ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו

הבחירות המתקרבות מביאות עימן תופעות מבישות של נבחרי העם: חכי״ם שעד לפני ימים דיברו בפאתוס ובלהט אודות האידיאולוגיה המיוחדת והאמת הפשוטה שבמפלגתם המקורית, תוך זמן קצר ביותר עורקים למפלגה אחרת ו׳מאמצים׳ תוך שניות ספורות את החזון החדש, יודעים לדקלם לעומק את האידיאולוגיה החדשה הנכונה, ובקיאים שוב באמת הפשוטה והשונה של מפלגתם החדשה.
ואנחנו הציבור הפשוט, מה אנו אמורים לחשוב על כך?
ישנם חברי כנסת שתוך מעט יותר משלוש שנים החליפו ארבע מפלגות, ישנם שהחליפו יותר מפלגות (ביותר זמן ), ישנם כאלה שהחליפו עמדות, ערכים, דעות ועוד היד נטויה. רוממות המוסר בגרונם, קלישאות הממלכתיות והאחדות בקולם, משפטי ציונות בשפתם, אך ״הקול קול יעקב והידיים ידי עשו״.
האם מישהו מאיתנו היה מקבל לעבודה מועמד אשר בשלוש השנים האחרונות החליף ארבעה מקומות עבודה? האם מישהו מאיתנו היה קונה רכב שעבר ארבעה בעלים בשלוש השנים האחרונות? זו הרי חרפה בשבילם, אך בעיקר כלימה בשבילנו על חוסר הבושה של נבחרי הציבור שככה מעזים להפר פעם אחר פעם את ההבטחה הגדולה והחשובה ביותר שלהם לבוחר – להיות נאמן לאידיאולוגיה ולערכים של המפלגה שאני האזרח הקטן נתתי את הקול שלי עבורה.
אני רוצה להציע הצעת חוק שאני מקווה שמישהו מנבחרי העם יגיש אותה בתחילת מושב הכנסת החדשה: ״כל ח״כ שנבחר במפלגה מסוימת יידע שאם הוא עוזב את המפלגה ולא משנה מאיזו סיבה, יחידת המימון שלו נלקחת והוא לא יכול להיבחר לכנסת הקרובה בשום מפלגה קיימת או חדשה״.
התנועתיות הבזויה כל כך של חכי״ם שרק מנסים לסדר לעצמם עבודה ולא בוחלים בשום אמצעי כולל שינוי מסרים וערכים, מחייבת אותנו כציבור למחות ולדרוש שינויים מרחיקי לכת. יהיו שיגידו שהחוק הנ״ל פוגע בדמוקרטיה ופוגע בחופש ההחלטה הפרטית של האדם הנבחר. אני מסכים שהחוק אכן פוגע, אך מאידך המעבר התכוף כל כך של חכי״ם בין מפלגות שונות פוגע הרבה יותר בנאמנות למצע ולחזון של עשרות אלפי אנשים שהצביעו עבור נציג ציבור ממפלגה אחת וקיבלו אותו כעבור זמן קצר במפלגה אחרת.
חשוב להזכיר ולשבח את אלה שנשארו יציבים במפלגה אחת מאז כניסתם לפוליטיקה, הציבור לא שוכח.
גם בזוגיות – הנאמנות והיציבות האינטימית הן אבני היסוד של כל מערכת יחסים בין גבר לאישה. לא יעלה על הדעת אפילו לחשוב על מעברים/ קפיצות/ דילוגים למיניהם, שהרי ברור לנו שזה הרס מוחלט ויסודי של כל מערכת יחסים באשר היא. הבחירה שעשינו בבואנו בברית הנישואין צריכה להיות עם שורשים עמוקים, עם נאמנות מוחלטת ועם עמידה איתנה.
כולנו מבינים שייתכן מצב שבו פירוד ועזיבה הם לצערנו הברירה המועדפת בשעות משבר, אך בבסיסו של כל קשר נישואין המחשבה של שני בני הזוג חייבת להיות שהקשר הוא תמידי ומחייב.