לכל אחד שאיפות ומטרות שהוא רוצה להגשים, אך רובנו, אם ניתקל בקשיים, כנראה נעדיף לוותר על החלומות ולחזור לנקודת ההתחלה. רובנו, אבל לא ישראל וספיר חיים, זוג נמוכי קומה שהייתה להם מטרה אחת: לחבוק ילד בריא. הם לא ויתרו, ולפני כשלושה שבועות זכו להגשים את חלומם, תודה לא-ל
ספיר (28) שחקנית, במאית, מרצה ומורה לתיאטרון בבית הספר היסודי מורשת זבולון בנתניה, נישאה לישראל חיים לפני כשבע שנים. גובהה של ספיר עומד על 1.25 מטרים וגובהו של ישראל עומד על 1.30 מטרים.
"הייתה לי ילדות מלאת חום ואמונה. תמיד התנהגו איתי כשווה בין שווים. ידעתי שאין דבר העומד בפני הרצון, שאין דבר כזה 'אני לא יכולה' אלא יש דבר כזה 'אני לא רוצה'. כל הזמן עבדו איתי על להתמודד, להצליח ולעבור כל מכשול. בזכות הוריי אני עומדת היום במקום שאני עומדת".
היום, ברוך ה', ספיר נמצאת במקום טוב מבחינה דתית, אולם היא הייתה צריכה לעבור תהליך כדי להגיע אליו. היא נולדה לבית שאינו שומר תורה ומצוות, וחזרה בתשובה לפני כשמונה שנים: "גדלתי בבני ברק, והעולם של הדת היה חיצוני אליי אבל תמיד סקרן אותי. אני חושבת שבמקום מסוים ידעתי שיום אחד אהיה דתייה. תמיד הייתה לי אמונה בלב, תמיד אמרתי ברוך ה' ובעזרת ה'. בבית חיינו את האמונה אך לא את התורה עצמה.
"עם הזמן, בתקופה מסוימת בחיי, התחלתי לחקור את העולם של הדת. סיימתי את התיכון והתלבטתי בין צבא לשירות לאומי. היו לי כל מיני קונפליקטים עצמיים, פגשתי כל מיני דתיים והתחלתי להתעניין ולחקור עד שבסופו של דבר נכנסתי לזה לאט-לאט. גיליתי שככל שאני מתקרבת אני מגלה שזה יותר טוב ויותר נכון.
"אימא שלי מצאה לי מדרשה, מדרשת אביב בתל אביב, כדי שאבנה בה את עצמי. התחלתי ללמוד שם, וזו הייתה הנקודה שעליתי ברוחניות וקיבלתי החלטות בחיים. ככל שלמדתי שם יותר גיליתי שזהו אכן מקומי".
ספיר וישראל הכירו באתר שידוכים, יצאו תקופה מסוימת ונפרדו, ולאחר זמן לא רב שדכנית שבה והכירה ביניהם. הם עברו בינם לבין עצמם תהליך, שבו הבינו, כלשונה, "כמה הנשמה גבוהה ולא הגוף". את ישראל מתארת ספיר "אישיות שאין כמותה".
כאמור, ספיר וישראל נישאו לפני כשבע שנים, וחלומם היה לחבוק תינוק משלהם. "בנינו קשר נפשי ורוחני", היא מספרת, "ואחרי שהגענו לרגע הקמת הבית היינו חייבים להביא את פרי הניצחון שלנו, שמבחינתנו הוא פסגת החלומות. כל אחד יכול להצליח בקריירה שלו או בתפקידיו בחיים, אבל כשאין ילדים מרגישים ריקנות. לא משנה כמה ימלאו אותנו אחרים מבחוץ, יהיה בנו איזה חוסר.
"זה היה החלום הגדול שלנו, ותמיד דיברנו על איזה מין ילד יהיה לנו: אם הוא יהיה נמוך קומה ואם יש אפשרות להביא ילד ככל הילדים. התחלנו במסע של חקירות לבדוק מה הסיכויים, והבנו ש-85% שהילד יהיה נמוך קומה".
למרות הסיכויים הקלושים לא ויתרו ישראל וספיר, מכיוון שהרצון להביא ילד ככל הילדים היה חזק מהם. הם התחילו בטיפולי פוריות, שהיו לא קלים כלל, ועברו שתי הפלות עד שהגיעו להיריון השלישי, שהיה בניסי ניסים ממש. נס חנוכה הפרטי שלהם, כפשוטו.
האם ההפלות גרמו משבר באמונה?
"זה היה לא קל, אבל מעולם לא הפילו אותי באמונה. האמונה נתנה לי כל כך הרבה כוח, שאין מצב שאעזוב אותה. עברתי הפלה בשבוע השמיני והצוות מהעבודה יצא לטיול למוחרת בבוקר. אמרתי לישראל: 'אני הולכת לטיול'. הוא אמר לי: 'אל תלכי, את אחרי הפלה'. בסוף הלכתי למרות הכאבים.
"אני לא נופלת, אני ממשיכה קדימה. זו עבודה, ומחזק אותי להשליך על ה' יהבי ממש. בהיריון השלישי נפקדנו, ואלו היו תשעה חודשים של ניסים. הצלחתי ללכת למרות שכולם חשבו שאהיה בשמירת היריון מוחלטת בבית החולים, וברוך ה' סחבתי עד התאריך של הניתוח הקיסרי, ובג' בכסלו הייתה הלידה. קראנו לילד יאיר. אני אומרת לך את זה, ועוברת בי צמרמורת. תמיד רציתי שם בעל משמעות של הודיה לה'. הקדוש ברוך הוא הראה לנו בכל רגע ורגע שהוא איתנו, ואני מאמינה שיאיר עוד יאיר את הוריו ואת עצמו".
כדי שיצא ילד ככולם היה צורך בבידוד הגֵן של נמיכות הקומה. את הבידוד עשה צוות רפואי מסור, מקצועי ואהוב: הפרו את העוברים מחוץ לרחם, בדקו אותם וראו איזה עובר נגוע בגן ואיזה לא, והעובר שהגן שלו לא היה נגוע הוחזר לרחם והיה בריא וחזק, ברוך ה'. הברית הייתה מרגשת מאוד, כמובן: "בחיים לא חשבתי שהיא תהיה כזו מרגשת, והייתי מסוחררת מהאורות הגבוהים. נראה לי ששום עין לא נשארה שם יבשה".
הסיפור של ישראל וספיר חיים חיזק אותי ועוד יחזק רבים אחרים. מי ייתן ובנם יאיר יהיה ילד שמח ובריא, ויגדל לתורה, לחופה ולמעשים טובים.
"אני רוצה לחזק אחרים ולחזק את עצמי", מסיימת ספיר. "לא משנה מה אנחנו עוברים בדרך ולא משנה כמה מכשולים יהיו או אילו אתגרים ניצבים בפנינו, אנו חייבים קודם כול להשריש בנו ולטפטף לעצמנו שיש מי שמנהיג את העולם, ולחדד את האמונה בעצמנו שאנו יכולים לעבור כל מכשול. 'אין דבר העומד בפני הרצון'. זו לא סתם סיסמה, צריך לחיות אותה ולהאמין בה, ותמיד מתוך שמחה. אנחנו יכולים, הקב"ה לא מנסה אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו.
"כמו כן אני מבקשת מכל הקוראים לזכור שהכול מתחיל מהבית. חשוב כל הזמן להשריש בילדים ביטחון ואמונה, לשבח אותם ולספר להם כמה הם מוצלחים ומוכשרים. אין לכם מושג כמה זה בונה ומגביה אותם. תרתי משמע".
