רבנו, הרב צבי יהודה, קיבל מכתב, בו מביע הכותב תמיהה על ה'אופטימיות' של רבנו, ושואל מניין לו שאנחנו נמצאים עכשיו בסיום הגלות ובאתחלתא דגאולה, הרי אנו רואים שרבים עדיין לא חזרו בתשובה?
בשני מאמרים, המופיעים בספרו של רבנו 'לנתיבות ישראל', מובעת תשובתו של רבנו לכותב המכתב. בפתח דבריו הוא אומר:
"לידע ולהודיע כי אין בדברים הללו 'אופטימיות' גרידא, אלא אמונה שלמה וברורה ומוחלטת בדברי תורה ונבואה וחז"ל, וההשגחה האלוקית המתגלה עלינו, כי ה' בונה ירושלים, עירו וארצו ומכנס אליה נדחי ישראל".
רבנו מתבסס במאמריו על מקורות התורה שבכתב ושבעל-פה. המקור המרכזי לדבריו הוא דברי התורה בפרשת נצבים. נביא בזה את עיקרי דבריו:
שלוש פעמים התורה חוזרת על כך שעם ישראל יחזור בתשובה, ושלוש פעמים היא מבשרת לנו שגם הקב"ה ישיב את שבות עמו. כתב בעל הפירוש 'עקידת יצחק', שהתשובה נעשית בשלבים. בשלב הראשון 'ושבת עד ה' א-לוקיך', ואז 'ושב ה' א-לוקיך את שבותך'. אחריה תהיה תשובה שלמה יותר – ובעקבותיה תבוא גאולה נוספת. בשלב השלישי תהיה התשובה הסופית: כי תשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך – אז תושלם הגאולה.
תשובה 'עד' זו תשובה ראשונית מיראה, ותשובה 'אל' זו תשובה מאהבה. בהתחלה יתקיים 'והשבות אל לבבך' – כאשר אנחנו נמצאים עדיין בגלות ומתעוררים באופן מופלא לבוא לארץ-ישראל. רק אחר-כך, בהיותנו כבר בארץ, אנחנו מתקדמים בעצמת התשובה.
גם ה'משך חכמה' בפרשתנו רואה שלבים בתהליך התשובה של עם ישראל לא-לוקיו ולארצו, וכך הוא אומר: 'והשבות אל לבבך – כי אהבת ישראל חקוק בלבבו ושומע את אשר חרות על לבבו מהר סיני… ואז ושבת עד ה' א-לוקיך, כי אחרי אשר ישוב אל עמו, בטח ישוב אל א-לוקיו'.
במסכת סנהדרין מובאת מחלוקת תנאים: לדעת ר' אליעזר – הגאולה תלויה בתשובה, ולדעת ר' יהושע (שנפסקה הלכה כמותו) – הגאולה אינה תלויה בתשובה. חידש רבנו, שגם לדעת ר' יהושע מוכרחה להיות תשובה ראשונית, וזו ההתעוררות לשוב אל העם והארץ. בכך הוא מסביר את דברי הרמב"ם: "ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין, שנאמר: 'והשבות אל לבבך… ושבת עד ה' א-לוקיך'". רבנו דייק בדברי הרמב"ם ואמר: הרמב"ם הביא את הפסוק ושבת עד ה' א-לוקיך – כי זו התשובה הראשונית, המתחילה כאשר אנחנו שוהים עדיין בגלות ומתעוררים לבוא לארץ-ישראל, ורק אחר-כך תהיה תשובה שלמה.
בדורות האחרונים, עם התעוררות התחייה הלאומית, ראו רבים מגדולי ישראל את התופעה המופלאה כאתחלתא דגאולה, על אף שהעלייה לארץ לא לוותה בחזרה בתשובה. מפורסמת אמירתו של ה'חפץ חיים' באותה תקופה: 'המעשה כבר מתחיל'.
אחרי הקמת המדינה חתמו רוב רבני ישראל על מכתב, שקרא להצביע בבחירות למען 'החזית הדתית המאוחדת'. בפתיחת המכתב נאמר, שהמעשה של הקמת מדינת ישראל הוא 'מהניצנים הראשונים של אתחלתא דגאולה'. הרבנים הראשיים שכיהנו אז, הרב הרצוג והרב עוזיאל, היו בראש החותמים על המכתב, אחריהם אנו מוצאים את חתימותיהם של הרב פרנק, הרב שלמה זלמן אוירבך ועוד, וכן חתימות של גדולי ראשי הישיבות, רבני ערים ויישובים.
כתב מרן הרב זצ"ל: 'התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה… ושבת עד ה' א-לוקיך – כי תשוב אל ה' א-לוקיך"
