יהדות

מסע אחרי נשמות אבודות בבוליביה

הרב איציק קופצ'יק, שליח חב"ד בעיר לה-פאז בירת בוליביה, ביומן אישי מרגש על חגי תשרי עם נשמות אבודות בקהילה היהודית הנידחת במדינה המרוחקת בדרום אמריקה 

הרב איציק קופצ'יק

הרב איציק קופצ'יק

 המבוגרים עוד זוכרים את השופר בעיירה בימים ההם, אבל הילדים בדור השלישי לא תמיד יודעים שהם יהודים – ובתווך שליח חב"ד שמגיע להצית להם את הנשמה ⋅ יומן שנכתב ביזע רב ובלב רוטט

ידעתי שחב"ד משוגעים, אבל לא ידעתי עד כמה…" אמרה לי פאטי, כשראתה אותנו חזרה בבוליביה. פאטי יודעת כמה קשה לנהל בית חב"ד בסוף העולם וחשבה, שהפעם הגזמנו.
"למה חזרתם לפה? המגפה משתוללת. ואין עכשיו מטיילים". גם אנחנו שאלנו את עצמנו את השאלה. אם לא בקול, אז בשקט. ראש השנה נתן לנו מענה. אחרי עשור בלה-פאז בירת בוליביה, שנה ראשונה ללא מנין בבית הכנסת.
הקהילה הקטנטנה בפחד. ביום ראשון האחרון, היינו בבית העלמין בהקמת מצבה, וב'שלושים' של יהודי אחר. אותם ואחרים קטפה הקורונה.
בקהילה החליטו "תפילות בזום", בלא להבין את הבעיתיות.
מה נעשה? החלטנו לזכות את היהודים בשופר.
בשנים עברו, חגגנו בבית חב"ד, רחוק מהאיזור היהודי ובית הכנסת. קיימנו שם תפילות וסעודות החג עם מאות אנשים , כולל תקיעות שופר באכסניות.
חלק מיהודי הקהילה שמעו שופר בבית הכנסת ולאחרים – לא יכולנו להגיע.
השנה, באין מטיילים, היינו פנויים להתמקד בקהילה היהודית.
כדאי לדעת. לה-פאז היא העיר בירה הגבוהה בעולם (4,000 מטר מעל פני הים) רחובותיה שרועים בשיפועים הזויים. למאמץ הטיפוס תוסיפו את החמצן הדליל בגובה הזה.

בשעת בוקר מוקדמת של החג, כשעמדנו לצאת מהבית, דפיקות בדלת. שני ישראלים שגרים פה מעל 15 שנה. אחד מעולם לא דרך בבית חב"ד, ולא נפגשנו, למרות שניסינו ליצור קשר. השני השתתף לזמן קצר בליל הסדר לפני שנים. והנה הם הגיעו בשמחה השכם לתקיעת שופר.
יצאתי לדרך עם בני הבכור מענדל'ה (11) ושמוליק (8) שהתחנן להצטרף, כשאני מקווה, שיהיה להם כוח לדרך. אחרי הליכה נמרצת של שעה מגיעים לשכונה הדרומית.
הבית הראשון, אכזבה. אחרי דפיקות חזקות על השער מגיע השומר. שומע מי אנחנו. אחרי 5 דק' חוזר לעדכן, שבעלת הבית עסוקה. אנחנו מסבירים שזה רק דקה, היא לא מוכנה לצאת. ואפילו לא לפתח הבית. עצוב. וזמן יקר נשרף.
ממשיכים. נכנסים ליהודי. בעבר היה בארץ, דובר עברית, אפילו למד בישיבה… אחר חזר לבוליביה, והדרדר עד שנשא גויה, אף שעזבה אח"כ. מהתקיעת שופר הזו צמחה החלטה טובה: קביעת מזוזה וקיום שיעור .
20 דקות עליה, ומגיעים למתחם בניינים סגור. בו גרים יהודי אחד ועוד משפחה. רק הבן בבית, עסוק בהרמת משקולות. הוא לובש חולצה וכיפה. ונעמד לקבל מלכות שמים. באהבה. לשמחתי, האם והבת הגיעו בהמשך לבית שלנו ושמעו שם שופר.

יורדים חזרה כעשר רחובות. מגיעים לביתה של יהודיה ניצולת שואה, שברחה מגרמניה ממש לפני השואה. למזלנו, שמעה את הדפיקות בשער. ופתחה את הדלת. מי יודע כמה שנים היא לא שמעה שופר? קיבלנו ממנה ברכות בגרמנית. אידיש. ספרדית מלב יהודי חם.

