01
אבד צדיק מן הארץ
בערב שבת וישלח קיבלנו את ההודעה המרה על תאונת הדרכים הנוראה, בה קיפח את חייו ידידנו הנערץ רס״ן איתן אורבך ז״ל. איתן שירת במילואים כקצין הגמ״ר, ביחידת ההגנה על מרחב בקעת הירדן. איתן נהרג בתאונה של התהפכות רכב שטח, תוך כדי פעילות מבצעית במסגרת מילוי תפקידו.
בנוסף לשירותו הרצוף במהלך המלחמה, במשך מאות ימים, כקמב״ץ במיל׳, וככתובת ביטחונית לכל חווה, איתן התנדב כמעט מדי לילה לשמירה על חוות בודדים בבקעת הירדן.
איתן לא התבלט ולא הסכים לקבל כל אות הוקרה או הערכה על תרומתו ועל התנדבותו. להיפך, הוא ברח מכל גינוני כבוד וביטל כל ניסיון לתת לו מחמאות או גמול. הכל נעשה על ידו בטבעיות, בפשטות, ללא דיבורים וללא חשבון.
בשבילי היה איתן דוגמא מופלאה לאיש שכולו אך טוב וחסד. עבדנו ביחד במשך שנים רבות. כשאיתן היה נכנס לבקר במשרד שלנו חשתי שהוא מביא איתו שמחה מיוחדת שהפיצה אור יקרות על כל סביבתה. זו לא מליצה, כל מי שפגש אותו חש מיד באור האיתן הזה של אור-בך.
בעולם העסקים בכלל ובעולם הפרסום בפרט, האנשים עסוקים כל העת במדידות ובמספרים: כמה תהיה התועלת? מה נרוויח? מה אחוזי ההצלחה? מה הכדאיות? אבל איתן הביא איתו תרבות אחרת. תרבות יהודית של עסקים מתוך שמחה, ערכיות, ישרות פנימית וראיית הזולת. הוא דאג תמיד שכל מי שעבד איתו או בעבורו יהיו שמח ומרוצה. איתן תמיד התאמץ להשקיע בזולת, והתנהג בחברותיות ובפתיחות טבעית כדי שאיש לא ייפגע בגללו. לא יכולתי לשמוע ממנו מילה רעה על שום אדם. כהלל הזקן, מובטח לך שלעולם לא תצליח להוציא מאיתן דבר ביקורת או טרוניה על מאן דהוא, גם אם תתאמץ מאד.
בהתנהגותו, איתן לימד אותנו לראות את העולם בעינים של ענווה טבעית, אמונה גדולה, ציונות אמיתית, הערכה, והכרת תודה מתמדת. לעולם לא סירב להיות שותף בפעולות של חסד. החסד היה חלק ממנו. החיוך התמידי שלו היה מדבק. הכל אהבו אותו. די היה בדקות ספורות כדי להבין שעומד מולנו מלאך בדמות אדם. ההתנהלות המאירה, החברותית וההגונה של איתן הייתה לנו לאות ולמופת – כעמוד האש ההולך לפני המחנה.
איתן גדל באלון שבות שבגוש עציון. הוא הגשים באישיותו שילוב מושלם של אהבת התורה , העם והארץ. איתן היה בוגר של אחד המחזורים הראשונים במכינה בעלי. משם הביא איתו ערכים של מסירות לתורה ולצבא.
לאיתן ולרעייתו נחמה יש 5 ילדים מתוקים, יבדל״א. את הבכורה שבהם איתן היה אמור להוביל לחופה בעוד כשבועיים.
למרות האיסור להתאבל בשבת, השבת ריחפה מעל משפחתינו עננה של כאב ושל תחושת אובדן שקשה מאד להכילו.
מהי הדרך בה נוכל להנציח את איתן? לנסות ללכת בדרכיו. להוסיף טוב. לפרגן לזולת. להביט כה וכה ולמצוא את כל מי שזקוק לעזרה או למילה טובה. להביט על מי שנמצא סביבנו ולבחון – אולי הוא זקוק לחיבוק ולחיזוק. לעסוק יותר בשיפור היחס לזולת ולחדד רגישות לצרכיו ולמצוקותיו.
בוודאי עוד יכתבו ויספרו על דרכיו של איתן. נשתדל לאמץ את הסיפורים על איתן וללכת לאורם.
אני שולח מפה ניחומים בשמי ובשמכם למשפחת אורבך היקרה.
אנו משתתפים באבלם הכבד של אשתו נחמה והילדים ציון, דניאל, צרי, כרמי וארגמן וכן הסבים והסבתות והחתן עמנואל גרינברג.
