עוד מתוצאות עצת הרבי מפיאסצ׳נה הי״ד
בהמשך לטור הקודם, סיפרה לי שרה אולשיצקי: ׳סבי, ר׳ אברהם נוידורף, היה המשמש של הרבי מפיאסצ׳נה, בעל ה״אש קודש״. הם התגוררו באותו הבניין, כשהוא בקומה השלישית והרבי בקומה השנייה. אבי, משה, סיפר שהרבי היה נכנס בימי שישי להכין יחד עם אביו דגים לשבת, כדי להיות שותף פעיל בהכנות. [״בו יותר מבשלוחו״. מ.ד.] סבי היה עמו יחד כל חייו, כולל בגטו ובמחנה המוות, עד הרצחם, הי״ד.
בעיני הרבי, המגמה הייתה ארץ ישראל. הוא עודד את חסידיו לרכוש קרקעות בארץ ישראל. כמה מהם, וסבי ביניהם, אכן רכשו קרקעות חקלאיות בארץ לפני השואה, חלקם בגליל וחלקם בשפלת החוף.
הרבי ידע שאבי היה בן יחיד, נצר אחרון, ולכן כשהנאצים הגיעו לוורשה, ואבי היה אז כבן 17-18, הרבי אמר לו: ׳אתה עוד יכול לברוח. תברח לישיבת חכמי לובלין׳. [לובלין נמצאת דרומית מזרחית לוורשה, קרובה יותר לגבול הרוסי של אז. מ.ד.] הוא אכן עשה כעצתו, עזב את ביתו ואת הוריו וברח ליח״ל. כשהגיע ללובלין, הוא גילה שהעיר נכבשה בינתיים בידי הנאצים ימ״ש, שרוקנו את הישיבה מלומדיה. [עשרה ימים הפרידו בין הגעת הנאצים לוורשה להגעתם ללובלין. מ.ד.] הוא המשיך מזרחה אל עבר הגבול הרוסי, שאותו הצליח להבריח. את המלחמה הוא עבר בסיביר, אבל יצא ממנה חי והצליח לעלות לארץ. הוא הקים בארץ משפחה גדולה. לנו הוא כמעט ולא סיפר על עברו, ולא שאלנו הרבה, אבל הוא תמיד ציין את היארצייט של הרבי, וגם אחריו המשכנו בזה. כל ספרי הרבי היו בביתו, וכן כל דבר שנכתב בעניין. פעם אחת, כעשור לפני פטירת אבי, הוא קיבל מכתב מארה״ב, לא היה לו מושג ממי, ואין לנו שום ידיעה בזה גם היום. הוא פתח את המכתב וראה שם צילום. הוא פלט צעקה של התרגשות גדולה למראה הנשקפים בצילום – ״זה אבא! זה הרבי, ולידו יושב מחותנו״. בתמונה נראו שלושתם יושבים על ספסל. בע״ה אנחנו היום שבט שלם, כן ירבו, בזכות אותה עצה של הרבי מפיאסצ׳נה הי״ד.׳
מו״ר הגרז״ן:
למה דעתי האישית חשובה?