 עכשיו אנחנו נושמים עמוק עמוק.

מתחילים את הטיפוס הרציני. יוצאים מהשכונות המרכזיות של העיר.  המדרכות נהיות שבורות ככל שעולים, הכביש לא סלול, אלא עשוי אבנים אבנים. קשה ללכת.

 והעליה? לא נגמרת. הזוויות נהיות חדות יותר ויותר.

פה גרים העניים.

אנחנו מטפסים ומתנשפים כבר ארבעים דקות וזה לא הולך להגמר. הילדים אדומים ומיוזעים. נשברים מההליכה הקשה. 

גם אני שואל את עצמי, האם נצליח להגיע. האם המאמץ כדאי. מי מבטיח, שבני המשפחה יחכו לנו. אמנם תיאמתי איתם,  אבל לא חישבתי נכון את המאמץ. ואנחנו כבר באיחור רב.

לאט מתקרבים ליעד. 45 רחובות של עליה עומדים להסתיים.

איפה הבית שלהם? אני מתחיל לדפוק על כמה מהשערים, שנראים אותו דבר. 

"פתח לנו שער…" אני חושב , מקדים את יום כיפור.

אם הם לא יפתחו את השער, הילדים לא יסלחו לי…

ברוך השם התפילה נענית והשער נפתח.

בעלת הבית התרגשה מאוד מההודעה על הביקור עם השופר, ולכבוד זה הביאה את אמה, מעל גיל 80, כבר בערב חג לסעודת חג. האמא שמעה שופר לאחרונה, כשהייתה בארץ במלחמת ששת הימים…

שני נכדים מצטרפים לתקיעת שופר.

במכתב של הרבי שקראתי לאחרונה נכתב על הצלת ילדים מהמסיון, ואני יודע, שהדודה שלהם התנצרה רח"ל. אולי ההליכה הקשה הזו היתה בשביל לפגוש את הנערים האלה?

הילדים בקושי זזים. אמנם עכשיו ירידה, אבל גם הירידות לגמרי לא קלות.

 

לפני החג, סיפר לי מישהו, על שליח חב"ד שבראש השנה יוצא בבוקר לתקיעות שופר וחוזר בערב. את התפילה הוא מתפלל בדרך. בזכותו, הכנסתי לילקוט גם טלית. עכשיו, כשאני מבין שמחוגי השעון רצים מהר ממני, אני קולט שגם אני במצב הזה.

מתעטף בטלית ומתחיל להתפלל.

"ה-מ-ל-ך…" הזוי כזה מעולם לא היה לי. מתפלל עם מענדל'ה בקולי קולות.

לא אכפת מעוברים ושבים שבוהים בנו. עיני מחפשות אולי נמצא עוד יהודי נידח ברחוב…

בצהריים אנחנו בשכונה הדרומית. בה מתגוררים רוב יהודי הקהילה.

מצאנו את רובם בסעודות חג, כך שכמעט בכל בית, מצאנו כמה יהודים יחד. זה חסך לנו המון זמן ומאמץ.

כך זכו עשרות מיהודי הקהילה לשמוע קול שופר.

⋅⋅⋅

באחד הבניינים נכנסנו  דרך שער החצר, שכנראה אחד השכנים פתח. השער ננעל מאחורינו ומולינו שער הבנין נעול אף הוא.

אחרי כמה דקות של דפיקות וצעקות, שמוליק, מטפס,  משתחל איכשהוא לבנין ופותח לנו את הדלת מבפנים.

בסופו של דבר, המשפחה אינה בבית, וכל המאמצים היו כאילו לשווא.

 

אבל אין "סתם", לבית הבא הגענו בדיוק ברגע שדייר נכנס אליו, ונכנסנו איתו. לולא שהגענו אחרי העיכוב בדיוק ברגע הזה, לא יכולנו להכנס…

עוד משפחה של 3 דורות יהודים זוכה לשמוע שופר!

