לפני שלושה שבועות גוייסתי למלחמה יחד עם חתני וילדי .
יש לי הרבה מה לכתוב על למה ואיך הגענו לפתיחה הנוראית הזאת של המלחמה .
אבל אני בוחר מחדש כל יום להתעסק באחדות ובגבורה של עם ישראל.
ﭏ ﭏ ﭏ
אני בוחר להתעסק בגבורתו של אלחנן קלמנזון היקר ואהוב הי"ד ששמע על מה שקורה בקיבוץ בארי עלה על מדים יחד עם אחיו מנחם ועם אחינו איתיאל.
ונסעו לשם, הם לקחו נשק מחייל פצוע המשיכו ולקחו רכב ממוגן ירי שהיה נטוש בשטח ופינו איתו תושבים בכל כניסה שלהם לקיבוץ הם פינו בין 8-12 אנשים נשים וטף בסה"כ הם פינו והצילו מעל 100 איש.
לפני שבת אימו יוכי קיבלה הודעות וואצפ מתושבי בארי המודים לה על כך שבנה המלאך הציל אותם ואת משפחתם.
ﭏ ﭏ ﭏ
אני בוחר להסתכל על רפ"ק שפרה בוכריס, מפקדת יחידת הסיירות במג"ב דרום, אם לעשרה ילדים!
יצאה אל התופת ברעים יחד עם סגנה פקד רם עמרני, במשך 12 שעות, תחת אש כבדה, התרוצצו בוכריס והצוות הלוך ושוב כדי להציל כמה שיותר מבלים מהמסיבה.
"אני לא יודעת אם זה קשור לכך שאני אמא לעשרה ילדים, אבל ידעתי דבר אחד, אני והלוחמים שלצידי מחזירים כמה שיותר ילדים לאמהות שמחכות להם בבית״.
ﭏ ﭏ ﭏ
אני בוחר להסתכל על רב"ט מתן אברג'ל:
מתן, לוחם צעיר בן 19 מגדוד 13 של גולני תושב חרמש שבשומרון, מצא עצמו דוהר עם עוד שישה מחבריו בתוך 'נמר' – כלי רכב משוריין, לעזרת קיבוץ ניר עם הנצור והמותקף.
לפתע מצאו עצמם החיילים מוקפים על ידי עשרות מחבלים שהקיפו את הנמר מכל הכיוונים ותקפו אותו. מתן גילה תושייה ואומץ לב והוציא החוצה את ראשו כדי לראות מהיכן מותקף הנמר ולאן לכוון את האש.
כעבור זמן קצר פגע קליע סמוך אליו והוא נכנס פנימה והצטרף אל יתר חבריו.
רימון הושלך אל תוך הנמר ונחת בין רגלי הלוחמים.
שניה של בעתה ושיתוק אחזה בכולם.
מתן שוב התעשת ראשון וקפץ על הרימון כדי לספוג לבדו את הרסס ולהציל את חבריו.
הרימון התפוצץ.
מילותיו האחרונות לאחר הפיצוץ:
"ניסיתי לעשות הכל כדי להגן על עם ישראל"
ﭏ ﭏ ﭏ
אני בוחר להסתכל על תושבי הישוב שלומית שעזבו את משפחותיהם וקפצו להציל את אחיהם ואחיותיהם מהקיבוץ כרם שלום וארבעה מהם נהרגו בלחימה ועוד ארבעה נפצעו.
ﭏ ﭏ ﭏ
אני בוחר להסתכל עוז דוידיאן, בן ה – 52, תושב מושב מסלול:
שבת בבוקר 6:22. משפחת דוידיאן, עוז, אשתו ושלוש בנותיהם, מתעוררים לקולות נפץ וירי, רצים לממ"ד וננעלים בו.
עד מהרה רואה עוז בווטסאפ המשפחתי הודעה מגיסו הנמצא בחווה סמוכה לאתר המסיבה ברעים: "יש כאן מלא ילדים פצועים. מי יכול לעזור?"
"בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה", לוקח עוז בחופזה כמה בקבוקי מים, יוצא לשטח, חובר לגיסו ממושב פטיש הסמוך ומתחיל להבין את המצב.
הוא נכנס לשטח תחת אש, אוסף לטנדר ניצולים פצועים והמומים מהמסיבה שמסתתרים בכל מסתור אפשרי, ומחלץ אותם אחורה, לפטיש, למשפחה.
ואז חוזר לשטח, חמוש באקדחו ובנשק שלקח ממחבל הרוג, כדי למצוא עוד ניצולים.
הוא נקלע לקרבות ירי עם מחבלים, אבל במקום לחלץ לאחור הוא נוסע קדימה ודורס אותם.
יש לו יתרון, הוא מכיר את השטח ככף ידו.
וכך לאורך הבוקר נכנס עוז דוידיאן לשטח המסיבה הנשלט בידי מחבלים, אסף לטנדר ניצולים, חילץ אחורה לפטיש וחזר לשטח לסבב חילוץ נוסף.
כך כ 15 פעמים רצופות. 15 נגלות.
כשנהיה קשה יותר למצוא ניצולים, תלה על הטנדר דגל ישראל ויצא שוב לחפש ניצולים, לפי מיקום ששלחו לו חבריהם שכבר חילץ.
כשראתה אותו הקבוצה האחרונה קפצה מהמחבוא. "אתה עוז?", שאלו אותו באימה ותקווה, "כן", ענה להם, "ואני לוקח אתכם מפה עכשיו. עלו לאוטו"
ﭏ ﭏ ﭏ
אני בוחר להסתכל על ולרי דיקשטיין, האישה הראשונה בזק"א. היא חרדית ממוצא חסידי. גרה באוקראינה שם התנדבה עם בעלה כנציגי זק"א במלחמה. ועכשיו היא פה מפרוץ המלחמה. "ליוויתי מתנדבים וותיקים בזק״א עם ניסיון רב שלא היה להם קל".
ﭏ ﭏ ﭏ
אני בוחר להסתכל על תמונה נוספת שראיתי השבוע בישוב קטן הסמוך לעתניאל לשם הוקפצו לוחמים שגוייסו לשמור על הישוב שלא נחווה את מה שחווינו בעוטף עזה.
ליד הלוחמים שחלקם עם פיאות עמדו 2 חיילות.
שאלתי אותן: 'מי אתן ומה אתן עושות כאן ?'
והן ענו : ' אנחנו היינו לוחמות בקרקל ורצינו להתגייס למילואים לעזור איפה שצרכים אותנו והגענו לישוב הזה לשמור על האחים והאחיות שלנו'
שאלתי את החיילת שענתה לי 'איפה את גרה ?'
והיא ענתה : 'בצפון תל אביב'.
אז כן אנחנו אחים ואחיות שפזורים בכל רחבי מדינת ישראל ומוכנים למסור את נפשנו אחד למען השניה או אחת למען השני… ■
- לברך על כל דבר שאוכלים בקול וברוגע.
- לכתוב חמש תודות בכל ערב.
- להקפיד להתקשר להורים בכל יום שישי ולהגיד שבת שלום.
- ללמוד חמש דקות ביום משהו משמעותי.
- לברך ברכת המזון מתוך הכתב.
- לתת פעם בשבוע שוקולד קטן לשומר במקום העבודה או הלימודים, עדיף ביום חמישי או שישי.
- לעשות הליכה משותפת לפחות פעם בשבוע עם בן הזוג, עדיף שלוש פעמים בשבוע.
- להשקיע בכל יום חמש דקות בדיבור עם כל אחד מילדינו.
- להמתין שתי דקות לפני שנכנסים הביתה ולהיכנס הביתה בשמחה ובאהבה.
האמת שכל אחד יכול להוסיף קבלות קטנות כרצונו. אבל כדי לראות שינוי חייבים להתמיד לעשות את מה שקיבלנו על עצמנו באופן קבוע ולא להתייאש מנפילות שבטוח יבואו. חודש טוב ושנה טובה, שנה של התקדמות עם שינויים טובים ומשמעותיים לכולכם! ■
