הכירו את “התנועה למען איכות השפיטה”, אחת העמותות הבודדות המסייעות לאוכלוסיית האבות הגרושים בישראל. פעילי התנועה עוקבים אחרי החלטות ופסקי דין ובודקים אותם מבחינת פרוצדורה וכללי המשפט. “מסתבר שהרבה אזרחים נתקלים בשחיתות, חוסר אכפתיות והיעדר בינה”, אומר יו”ר אריאל פורמנובסקי, יו”ר העמותה ומי שמכיר את הסיפור הכאוב על בשרו, שידוע יותר בכינויו “ארצ’י”, “מאחר ואני גם קורבן אני מבין היכן הבעיה”.
ארצ׳י (47) מכיר היטב את סאגת האבות הגרושים שמתחוללת בשנים האחרונות בארץ. “במרץ 2007 התגרשתי, לאחר שבמשך תקופה ארוכה חייתי במציאות שבה הייתי מסורב גט בעצמי, במשך מספר שנים, כי גרושתי סירבה להתגרש. בתקופה שגרושתי כבר נאותה לשוחח על ענייני גירושין, התקשר אלי דייר ששכר יחידת דיור בדירה שהשכרנו וניסה להונות אותי. חששתי שגרושתי עומדת מאחורי המעשה והודעתי לה שאני הולך למשטרה לדווח על כך. בתגובה היא איימה עלי מיד שאם אתלונן עליו, היא תתלונן שאני הרבצתי לה וטרקה לי את הטלפון. זאת הפעם הראשונה שמישהי איימה עלי עם תלונת שווא, ולכן באותו רגע הייתי בשוק כי לא הכרתי דבר כזה. כמובן שלא היה שום רקע אלים מצידי.
לא נעים לי להגיד, אבל היא זו שהייתה לפעמים סוטרת לי, ותמיד החלקתי את זה ובתגובה רק ביקשתי להתגרש ממנה”. מסתבר שהסיטואציה שארצ’י מתאר נפוצה בעולמם של גברים גרושים. עו”ד חיה תמר הר פז ממעלה שומרון, מתמחה בתיקי גירושין, מייצגת בעיקר אבות גרושים. היא עוסקת כבר 19 שנים בתחום ויש לה הרבה מה לומר בנושא. “בתחום ההוצאה לפועל של מזונות יש כללים מעוותים”, היא מסבירה. “דוגמא לכך היא שרשמי ההוצאה לפועל לא סוגרים תיקים של אבות גרושים גם אם החוב מאופס”.
למה?
“זו כמו אגדה אורבנית אצלם שאסור לסגור תיק מזונות של הוצאה לפועל. האבות הם לרוב מי שמשלמים מזונות ואת תיקי הוצאה לפועל אפשר לפתוח גם כשלא קיים חוב. זאת אומרת שיכולה לבוא אישה ולפתוח תיק גם אם יש רק פסק דין של מזונות, גם אם האדם עמד בתשלומים”. הר פז מסבירה שתיקים רבים נפתחים על רקע מחלוקות בין בני זוג. “במידה ונפתח תיק – הוא לא ייסגר, כי רשמי הוצאה לפועל החליטו ככה. אין חוק כזה, אבל בפועל תיק מזונות לא סוגרים, גם אם החוב כבר שולם במלואו ואפילו אם לא היה חוב כלל”.
עצם הדבר מחבל בחייהם של האבות, אומרת עו”ד הר פז: “למשל אם הם ניגשים למכרזים, הם צריכים לדווח על תיק הוצאה לפועל מזונות והדבר פוגע בסיכויי הכניסה שלהם לעבודה. לחלופין – זה פוגע בקבלת האשראי. בעניין תיקי הוצאה לפועל, מי שנפגע הם גם הילדים, כי האב מתקשה לגשת למכרזים והאשראי שלו נפגע, ואז נפגעת גם התדמית שלו, כי השכר לא גדל. אם השכר היה גדל – גם הילדים היו מקבלים יותר מזונות. פגיעה בפרנסה של האב פוגעת ישירות בילדים. אגב, נשים כמעט ולא משלמות מזונות, ולכן אין השוואה לגבי הנושא הזה כלפיהן”.
עו"ד הר פז | צילום: מיק גורדון
“ישנה סתימת פיות מובנת בתקשורת ואצל הרשויות״, טוען ארצ’י. “במשך שנים כולם מדברים על זכויות לנשים גרושות, ובקושי שומעים על גברים גרושים ועל חוסר הצדק שנעשה איתם. לא נותנים לכך חשיפה”.
הר פז: “יש הרבה דוגמאות לחוסר צדק. למשל, אם בני הזוג חוזרים לחיות יחד לתקופה מסוימת ואז נפרדים מחדש, הגבר יהיה מחויב במזונות רטרואקטיבית על כל התקופה שבה היו יחד, למרות שהם חיו יחד. בנוסף, האב צריך לשלם מזונות על חוגים, אבל אין לו החלטה לאלו חוגים הילדים ילכו. לאישה יש כמעט שיקול דעת בלעדי בנושא הזה. אם הילדים גרים אצל האב, שזה נדיר מאד, בדרך כלל לא יפסקו לאם מזונות. האבסורד הוא שאפילו אם המשמורת משותפת – לפעמים פוסקים לאב מזונות”.
