01
בכל פעם כשאני קורא את פרשת עקדת יצחק כל גופי מצטמרר. קל וחומר כאן, ליד הר המוריה, המקום בו בנה אברהם את המזבח, שעליו חשב לעקוד את בנו.
דמעות חונקות את גרוני. אני חושב על אביה, בננו היקר, שעלה בסערה השמיימה בדרכו לאלון מורה, לא רחוק מהמקום בו כרת ה' ברית עם אברהם אבינו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת… ויבן שם מזבח…"
קשה לקלוט את המסירות העצומה של אברהם אבינו, שקושר את בנו יחידו, אשר אהב, הבן לו חיכה כשמונים שנה, ועוקד אותו מעל עצי המערכה. לשכל האנושי הקטן והצר שלי קשה לעכל את הגדלות הזו. ועוד כשמדובר באברהם אבינו שכל כולו אצילות ורחמנות. זהו אותו אברהם אב המון גויים, שמתחנן לה' לרחם על הרשעים שבסדום ולא להשמידם.
אברהם אבינו מציית לדבר ה' באמונה שלמה, ללא סייג. מבקע בעצמו את העצים למערכה. הקשר של אברהם אבינו עם הקב"ה הוא קשר נבואי ישיר ממש כמו של משה רבנו.
אברהם אבינו מניח עבורנו, את היסודות העמוקים ביותר באמונת ה', ללא סייג.
02
אברהם ונושאי כליו רוכבים מחברון צפונה לירושלים. כשהם מתקרבים לירושלים אברהם מבקש מהישמעאלים לשבת ולהמתין עם החמור. אפלולית של לפנות בוקר. אברהם ויצחק מתקדמים בצינת השחר של גוש עציון לעבר ירושלים, עוברים ב'דרך אפרתה' חוצים את 'דרך האבות', יחד, בלב אחד. יצחק נושא בשקט את עצי המערכה על כתפיו, בהכנעה, הוא מבין בליבו היטב את המהלך האמוני האדיר של אביו. הוא מקבל את הדין ולא מתווכח. יצחק מלמד אותנו מה היא אמונה גדולה בה' ומה היא גדולת בכיבוד הורים, ללא סייג.
ואז… הם מגיעים יחד, לגבעות של תלפיות מזרח וארמון הנציב, הר המוריה נגלה לעיניהם לראשונה. 'וירא את המקום מרחוק' – אין זה אלא מקום המקדש.
אני ניצב, נרעד ונרגש, למרגלות הר המוריה סמוך למקום אשר הראה ה' לאברהם ולדוד המלך וצופה אל עבר הרכס הנשקף מרחוק אל טיילת שרובר, שם נגלה לראשונה לאבותינו, בהר המוריה, מקום העקדה.
בזכות אמונתם ומסירותם הגדולה של אבותינו נזכה לראות בקרוב את בניין הבית השלישי, בהר המוריה.
03
בפרשת 'וירא' זכינו לשבות בעיר העתיקה במלון 'ליטוב' הנחמד, הסמוך ממש לכותל. התפללנו את כל התפילות בכותל בחוג המשפחה הגרעינית שלנו, יחד עם סבא וסבתא מכפר מימון ואף זכינו להיפגש עם חברים אהובים ולההתרגש מאד בסיור מחונן לבית הכנסת של הרב גץ, ליד קודש הקודשים, עם ליווי והסברים מרתקים מפיה של הסופרת המדהימה, עו"ד לילי הורוביץ, הבת של המקובל, הרב מאיר יהודה גץ, רב הכותל המיתולוגי.
04
השבת, חיי שרה, אנו מקווים לזכות ולשבות בסמוך למערת המכפלה. המערה אשר קנה אברהם אבינו בכסף מלא, כדי לתקוע יתד קבוע, לדורות ולעשות קניין בארץ ישראל. ניפגש בחברון עם רוחם של אבותינו, אברהם ויצחק ונשלים את המסלול מירושלים אל עיר האבות.
דוד המלך עשה את הדרך מחברון, בה טמונים אבות האומה, לירושלים. וזאת, כדי ללמד את כל הדורות אחריו, כי – 'עם שאין לו שורשים, אין לו גם עתיד'.
05
הניסיונות לבסס את 'מתווה הכותל' כ'פשרה' הנותנת אחיזה לרפורמים בכותל המערבי הקדוש לעם ישראל, הם תקדים מסוכן. הרי הרפורמים יכולים להתפלל בכותל כמו כל יהודי ויהודייה. אלא שהם יוצאים חוצץ נגד כל מה שהתפילה השמרנית, בדרכה של הלכה, מייצגת. הרפורמים נלחמים בציות לרבנים אורתודוכסים, ההולכים בדרך הפסיקה על פי שולחן ערוך, כמו: תפילה בהפרדה, קריאת התורה על ידי מי שחגג בר מצווה, לבוש צנוע, התנהגות בדרך שהורו חז"ל. כל זה לצנינים בעיניהם. חלק גדול מהרפורמים אינו רואה שום בעיה בהמשך ההתבוללות, פרי מעלליהם. אותם רפורמים רואים בנישואי תערובת 'אידאל' של 'פתיחות וקירבה בין עמים'… חלקם הגדול טוען שלא צריך להתבדל מן הגויים אלא 'להיפתח' אליהם, ללמוד את מנהגיהם וחגיהם, ולבוא עימם בקשרי חברה ומשפחה.
המאמץ לעקור את רוח ישראל סבא ולהמציא את היהדות מחדש, ללא ערגה לציון, ללא חינוך לאהבת ארץ ישראל, ללא אזכרת ירושלים בסידור התפילה, ללא דבקות בקיום תרי"ג מצוות – כל זה גורם להתגברות 'התבוללות השמד' בקהילות הרפורמיות. בתי הכנסת הרפורמים באמריקה מתרוקנים מיהודים וחלקם, ההולך וגדל, נותר שומם ומיותם, או שנמכר לכל המרבה במחיר.
ה'כותל' משמש עבורם למשחק הפוליטי.
'מתווה הכותל' מוחזק עבורם ככלי נשק במלחמת ההישרדות שלהם. הם משחקים בכותל משחק שכולו צביעות, שבזכותו הם זוכים לעדנה רגעית ולתשומת לב נחשקת.
לאן נעלמים הרפורמים דקה לאחר ראש חודש, כאשר מסתלקות מרחבת הכותל מצלמות הטלוויזיה?
מדוע הרפורמים אינם באים יום יום לתפילה בכותל, כאשר אין כאן כתבי תקשורת?
נתאחד יחד לשמור על הכותל ועל היהדות השורשית שלנו, מבלי לפחד מאיומי השמאל ובלי להטפתה לפתרונות סרק…
כל יהודיה ויהודי החפצים להתפלל איתנו בכותל ומעוניינים להתקרב ליהדות ולאבינו שבשמים, מוזמנים לעשות זאת, לאלתר ומכל הלב, על בסיס של כבוד הדדי ושמירת המסורת העתיקה במקום הקדוש. נלך יחד, בדרך האמונה הגדולה של האבות והאימהות שלנו – אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה, ע"ה.
שבת שלום, של אחדות וקירוב רחוקים, בעיר האבות.
