01
השורש של המילה עצמאות הוא עצ"מ. עצם הוא דבר עומד כשלעצמו, בסיס חופשי ללא תוספות. הפסוק הראשון בתורה שבו מוזכרת המילה עצם היא: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית ב, כג). מי שנעשה עצמאי הוא מי שחזר לעצמו.
02
הדרך להרגיש עצמאי ביום העצמאות ה78 של מדינת ישראל היא להשתחרר מהתלות בכל התוספות והתפאורות שבשנים רגילות העניקו לנו תחושת עליצות וביטחון. הכוונה לא רק לפטישי פלסטיק ולבמות בידור אלא בעיקר לדברים עמוקים יותר: הקונספציה שאחרים יעשו עבורנו את העבודה בחיסול האויבים שלנו; שניתן לסמוך על התרבות החילונית שתוביל את המדינה; הפנטזיה שהאנטישמיות היא זיכרון היסטורי רחוק. כל אלו פרנסו במשך שנים את תחושות הביטחון שלנו במדינה. לא עוד.
03
אל חשש, כל הבעיות יפתרו לאיטן, כמו תמיד: המערכה תהיה ארוכה אבל צה"ל ינצח; התרבות היהודית תתפוס את מקומה; הכוחות השמרניים בעולם ינצחו את הפרוגרסיביים; אבל השנה יש לנו הזדמנות להיות עצמאיים מבחינה נפשית. יום העצמאות הזה ימקד אותנו בדבר העצמי ביותר – גם כשאנחנו לבד עימנו ריבונו של עולם, וזוהי העצמאות הגדולה ביותר.
04
בפרשת תזריע אנו לומדים על קרבן משונה: אשה יולדת, שלכאורה עשתה מעשה מופלא של הבאת חיים לעולם, צריכה להביא קרבן כפרה; מדוע? רבי שמעון בר יוחאי, בעל המבט הפנימי, מסביר: "בשעה שכורעת ללדת קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן" (נידה לא, ב). לעיתים, דווקא בעת בה אדם מביא חיים לעולם מתגלים קשיים, ומתעוררות בו תחושות חרטה ושנאת החיים.
05
כשאנו מתקדמים יש קשיים, וכשיש קשיים אנו עלולים להתפתות לומר שהחיים רעים. דתות כדוגמת הנוצרית הקתולית עוסקות רבות ב"חטא הקדום" – תפישת עולם שלפיה המציאות היא רעה במהותה ולכן עדיף להתנזר ולא להביא ילדים לעולם כה אומלל.
06
לאחר שבכל זאת החיים הופיעו, מתפתחת באופן תת הכרתי שנאה עצמית; "אני רע במהותי ולכן שונאים אותי בצדק". המחלה הזו פוגעת דווקא ב"יולדת" – באנשים ובעמים שמולידים טוב. לדוגמה, ישנם יהודים שרואים בעמם שלהם את המקור לרוע בעולם ומפתחים סוג של "אוטו-אנטישמיות"; דוגמה נוספת: ציבור אמוני לאומי שמוצא עצמו שואל "מה אנו כציבור צריכים לתקן על מנת שלא ישנאו אותנו כל כך?" (שאלה אמיתית שקיבלתי).
07
אולי המקום בה"א הידיעה שבו שאלות כאלה נשאלות בדורנו הוא ביחס למדינת ישראל. לידתה ופריחתה של מדינת ישראל, אולי הפלא הגדול בהיסטוריה, מעורר אמוציות קשות אצל חלק מהישראלים. הפלא הנוכחי של שלש שנים האחרונות שבו הופכת מדינת ישראל למעצמה אזורית רק מעורר אצלם עוד יותר ייאוש ועוד יותר נרגנות.
על מחשבות מעין אלו צריך להביא קרבן כפרה. בוודאי שיש מה לתקן בעולם; בוודאי שיש מה לשפר במדינת ישראל ובחיינו האישיים; אבל העמדה הבסיסית היא אמון ואופטימיות בתפקידנו בעולם. ישנן כמובן בעיות וקשיים אולם אין בנו רגע אחד של חרטה או ייאוש על לידתה וקיומה של המדינה. על זה אנחנו מפטירים השבת ומזכירים את הפסוק "האני אשביר ולא אוליד אמר ה'?" (ישעיהו סו, ט). ■
