01
במצבי מתח מתמשכים מתגנבת ללב החולשה – "אז אולי נוותר?" חלאס. שלש של מלחמה; הצלחנו לשרוד; הגענו להישגים בזירות הגדולות; איכשהוא נמצא הסדר בעזה לשנים הקרובות; הסכמי-דמה בלבנון ובאיראן; בתחומי זהות יהודית, גיוס חרדים, סרבנות פקודה, דיקטטורה משפטית – נישאר בסטטוס-קוו הישן פחות או יותר. העיקר קצת שקט.
02
בפרשת פינחס אנו מוצאים נפילת מתח של עם ישראל. אחרי מסע ארוך במדבר, התמודדות עם משברים פנימיים וחיצוניים של מרגלים, קורח ובלעם – לעם ישראל נגמר הסוס. כשהחלה המגפה בעם ישראל בעקבות הזנות עם בנות מואב ומדין, כל העם "בוכים פתח אוהל מועד". אף אחד אינו יודע איך להתנהל וייאוש מקיף את כולם.
03
היחיד שקם ועושה מעשה הוא פינחס, אבטיפוס לדמות שיודעת לעמוד ברגעי משבר. הזוהר הקדוש דורש שהשם פינחס הוא צירוף של שתי מילים: פן-חס. פן פירושו "שמא", ולכן פן-חס פירשו "שמא יחוס". במצב של נפילה וקריסת מערכות, האדם עלול להיכנס לעמדה של רחמים עצמיים וותרנות. פינחס הוא אבטיפוס לדמות שיודעת לעמוד ברגעי משבר. הוא לא מרחם על עצמו ולא מרחם על דמויות שמזיקות למציאות. דווקא בגלל הרחמים על המציאות הוא עושה בדיוק את מה שצריך לעשות. פינחס לא מוותר, ואינו מתפשר מול השקר שמתגלה בעולם. "כל האומר הקדוש ברוך הוא וותרון הוא – יוותרו חייו" (בבא קמא נ, א).
04
התורה מספרת לנו על מעשה פינחס לא כדי שתמיד נחקה אותו באופן מעשי אחד לאחד, המציאות מורכבת יותר ופעמים רבים לא בשליטתנו. אבל אנו יכולים לקבל מפינחס השראה רוחנית. כל אחד צריך להעמיד בתוכו "פינחס קטן" בלב, שיעצור את הרחמים העצמיים והוותרנות, ומכוחה הוא "יקנא לשם ה'"; לא יוותר וילחם עד הסוף.
05
הגמול שמקבל פינחס הוא: "הנני נותן לו את בריתי שלום". השלום נראה כמעט הפוך מהקנאות, בפרט מקנאות כמו זו של פינחס שהתבטאה בהרג של דמות כמו של נשיא שבט שמעון. מכאן אפשר ללמוד ששלום אין פירושו פשרה, כדי שגורמים שונים יוכלו להסתדר זה עם זה. שלום עניינו להעמיד כל כוח על מקומו המדויק, ולכן מול פריצת הגבולות עם בנות מואב ומדין, דווקא קנאתו ואי-ויתורו של פינחס היה זה שהשיב את השלום.
06
אנחנו לא נוותר באיראן ובסוריה ונסיים את המלאכה עד הסוף; לא נוותר בעזה ונסיים את המלחמה עד הסוף; לא נוותר בבירורים הפנימיים בעם ישראל ונברר אותם עד הסוף. בינינו, גם אם נרצה לוותר, הקב"ה לא ייתן לנו.
שבת שלום. ■