סיפר לי הרב שלמה רקובסקי: ׳לפני כ28 שנה כשהתחיל מחדש ענין התכלת, היתה שמועה שהגרז״ן גולדברג מטיל תכלת בציציותיו. פעם נלוויתי אליו לנסיעה חזרה מבית אל לירושלים, והתחלתי לשאול אותו על התכלת. הוא אמר שיש שיטות שונות וכו׳. העזתי פני ושאלתי ״הרב לובש תכלת?״ הוא השיב לי שבצעירותו נמשך בזה אחרי הראדזינר, אבל שזה לא משנה מה הוא עושה. הוא אמר: ׳אמרו חז״ל ״גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים״. מהי ההשוואה ביניהם? הרעיון הוא שדבר גדול הוא ללמוד את הסוגיא ולהגיע לבד למסקנות ולתובנות שלו ממנה, ביגיע כפיים שלו, ולא להסתמך על בירור של אחרים. תיקח אתה את הנושא של התכלת, תלמד את הסוגיא, תברר אותה, ומה שיצא לך תעשה״. אגב, כ-15 שנה אחרי כן, ראיתיו באנציקלופדיה התלמודית, ואכן הייתה תכלת בציצית שלו [הוא היה מקפיד להכניס ציצית במכנסים, וזה היה איזה רגע שקם מכיסאו ולא היה מסודר כל כך, כך שהציצית בצבצה החוצה. אגב, חלוקת גווני החוטים היתה לפי שיטת הרמב״ם]׳
אני שאלתי פעם את חתנו על השמועה הזו, והוא אמר שמישהו קנה לו טלית עם תכלת, והוא לבשה, אבל לא טרח ללכת לקנות תכלת בדווקא.
דומני ששלושה דברים ראינו כאן: א. ענוה קיצונית אותנטית. הוא לא מבין מדוע דעתו האישית חשובה. כל מי שלמד אצלו זוכר תגובה ראשונית אופיינית שלו לשאלה: ׳ומה אתה חושב על כך? מהי הסברא שלך?׳ קשה להאמין עד היכן מגיעים הדברים, אבל פעם הוא אמר לי: ״תעיין במשך חכמה ב…, תראה מה הוא אומר, יש לו הסבר פילוסופי. אני לא אבין את דבריו אבל אתה תבין״…
ב. הרצון לגדל תלמידי חכמים, לעודד חשיבה, סברא, אחריות, יכולת פסיקה. לייחס ערך רב ללימוד שלהם.
ג. הקושי להשלים עם עצלות המחשבה. חינוך לעמל. פעם שאלתי אותו שאלה הלכתית מעשית שעמדה על הפרק, והוא השיב: ׳יש תשובה ממש קרובה לזה בשו״ת רבי עקיבא איגר׳. שאלתי: – ׳להיתר?׳ הוא השיב: ׳תעיין שם ותראה מה המסקנה העולה לך. זו תשובה שבכל מקרה חשוב שתכיר.׳ השבוע, בא׳ דר״ח אלול, ימלאו 6 שנים לפטירתו, ומאז אני מוצא עצמי מפזר שאלותיי בין כמה וכמה פוסקים, מומחים לתחום מסוים בתורה.
הגדרת בת תלמיד חכם
הזכרתי כאן בעבר את דברי הרב אברהם רמר בשם הרב צבי יהודה קוק, שאמר שגם בימינו יש לת״ח להשתדל לשאת בת תלמיד חכם כפשוטו, ולא רק יר״ש שלמדה. אמר לי יואל צור יבלח״א: ׳כשהיינו בחורים שאלנו את הרצ״י: מי מציע לנו היום ״בת תלמיד חכם״? איך נוכל לקיים את המלצת חז״ל לשאת בת ת״ח?׳ הוא השיב: ׳לענין זה, אפשר להחשיב כתלמיד חכם כל מי שקובע עתים לתורה, אבל בקביעות של ממש, בקשיחות, כזו שהוא לא מבטל למען חתונות ואירועים שונים׳. אגב, סיפר לי יואל צור: ׳הגענו למרכז הרב שנים עשר בחורים אחרי צבא. הרב צב״י נתן לנו תחושה של חשיבות מרובה, קבע איתנו שיעור ייחודי ולא הניח לאחרים להיכנס, כדי שנרגיש את חשיבות היחס שלו אלינו. הוא ראה בזה שלב חדש, דור חדש באהבת התורה. זו הייתה המסגרת הישיבתית הראשונה לבוגרי צבא. כמה מבני החבורה המשיכו ללמוד הרבה שנים וגדלו להיות תלמידי חכמים ממש.׳ ■
meirdorfman@gmail.com