את הסיבוב בשכונה הדרומית סיימנו אצל ישראלי, שחי עם גויה.
הוא שמח מאוד לשמוע שופר ומפגיש אותי, בקומה 11 (כמובן בטיפוס…) עם יהודי מאקוודור!
⋅⋅⋅
עכשיו צריך לטפס למרכז העיר, שעתיים עליה לכיוון השני.
היינו אנחנו חייבים להיכנס לבית לתקיעת שופר למשפחה, ולקידוש קצר. ומיד – לצאת הלאה לדרך.
אחרי כמעט 9 שעות של הליכה. משמרות הילדים מתחלפות. 
ההליכה הופכת לריצה קלה.  רק שעתיים לשקיעה וצריכים להספיק כמה שיותר יהודים במרכז העיר.
לא מספיק שהם גרים בגובה של 3,700 מטר. הם החליטו לגור בקומה 23. זוג מבוגר וחביב.  ‏מהבודדים פה ששומרים שבת וכשרות.
אין לי זמן לדבר. תקיעת שופר ורצים הלאה.
ממש מולם, רק בקומה עשירית, גר זוג יהודי נוסף. הוא יהודי מקומי. היא מהקהילה היהודית בטורקיה של לפני 80 שנה. את תקיעת שופר של תשפ"ב הם שומעים בזכות הרבי מליובאוויטש, ששלוחיו מגיעים לכל פינה.
רגעים לפני השקיעה, זכינו לביקור חולים אצל יהודי, בבית רפואה מקומי. גוגל מפות מספר לי שכל המסע היה מעל שלושים קילומטר. אני יכול לספר לו, שירדנו ועלינו קילומטר וחצי מעל גובה פני הים. ‏בעשר שנות שליחותינו, חגגנו את ראש השנה עם מאות יהודים.
‏המעבר החד בין ראש השנה עם המוני יהודים, לראש השנה עם בודדים, מזכיר לי שככל שמתקרבים לסיום הגלות, הרבי שלח שליחים למקומות יותר רחוקים ונידחים, בהם מתקיים הפסוק "ואתם תלוקטו לאחד אחד", כלומר ללא מנין. דווקא לשם צריכים השליחים להגיע. ■
ליצירת קשר ותגובות: חב"ד בוליביה
chabadofbolivia@gmail.com

עוד במדור זה

רגע לפני יום כיפור: איך מוצאים את הכוח לסלוח?

רגע לפני יום כיפור: איך מוצאים את הכוח לסלוח?

מה עושים כשהפגיעה היא כל כך כואבת ועמוקה ומגיעה מאדם…
ירושלים של גלויות ובולים

ירושלים של גלויות ובולים

בתאריך עשרה בטבת החל נבוכדנצר מלך בבל את המצור על…
נפש יהודי הומיה

נפש יהודי הומיה

סניף בני עקיבא ׳המנשה׳ בנוף הגליל אומנם מונה בינתיים רק…
״ואז התחלתי להניח״

״ואז התחלתי להניח״

שנים ארוכות שאלון מליק (33) מכפר ורדים, ״ממשפחה חילונית לחלוטין״,…
נקודת המפגש בין המציאות הטכנולוגית לבין ההלכה

נקודת המפגש בין המציאות הטכנולוגית לבין ההלכה

״אישה אחת התקשרה אליי לאחר שכבר גמרה אומר בליבה למכור…
הכי קרוב לאימא רחל

הכי קרוב לאימא רחל

ישיבת ׳בני רחל׳ בקבר רחל, ישיבה גבוהה ציונית, הוקמה לפני…
לא רק 7 מצוות בני נח

לא רק 7 מצוות בני נח

ניסיתי לחשוב עם עצמי מה מעכב את תהליך הגאולה, ושמתי…
בר מצווה בגיל 82

בר מצווה בגיל 82

ג׳ורג׳ זהבי ואשתו לובה עלו מאוזבקיסטאן לארץ ישראל לפני למעלה…
מבצע עץ האתרוגים בשכם

מבצע עץ האתרוגים בשכם

מצוות ארבעת המינים היא אחת המצוות החביבות ביותר ביהדות, והאתרוג…
22 שנה לנטישת קבר יוסף

22 שנה לנטישת קבר יוסף

קוראי גילוי דעת האהובים, כפי שידוע לכם אני מועמד במקום…
מלובלין יצאה גמרא

מלובלין יצאה גמרא

נתחיל בגילוי נאות: הקשר שלי ל'דף היומי' הוא ממש לא…
הלב של נמרוד לב

הלב של נמרוד לב

אתה ׳עושה׳ כבר סליחות?״, שואל אותי בפתח השיחה הזמר והיוצר…
כל מה שרציתם לדעת על שמיטת כספים

כל מה שרציתם לדעת על שמיטת כספים

האם חייבים לשמוט כספים בימינו?התורה משווה בין שמיטת כספים ליובל,…
שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת כספים בסיומה של השמיטה נראית נפרדת משמיטת הקרקע ומצוותיה…
ניצחון הרוח

ניצחון הרוח

המרד הגדול – מצעד האווילות או סוד הקיום', ספרו של…
שמיטת כספים

שמיטת כספים

אם נשאל אדם ממוצע ברחוב מה המושג ״שמיטה״ אומר לו,…
Scroll to Top
גלילה למעלה