“זו מערכת נטולת רסן”
ארצ’י, שנתקל בעבודתו עם סוגים רבים של אנשים טוען שרוב הקורבנות מפחדים להיחשף. “מערכת המשפט היא מערכת נקמנית, וגם עם המשטרה יש בעיות ולכן אנשים מפחדים לדבר”. לדבריו, אין גורם מבקר ומפקח עצמאי על מערכת המשפט. “הבעיה מתגלה רק בשעת הצורך, ורוב האנשים לא יודעים מה קורה בכלל, כי רוב ההליכים נעשים בדלתיים סגורות ותחת צנזורה של צווי איסור פרסום”.
דוגמא נוספת להתנהלות המפלה נותנת ד”ר הר פז: “קיים שירות אוטומטי שמספק אבטחה עבור גרושות שמאוימות על-ידי בעליהן לשעבר. לפני כמה שנים, התנהלתי מול עורכת דין אחרת והיא אמרה לי שהיא תמיד מבקשת את השירות הזה עבור הנשים הגרושות, שהיא מייצגת, כדי ליצור אוירה עוינת בדיון כלפי הגרוש, שהשופטים יחשבו שהוא אלים, ולהוציא ממנו עוד כמה שקלים שישולמו לגרושה”. לקוח שייצגתי שהה בחו”ל ורצה שהילדים יבואו לבקרו. עו”ד של הגרושה אמר שכדי שהדבר הזה יקרה – קודם הגרושה רוצה לסדר איזו מחלוקת שהייתה בין בני הזוג הגרושים, ואז הילדים יוכלו לנסוע לאב. כמובן שאין קשר בין שני הדברים והדבר לא צריך להיות מותנה בכך”.
“המחדלים האלה יוצרים עונש לאב ולילדיו,” אומר ארצ’י. “ריחוק הורי הוא מניעת קשר בין הילד לאחד מהוריו. תופעות הניכור צצות כאשר מדובר על הורים נרקיסיסטים שאכפת להם רק מעצמם, מונעים קשר של הילד המשותף עם ההורה השני, ומסיתים את הילד נגדו”.
מה לגבי הסטטיסטיקה של תלונות?
“היום, בכל תחנת משטרה יושבים מתנדבים וכותבים מה שבא להם. ככה מזייפים את הסטטיסטיקה, אין באמת מספרים אמיתיים, כי כל הרישומים מראש מפוברקים והסטטיסטיקה שיוצאת מקולקלת. למשל, ישנם למעלה מ- 10,000 זוגות שמתגרשים בשנה, ויש 21,000 תלונות אלימות במשפחה, שרובן המוחלט נמחק או נסגר. המציאות המתקבלת היא שאצל רוב הזוגות הגרושים קיימות תלונת שווא”.
איך מוכיחים תלונת שווא?
“היום האבות הרבה יותר חכמים: יש סרטוני וידאו, יש הקלטות, יש ראיות ותיעוד. הבעיה שהשופטים לא מאפשרים לאבות להגיע לשלב דיוני הוכחות, וכך אבות חפים מפשע לא מצליחים להציג ראיות בדיוני ההוכחות”.
אבל זה לא חוקי.
“פה טמון הכלב. היום, אין כמעט דיוני הוכחות, למרות שלפעמים יש עדים שרוצים להשמיע את עדותם, יש ראיות, ויש מסמכים ותצהירים, ובכל זאת פעמים רבות השופטים בכלל לא קובעים מועדים לדיוני הוכחות”.
“במצב שבו קיימים עדים וראיות, השופטים יודעים שאם יתקיים דיון הוכחות הגבר “ינצח”, כי יש לו הוכחות חותכות, ולאישה אין שום הוכחות והכל סיפורי בדים. אם יש שופטים שמוטים מראש ורוצים לעזור לאישה, הם פשוט לא קובעים מועד לדיון הוכחות”.
אז זה עניין מגדרי?
“בהחלט. אמנם ישנם שופטים הגונים, שאין אצלם משוא פנים, אך יש לא מעט שופטים שמפלים גברים בגלל מגדרם ומטים את הדין”.
הסוציאליזם של בתי המשפט
הר פז טוענת כי התנהלות בתי המשפט מונעת מראייה קצרה ונקודתית, במקום כזו שמביטה לעתיד הרחוק יותר.
למה כל האפליה הזו?
“כי החשיבה היא חשיבה פשטנית, בדומה לחשיבה של סוציאליסטים: רצון לעזור לעניים, ולכן הטלת סנקציות על העשירים. החשיבה הנכונה היא שברור שהאבות רוצים לעזור לילדים בתשלומי המזונות, כדי שלא ייפגעו כלכלית. המערכת לא חושבת על זה ככה ולכן יש מעין ניסיון לסחוט את האבא כמה שיותר.
