בתקופה האחרונה ישנה בציבור הדתי לאומי לא מעט ביקורת על הציבור החרדי על כך שבניו לא מתגייסים לצבא. למרות שעם חלק מהביקורת אני מסכים, ובמיוחד כשהיא מגיעה ממשפחות שכולות שבנם למד תורה ונפל על הגנת המולדת, אני לא מתחבר לכך שאצל חלק מהאנשים הביקורת והמחלוקת הפכה לשנאת אחים.
גם אם לא מסכימים בינינו – חשוב מאד, במיוחד בתקופה הזאת, שידנו לא תהיה קלה על המקלדת. חשוב שלמרות הכאב נדע להמשיך לאהוב את אחינו ואחיותנו גם כשהם לא חושבים כמונו…
בעניין זה אשמח לספר שלשה סיפורים:
01
הסיפור הראשון הוא סיפור ששמעתי מאחותי שנכחה בארוע: בחור חרדי שלומד בישיבה בירושלים החליט לאחר הפרעות שהיו בשמחה תורה שהוא חייב לעשות משהו.
כשהוא יצא מבית המדרש הוא ראה על לוח מודעות מודעה המבקשת ללמוד לעילוי נשמח הנרצחים.
הוא בחר שם של בחור אחד שנרצח בשמחת תורה, אלדד ברגמן, והתחיל ללמוד לזכרו. עם הזמן הוא חיפש חומרים על הבחור הבחור, וגילה שהתכונה הכי בולטת אצל אלדד הייתה כיבוד אב ואם. לכן הוא חיפש דרך להתקשר למשפחה של אלדד ולספר להם שהוא לומד לעילוי נשמתו.
תוך כדי כך הגיע יום השנה לפטירת סבתא של אותו בחור, והוא נסע עם משפחתו לאזכרה בבית הקברות במושב משואות יצחק. שם ראה הבחור שיש בבית העלמין ארבע קברים חדשים צמודים זה לזה.
הוא ניגש לקברים וראה שאלה קברים של ארבעה חברים שנרצחו יחד בשמחת תורה. אחד מהם שמו אלדד ברגמן הי"ד. וכאן הבחור שואל את עצמו: "מה הסיכוי שדווקא אלדד שאני לומד לעילוי נשמתו קבור פה במרחק לא גדול מסבתי?"
לאחר מכן הבחור הצליח ליצור קשר עם משפחתו של אלדד. לפני כשבוע וחצי הזמינו אותו בני המשפחה לבקר אותם ביום הולדתו של אלדד. הבחור הגיע עם משפחתו לבית משפחת ברגמן וסיפר להם את השתלשלות הדברים וכיצד הרגיש כל הזמן איך אלדד דוחף אותו בלימוד ולא נותן לא להפסיק ללמוד וגם כיצד הוא התחזק עם מידת כיבוד ההורים של אלדד.
יחד עם משפחתו של אלדד ערך הבחור סיום של המסכת שאותה סיים לזכרו.
02
הסיפור השני הוא סיפור שאני מכיר אישית. סיפור על חייל חרדי מבני ברק שהתנתק ממשפחתו בגלל גיוסו לצבא ושנים רבות הם לא היו בקשר . אבל אמו התעקשה על הקשר איתו והקפידה לשלוח לו כל שבוע חבילה לצבא.
לפני כמה זמן הוריו קבעו איתו פגישה ולאחר הפגישה הם קבעו שהגיע הזמן שיגיע הביתה לפגוש את עשרת אחיו ואחיותיו. וכך אכן קרה, החייל הגיע סוף סוף הביתה. אביו לא התנה איתו שום תנאים למפגש המשפחתי.
הוא התקרב לביתו עם המדים והסתכל למרפסת ביתו, שם עמדו כל אחיו ואחיותיו וחיכו בהתרגשות ובבכי שאחיהם החייל יחזור אליהם הביתה.
כשראיתי את התמונה המרגשת שהוא צילם פשוט הדמעות לא הפסיקו לרדת מעיניי.
03
את הסיפור השלישי שיתף הרב אברהם סתיו :
'בתיה אומרת שזה אף פעם לא קרה לה. קו 74 להר-נוף, שלושה בחורים חובשי כיפות שחורות. אחד לובש מדים, השניים האחרים עם חולצות לבנות, ישיבתיות. הבחור עם המדים משתף בחוויות מהשירות שזה עתה התחיל. מתברר שאחד משני האחרים עשה צבא כבר קודם. השלישי מספר שהתחיל תהליכי מיון. הם דיברו קצת בקול וישבו ממש מאחוריי, בתיה אומרת, לא יכולתי לא לשמוע. וזה היה פשוט מדהים, באיזו טבעיות הם דיברו על השירות, בניב חרדי-ישיבתי סטנדרטי, כאילו זה ממש נורמלי. היה שם אפילו נער אחד, בלבוש חרדי, שישב כמה ספסלים קדימה ועבר מקום במיוחד רק כדי לשמוע.'
•• •
אני מאמין שגם הציבור החרדי יכנס מתחת לאלונקה של ההגנה על המולדת אבל זה לא יקרה באמצעות שנאה אלא באמצעות אהבת אחים אמיתית והההבנה שהאחים שלהם צריכים אותם… ■
Ori88533@gmail.com
