמי שיגיע לפה ויראה מחויבות וירצה להתגייר בבוא היום, אז צריך להקל עליו בגיור כמה שאפשר, בגבולות ההלכה כמובן. ולאפשר לו אחרי כמה שנים שהוא תושב ורוצה להיות חלק מעם ישראל ולהתגייר – אז לקבל הטבות של עולה".

מה בעצם מפריע כל כך ליהדות התפוצות בסעיף הנכד? אם ההתבוללות לא מטרידה, למה סעיף הנכד הוביל אותם להזדעק?

"אני אוסיף על השאלה שלך – מי שמשמיע על זה את קול הזעקה לכאורה זו יהדות ארצות הברית שזה לא רלוונטי אליה. אין נכד של יהודי ארצות הברית שרוצה לעלות לישראל, רק 5%, זה משפיע בעיקר על מי שמגיע מחבר העמים".

כי טוב להם שם ב׳סיר הבשר׳?

"אני רוצה ללמד זכות על הנקודה הזאת. הסיבה שסעיף הנכד מפריע ליהדות הברית למרות שזה נוגע בה פחות, היא משני חששות מרכזיים: אחד, שקשור גם לחשש פנימי פה בארץ – חוק השבות היה בטאבו עד עכשיו, לא נגעו בו כי שאלת ׳מיהו יהודי׳ היא השאלה הכי נפיצה פה והיא נוגעת בנימים הכי רגישים של החברה הישראלית ובקשר שלנו עם יהדות התפוצות. החשש שלהם הוא שברגע שיגעו בדבר הזה הוא ייפתח ויגיע לתיקון. למשל, השוואה של חוק השבות לפי ההלכה שאומרת שזכאי לעלות לישראל רק מי שאימו יהודייה. נניח שזה החשש שלהם – זה ממש מייצר עליהם כליה, הם לא נמצאים במקום הזה ולכן זה משמעותי עבור הרפורמים והקונסרבטיביים".

"דבר שני, הם אומרים, ׳אנחנו רואים את זה הצעד הזה כחלק ממהלך שבו אתם מצרים את רגלינו׳, כי גם סוגית הגיור קשורה לחוק השבות. מבחינתם האש מתקרבת לתפיסות העולם שלהם, ולכן הם מבקשים שלא לגעת בחוק. יש הרבה חששות. העניין הוא שעד שמוקמת ממשלה יש הרבה דעות באוויר. מבחוץ נראה שהכול יתקיים, בדינמיקה הפנימית אנחנו יודעים שלא כל סעיף שמדברים עליו בחדשות במסגרת ההסכמים הקואליציוניים יקרה גם בפועל".

עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית

"אני גר בשומרון ואני לא מסתיר את זה"

עד לאמצע השנה שעברה ובמשך שמונה שנים כיהן עו"ד נריה מאיר (42) בתפקיד מנכ"ל ההנהגה העולמית של בית"ר, וכיום הוא חבר הנהלת ההסתדרות הציונית מטעם תנועת הליכוד. את התמחותו המשפטית עשה במחלקת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי). הוא סרן (מיל׳) בחטיבת צנחנים מובחרת, נשוי ואב לחמישה, תושב רחלים שבשומרון, ואיש ההתיישבות הראשון שמכהן בתפקיד ראש המחלקה לתפוצות.

חוק השבות נוגע בעבודה שלך ביום-יום? "במחלקה לפעילות ציונית בתפוצות בהסתדרות הציונות העולמית אנחנו עובדים בכל השנה בהרבה מאוד קהילות יהודיות ברחבי העולם, בכדי לחבר אותן לישראל ולייצר זיקה ציונית בינן לבין ישראל. שבני הקהילות יבינו, ירגישו ויחיו שישראל היא חלק מהזהות היהודית שלהם. יהודי שמגיע לכל קהילה יהודית ברחבי העולם, אם חשובה לו היהדות שלו – ישראל צריכה להיות חלק מהתמונה – בזה אנחנו מתעסקים. כמובן שכל נושא שקשור לזהות יהודית ולחוקים שנעשים בישראל וקשורים לדבר הזה, אני חושב שזה נוגע בהם בצורה מאוד משמעותית, ויש בזה דבר טוב. זה אומר שאכפת להם ושהם רואים את עצמם חלק, וגם כשאנשים חרדים מדבר מסוים זה אומר שהם שייכים אליו".

"אנחנו מודאגים מאלה שפחות ופחות שייכים ורואים את התפקיד שלנו בלחבר דווקא אותם. דבר אחד, לחבר את הרחוקים. הדבר השני, גם אלה שמרגישים קשורים אלינו לראות שהחששות שלהם לא גורמים להם להתרחק".