02
החתן של איתן
אני מצרף פה פוסט שכתב השבוע עמנואל גרינברג, חתנם לעתיד של איתן ונחמה, שיכנס בע״ה לחופה בעוד כשבועיים עם ציון היקרה:
איתן!
נס עשה איתנו הקב״ה שעוד הספקתי להכיר אותך. בקטנה ובשטחיות לעומת האדם הענק שהיית…
עברו 13 שבועות מאז אותו יום שישי כשנכנסתי בפעם הראשונה לביתכם במבוכה אדירה ובחשש מהבאות. תחושה שחלפה תוך דקה. אחרי לחיצת היד הקרירה שלנו, כראוי לאשכנזים אסליים… התחלפה המבוכה בהבנה ברורה לאיזו משפחה חמה ושמחה אני נכנס.
כי זו משפחת אורבך, משפחה שבאוטומט נהיים חלק ממנה, ויוכיחו זאת המוני האנשים שבאו לחלוק לך כבוד אחרון, שמילאו היום את הבית שלך ושעוטפים את כל המשפחה בחום ובאהבה.
לאחר האסון הנורא, מצאתי עצמי שוב נכנס לביתכם, ביום שישי האחרון, ושוב מלא חששות. אבל הפעם, עוד לפני שאני נכנס, ועם כל גודל התיק שנחת על כולנו, בזכות האנשים שמסביב ברור לי כמה אנחנו ביחד בזה ויכולים לו, כי זו המשפחה שאתה בנית!
12 שבועות חלפו מאז אותו יום ראשון נפלא, בו החלטתי עם ציונוש, בתכם בכורתכם, שאנחנו מתחתנים וקושרים את גורלנו לעד. אחרי החיבוק החם שקיבלתי ממך למחרת בבוקר, כראוי למזג הבית-שאני שהיה מושרש בך, עמדת מולי עם רעייתך נחמה שתחי׳, ובחיוך ענק אמרתם שיש לי הטעם הכי טוב בעולם, ושציון היא הבחירה הכי מוצלחת שלי בחיים. היום, כשברור מאי פעם שבגורל הזה כלול הכל אבל הכל, צדקתם! באמת יש לי טעם טוב! אין משפחה מושלמת מזו שיכולתי להכנס אליה.
הקב״ה בבקשה תזכנו להמשיך בגידול ובחינוך כזה גם לבנינו.
באותו מוצ״ש של השבת הראשונה שהייתי אצלכם ציון סיפרה לי שהיא ישבה לידך כשהתעפצת על הספה, ושאלה אותך מה אתה אומר עלי. האם אתה מאשר? וענית לה בעיניים חצי עצומות ׳רק רציתי לראות שזה מישהו שידאג לך׳… המילים האלה היו יפות אז, אבל היום על כל היופי נוספה הבהירות של המשימה.
אני לא אגיד משפטים בנאליים על מילוי מקומך כי ברור לי שזה לא אפשרי ולא ביכולתי. רק אגיד שאני כאן כדי פשוט להיות האחד שדואג לה, כמו שרצית. לא הספקתי לומר לך את זה למרות שתכננתי אבל הידיעה שראית בי אדם ראוי למילוי המשימה, נותנת בי כוחות ואני מאמין בעצמי שאעמוד בה.
לפני שבוע, כשנכנסתי לבית במוצ״ש עם המדים, הצדעת לי בגאווה ובקריאה ׳לקבלת הקצין׳ וצחקנו שיש עוד שבעה חודשים וגם אז יקח זמן כי אתה בדרגה גבוהה ממני ובינתיים, עד שאני אעקוף אותך אני זה שצריך להצדיע לך. את זה כבר עשיתי, מי הם שיגידו שקצינים ונגדים יצדיעו לך ואני לא? עם כמה שאני צהוב, אני אצדיע לך על הקבר גם אם הרמטכ״ל יגיד לי שזה לא לפי הפקודות.
אבל באותם רגעים ששאלת אותי עם ברק בעיניים ׳מתי כבר נראה אותך עם הצ׳ונגיות הלבנות?׳ חרטתי במוחי שאני חייב להכנס שוב עם מדים וצ׳ונגיות שתראה אותי ככה, ולהביא לך את הגאווה שזה החתן שלך. ככה נפרדתי ממך ובעז״ה עוד תראה אותי עם הדרגות, מזל שהן יהיו על הכתף, תהיה לך קשית מושלמת לתצפית עליהן משם למעלה.