כל אבא הוא בהכרח אשם, הוא מגיע עם האשמה על ראשו. לפעמים אי תשלום מזונות לא מגיע מההצהרה של האב שהוא לא רוצה לשלם מזונות בכלל, אלא ממקום של חילוקי דעות, אבל באותו הרגע כבר נוצרה סטיגמה: אותו אב לא רוצה לשלם מזונות על הילדים שלו”. “בחשיבה המורכבת, במקום אמוציות, אפשר להבין שאם עוזרים קצת לאב, הדבר יהיה לטובת הילדים בהמשך ולטווח הארוך”.
ארצ’י טוען שמדובר באפליה מובנית. לדבריו “זו מציאות שבה אין גופי ביקורת שאליהם הציבור יכול לפנות ולכן אנחנו פועלים כנציבות עצמאית לתלונות ציבור, עם מתנדבים.
אנו חוקרים למשל לאן נעלם התקציב שמיועד לנשים הערביות שנרצחות על רקע כבוד המשפחה מאז הקמת המדינה ועד היום? לא יתכן ששבעים שנים אין לקורבנות האלה תקציב. כאשר לא קיימת אכיפה נוצרת מציאות שבה החוקים הם ללא תוקף. אם התקציב נעלם אז האכיפה לא מקבלת ביטוי בשטח. יש תקציב מאד גדול שמיועד לאלימות במשפחה והוא נעלם. מבחינה סטטיסטית, לאלימות במשפחה ישנם מאפיינים ברורים ומבדיקה מגזרית מתברר שרצח על כבוד המשפחה מתרחש במגזר הערבי בלבד. לכן יש מצב של תקצוב יתר לאכיפה במגזר היהודי, מול היעדר תקציב לאכיפה במגזר הערבי.
אריאל פורמנובסקי
מצד שני, ידוע שהציבור במגזר היהודי הוא לא ציבור אלים, אין לנו מאפייני תרבות של אלכוהול וסמים, אין חקיקה להחזקת נשק לכל דורש, ולכן מתעורר הצורך להצדיק את כל המערכת התקציבית הארכאית הזו, שבמשך עשרות שנים שאבה את התקציב מהנשים הערביות, שנותרו ללא הגנה והופקרו לגורלן”.
המסקנה המתקבלת, טוען ארצ’י, היא שארגוני הנשים השתלטו על התקציב, התעשרו והם גם לא רוצים לפתור את הבעיה במגזר הערבי, “כי אם יופנה התקציב לפתירת הבעיה במגזר הערבי, לא יהיה צורך בתקציב למשכורות מנכ”ליות… לאחר מחקר מעמיק נחשף ניהול תקציבי כושל ומתקבלת תמונה תקציבית עגומה, שבה אפשר לחשוב שמאשימים את הגברים היהודים בכל תחלואות “תופעת האלימות במשפחה”. באופן יחסי, קל להאשים את הגברים היהודים, כי הם שומרי חוק, ולכן ההעדפה היא להנציח את מחדלי תקציב האלימות במשפחה. זאת הסיבה היחידה שלא תשמעו על שיפור במצב, כי אף אחד לא באמת רוצה לפתור את פרדוקס האכיפה”.
מה האינטרס של שופט להשאיר את הילד אצל הורה שלא יגדל אותו בצורה טובה?
ארצ’י: “השופטים מעבירים את “המושכות” על התיק לתסקירים, ואז צריך להיפגש עם עובדת סוציאלית, שממליצה על פעולות שצריכות להיעשות, וזאת במקום שהשופט יעשה את עבודתו, ייתן הוראות ויחליט מה צריך לעשות. מנכ”ל משרד הרווחה לשעבר, מר יוסי סילמן, ניסה לתקן את המחדל, שבו עובדים סוציאליים מבצעים עבודת שופט ללא כלים משפטיים.
הם צריכים לעשות את העבודה הסוציאלית ולא משימות שיפוט ללא סמכות. השופטים מקבלים את התסקיר והמלצות העובד הסוציאלי, חותמים עליהן וכך ישנה הכרעה ללא משפט”.
אז מה הפיתרון?
ארצ’י טוען כי “במצב בו האכיפה היא לקויה, החוקים לא תורמים, ולכן אין מנוס מלאפשר לציבור להשמיע את קולו על-ידי גופי ביקורת ופיקוח עצמאיים. כל חוליי הרשויות נרקבים בתוך אותה מערכת סגורה. זה סיפור הביצה והתרנגולת. חייבים לאפשר גישה לציבור, על ידי עמותות שעוזרות לציבור להשמיע את קולו”.
מה הצפי לעתיד, יהיה שינוי?
הר פז: “להערכתי בבתי הדין למשפחה מתחילים להרגיש את השינוי. חלק מהשופטים הם עורכי דין לשעבר, שהתקדמו והפכו להיות שופטים והם מכירים את אי הצדק והעוול בתחום. החבר’ה הצעירים מגיעים עם יותר מודעות ורצון לשנות. לעומת זאת בהוצאה לפועל אין כמעט שינוי. האב מגיע עם אות קין, מתוקף היותו אב, ותמיד הוא יהיה בעמדה של אשם”.