נריה מדגיש כי תפיסת העולם של המחלקה היא ציונית. "אני גר בשומרון ואני לא מסתיר את זה. אנחנו מנסים מצד אחד לומר את תפיסות העולם שלנו בצורה ברורה מאוד, ומצד שני כל הזמן להיות קשובים, להושיט את היד וגם לדעת לשמוע דברים שפחות מקובלים עלינו".

כחלק מתפקידו עובד נריה עם פדרציות יהודיות ברחבי ארצות הברית בתוכניות שהם בנו יחד, ומי שמרכיב שם את תפקידי מנהלי החינוך, בדרך כלל משתייכים לתנועה הרפורמית: " אין לנו את הפריווילגיה בישראל לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא. אנחנו בימין צריכים להראות דוגמה שאנחנו מסוגלים לעבוד עם כל הזרמים ולהתעלות מעל הוויכוחים ולייצר כמה שיותר גשרים לישראל. זה מה שאנחנו מנסים לעשות כל השנה, וזה מתחדד בנקודות מחלוקת כמו בימים אלה".

יש התעניינות ביהדות ובישראל בדור השני ובדור השלישי בקהילות המתבוללות?

"כן אבל זה משתנה מאוד בין מקומות בעולם. במקומות בעלי אטמוספרה ציונית גבוהה יותר, כמו דרום אמריקה או צרפת, שם לא תמיד יש קשר בין הסטטוס שלך מבחינת יהדות לבין הקשר שלך לישראל. זאת אומרת, יכול להיות חצי יהודים שהאבא שלהם יהודי והאימא לא, אבל מכיוון שגדלו בתנועת נוער אז הקשר שלהם לישראל וגם ליהדות יכול להיות חזק. מנגד, יש יהודים על פי ההלכה אבל הם רחוקים מישראל".

מאיר מוסיף שיש תופעה שהולכת ומתגברת בקרב הדור הצעיר של התרחקות מיהדות והיא משפיעה כמובן גם על התרחקות מישראל. באותו נושא הוא אומר לקראת סיום: "אנחנו חיים בדור אינדיווידואליסטי מאוד. זיכרון השואה הולך ומתעמעם, אלה האזורים שאנחנו רוצים לפעול בהם וכמה שיותר לקרב, ליהדות או לישראל, כל אחד לפי מה שמתאים לו".

עו"ד מאיר מסכם את הנושא: "אנחנו מגיעים מצד אחד מתפיסת עולם ומתוך הבנה שצריך לעבוד ביחד עם התפוצות ולזכור כי ׳אנשים אחים אנחנו׳. מצד שני, אנחנו לא יודעים מה יהיה עם חוק השבות ואיך הוא ייראה. צריך לעשות את זה עם אוזן כרויה ליהדות התפוצות ומנגד גם להסתכל על הזהות היהודית והציונית של המדינה, וללכת עם זה בצעדים מדודים אבל בבטחה".

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

דצמבר 14, 2022

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון שהתקיימה אור לי"ח באייר ה'תשפ"א, קיפחו את חייהם 45 בני אדם ונפצעו יותר מ-150 אחרים. האירוע הקשה הפך לאסון האזרחי הגדול ביותר של מדינת ישראל מאז נוסדה. כחודשיים לאחר מכן הכריזה ממשלת ישראל ה-36 על הקמת ועדת נאור – ועדת חקירה ממלכתית לחקירת האסון.
אסון מירון התרחש בשל ליקויי בטיחות של שנים, בשל הזנחה של תשתיות ובשל לחצים פוליטיים כאלה ואחרים, אבל לא רק ועל כך בכתבה שלפניכם. לפני מספר ימים חשף בחדשות הערב עיתונאי כאן 11, משה שטיינמץ, הקלטות מהאירוע עצמו, ובהן נשמעים שוטרים בשטח שזיהו את העומס הרב ובמשך חצי שעה ביקשו תגבורת מספר רב של פעמים, אולם, לא קיבלו מענה. מההקלטות עולה כי להתנהלות המשטרה באותן דקות היה חלק מסוים באסון ובממדיו.
נחום (28) מגיע למירון בכל שנה ושנה, וכך הוא נוהג עוד בטרם הגיע לגיל מצוות. שוחחנו איתו השבוע ודיברנו על שהתרחש שם באותו לילה נוראי. כפי שתקראו בהמשך, ההקלטות החדשות לא הפתיעו את נחום שהיה עד לאירועים ואף ראה את אותם השוטרים שנשמעו בההקלטות.
כשאתה הגעת למירון שמת לב למשהו חריג?
״היה מלא ומפוצץ כמו בכל שנה. הדבר היחיד שהיה שונה זה שההדלקות מתבצעות בדרך כלל במוצאי ל״ג בעומר, אבל באותה השנה בגלל שבת הקדימו לחמישי בערב. יכול להיות שבגלל זה היה ציבור קצת יותר גדול במירון״.

הריסת גשר הכהנים, פברואר 2022

הריסת גשר דב במירון, המקום שבו אירע האסון

[elementor-element…