הוטלה עליי ועל ציון משימה חשובה מאין כמוה, לבנות את ביתנו ביחד. גידלת אדם מופלא. כששמעתי את ציון מספידה אותך הבנתי כמה גדולה היא ואיזה תעצומות נפש עומדות לידי. ועכשיו, כשאנחנו אומרים היישר, אנחנו בטוחים שנעשה זאת בדרכך וכמו שהיית רוצה לראות אותנו. הספקנו לקבל את אישורך וגם ההזמנה שאישרת סופית ממש רגע לפני שעזבת אותנו, שעוד תישלח בעז״ה.
אומרים שכשאדם גדול נפטר הכוחות שלו מתפזרים בעולם ומתחלקים לאנשים. אז רק תשריין לנו בצד כמה דברים, אנחנו חייבים אותם!
-תן לנו את הבהירות לדעת מה צריך לעשות גם כשכל העתיד בערפל ואין קצה חוט מאיפה מתחילים.
-תן לנו את היכולת להחזיק את כל האידיאלים במקביל בלי פגם בקיום של אף אחד מהם.
-תן לנו את הכוח העל טבעי להוציא לפועל את כל מה שמאמינים בו גם אם על הנייר זה לא הגיוני. ביישור קו לימין הקיצון בין האידיאל שמאמינים למעשה שפועלים.
-תן לנו לקדש שם שמיים ברבים. אבל בשקט ובאמת, בלי רעש וצלצולים ובלי לצפות להכרת תודה.
-תן לנו את הפשטות הכובשת שנובעת מאמת ברורה ועמוקה.
-תעזור לנו מלמעלה לבנות בית, בית של קדושה וטהרה, של ערכים, של אהבת ישראל, גמילות חסדים, הכנסת אורחים והקרבה למען כנסת ישראל. בית כמו שאתה בנית.
ובעיקר, את ההבנה. שאת כל זה אנחנו צריכים ועושים לא בשבילנו אלא בשביל עם ישראל שכל כך אהבת והיה בראש מעייניך. שנבין באמת שזה חלקנו בעם כזה נפלא ומופלא. שזו דרכנו בעבודת ה׳ ומשימתנו בעולם. שאנחנו רק בורג קטן אבל בעם הזה כל בורג, קטן כמונו או גדול כמוך, מחזיק את הכל.
ותשריין בבקשה את תאריך החתונה שלנו, כ״ז טבת. תגיש שם בקש״צ (-בקשת יציאה) – זה מטכל״י! (-אי אפשר לסרב לבקשה כזו).
איתן, אין אדם שנצטרך שם, בשמים, יותר ממך שיהיה איתנו בחתונה ובחיי היום יום… וילווה אותנו ואת כל המשפחה המופלאה.
ת.נ.צ.ב.ה
03
בגובה הלב
ומעניין לעניין באותו עניין -
אם התחלנו את הצעידה לכותל בשיחה על צדיקים כמו איתן אורבך ז״ל, ראוי להזכיר כאן את הצדיק הירושלמי האהוב, ממעריציו של הראי״ה קוק, מי ששימש במשך שנים כרבם בפועל של אסירי המחתרות.
ומעשה שהיה כך היה:
פעם אחת הלך ר׳ אריה לוין ברחוב וראה מרחוק חייל צועד מולו.
כשהתקרב החייל הבחין ר׳ אריה שהבחור הוא אחד מילדי השכונה, שגדל בשכונת מחנה יהודה בסמוך לביתו של ר׳ אריה. מרוב שמחתו ניגש ר׳ אריה לחייל ושאל אותו אם יאות להיכנס לביתו, לשתות עמו כוס תה ולספר לו מעט מחוויותיו בצבא.
החייל היה די נבוך ואמר לרב שזה לא כל כך מתאים…
שאל אותו ר׳ אריה ׳למה?׳ החייל ענה לו שהוא כבר איננו חובש כיפה. ר׳ אריה לוין ענה לו: ׳בין שאר חסרונותיי אני אדם די נמוך ולכן אינני רואה אם יש לך כיפה על הראש או לא… אני מגיע רק עד החזה שלך ומה שאני רואה מולי זה לב יהודי, שכולו מלא אהבה כלפי הזולת וכלפי ארץ ישראל… וחוץ מזה אתה חייל ומוכן לסכן את נפשך עבור עם ישראל ולכן אתכבד בך שתבוא לבקרני׳…
למשמע הדברים החמים והנוגעים ללב… התרצה החייל ונכנס לביתו של הרב כדי להתברך…
ותודה לר׳ מיכאל ברשינסקי מחיפה ששלח לי תזכורת על הסיפור הנצחי הזה שמתאים מאד לתקופתנו.
שבת שלום של המשך הגנה איתנה על חוות הבודדים, המשך שחרור עזה ולבנון. המשך מיגורו עד דק של האויב האיראני הדורסני. רפואה לפצועים ונחמה לשכולים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
