לקראת תשעה באב המתקרב אלינו ובעקבות המצב המורכב שבו אנו נמצאים בימים אלו, אשתף במספר סיפורים קצרים שיש בהם אך ורק אהבת חינם פשוטה.
01
אתחיל בסיפור הקשור להוריי היקרים זיכרונם לברכה. גלגולה של אהבת חינם.
כשהוריי היו בחיים הם נהגו לקיים מדי פעם שבתות בר מצווה ושבתות חתן לאנשים לא דתיים בבית הכנסת הגדול בקריית שמואל. מעבר לעלייה לתורה השבתות כללו גם סעודה קטנה (קידוש) לאחר התפילה, שאותה הכינה אימי היקרה באהבה גדולה וברוחב לב. כשההורים הזדקנו אחד מהאחים לקח על עצמו את הפרויקט החשוב כשהוא נעזר באימי להכנת הסעודה.
לפני מספר שנים אחי ערך בר מצווה לילד מקריית חיים, כשאימא שלי כמובן עזרה בהכנת הקידוש. כשאותו ילד גדל והוריי כבר לא היו בין החיים, הוא התחתן ואחי הכין וסידר לו ולבת זוגתו את שבת החתן בבית הכנסת בקריית שמואל.
אימא של החתן סיפרה לאחי סיפור מרגש: הכלה שלה שמתחתנת עם בנה, נולדה לבחורה בת 17 שלא יכלה לגדלה, והיא נמסרה לאימא שלנו למשמרת (הוריי היו בית פתוח בכל אזור חיפה לילדים שאין להם בית). לאחר תקופה מסוימת אצל ההורים שלנו היא נמסרה למשפחה צעירה לאימוץ. אם המשפחה המאמצת לא הייתה אמורה להכיר את הוריי (אסור מבחינת נהלי האימוץ) אולם האימא המאמצת, לפני שהיא לקחה את הילדה, הספיקה לראות פעם אחת את אימי מחזיקה את הבת המאומצת בידיה, וזיהתה אותה כבעלת חנות המכולת בקריית שמואל.
השבת אחי זכה לראות את הבת המאומצת, הכלה. היא ניגשה ואמרה לו בצחוק שהם בעצם אחים חורגים מכיוון שהיא הייתה מאומצת תקופה אצל ההורים שלנו. ואז האימא המאמצת של הכלה ניגשה גם היא לאחי ואמרה לו את הדבר המדהים הבא: ״הייתי אחות ראשית במחלקה המטולוגית בבית החולים רמב״ם שבו אושפזה אימך עקב מחלת הסרטן. בזמנו לא היה לי נעים לגשת אליכם, אבל תדע לך שטיפלתי באימך במסירות ובאהבה עד יום מותה, וכל הזמן זכרתי לה את התקופה שבה היא טיפלה בבתי היקרה, והתמונה שלה מחזיקה את בתי באהבה בידיה תישאר חקוקה בליבי לעד״.
02
הגשימו לו את החלום.
סיפור מדהים שמישהו שלח לי לפני כשבועיים. במוצב 773 בפאתי שילה שבגזרת בנימין, שהו כוח של מילואימניקים מגולני עם כוח של צנחנים סדירים.
בכוח של הצנחנים ישנו בחור בשם איתי שאפט בן 21 שעלה ארצה לבדו לפני שנתיים מניו יורק, אימו הצטרפה אליו בהמשך והם גרים בהרצליה. איתי סיפר לחיילי הפלוגה שכשהגיע לגיל מצוות, עשו לו איזו מסיבה עם החברים והמשפחה באמריקה, אבל הוא לא זכה לעלות לתורה ולא זכה להניח תפילין. הוא סיפר שזה מפריע לו בנשמה.
בשעה 12 באחד הלילות, התקשר אחד מהחבר'ה הגולנצ'יקים לרב הגדודי שלהם. הם ידעו שהאפשרות היחידה לעלות לתורה תהיה רק ביום שני. היו להם כמה שעות לארגן את הכול, כולל אחד מהחבר'ה שהכין את איתי להנחת תפילין, ועבר איתו על הברכות ועל פרשת פינחס.
בלילה שלחו הודעה לכל הפלוגה להגיע לבית הכנסת ביום שני בבוקר כדי לשמח את איתי בחגיגת בר המצווה שלו. ואכן, בבוקר יום שני הגיעו כולם וחגגו לאיתי בר מצווה עם הנחת תפילין, עלייה לתורה, קריאת פרשת פינחס, והכול בשירים ובריקודים.
איתי התרגש מאוד ברמה הכי גבוהה שאפשר לדמיין כי הצליח להגשים את חלומו בעזרת הרבה אנשים טובים…
03
סיפור ששמעתי ממכר מהיישוב שומריה.
לא מזמן לשכנים שלו נשברה העגלה של הרכב שמשמשת אותם לעבודה. הם הגיעו ביום שישי בדחיפות למוסך של קיבוץ להב השכן, אבל במוסך אמרו להם שביום שישי המסגר בחופש ולא נמצא במוסך. בכל מקרה הם התקשרו למסגר ושאלו אותו באיזה יום הוא מגיע כי זה ממש דחוף להם.
הוא אמר להם: ״אתם יודעים מה? אם זה כל כך דחוף לכם אני מגיע עכשיו״. המסגר הגיע ועבד על העגלה עד שתיקן אותה. כשהוא סיים הם שאלו אותו כמה עולה התיקון. המסגר השיב: ״זה בחינם, אתם אנשים דתיים, איך קוראים לזה אצלכם? מצווה? אז עשיתי מצווה ואתם תעבירו אותה הלאה ותעשו מצווה למישהו אחר״. ■
