א.
פעם, באחד מימי חג הסוכות, אמר לי מו"ר בעל ה"נתיבי ישורון":
'חמי, האדמו"ר מסלונים בעל ה"נתיבות שלום" דיבר אתי פעם על מצבה הלא יציב של ארץ ישראל. הוא אמר על הפסוק "ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף", שכתוב בחומשים, שבין 'דרוש' ל'דרש' זהו חצי התורה בתיבות (=במילים). התורה כאילו תלויה ברווח הזה, חציה לפני "דרוש", וחציה אחרי "דרש". גם על ארץ ישראל מופיע הביטוי הלא-מצוי של דרישה: "ארץ אשר ה' א-לוהיך דורש אותה תמיד מראשית שנה ועד אחרית שנה". יש תקופות שבהן רואים בגלוי איך ה' דורש את הארץ, דואג לה, מטפל בה ומפתח אותה, אבל כנגדן יש תקופות שנראה שמצבה בכי רע, "והנה שורף", הכל אבוד, חלילה. מיד אחרי התקופה הרעה אנחנו מופתעים לראות את מצבה של הארץ מתהפך לטובה בבת אחת. ראינו את זה פעמים רבות. כלומר, גם ארץ ישראל תלויה ועומדת בין שני הקטבים האלה, לפעמים בצד של "דורש אותה תמיד", ולפעמים חלילה בצד של "דרש…והנה שורף".
נראה לי שהכוונה בזה גם ליחס של עם ישראל לארצו, שגם הוא על קו התפר. לפעמים אוהבים אותה, ולפעמים, חלילה, בורחים ממנה. קרבה וריחוק. וכמו בפרשיית "והיה אם שמוע", שבה מערכת יחסים עם שינויים קיצוניים. אבל כך ארץ ישראל מתחייה, והקשר שלנו עמה הולך ומתחדש תמיד. המתאבלים עליה הם הרואים בשמחתה, כי זה מעיד על עומק הקשר.'
אני חושב על דבריו כהקדמה לאירועים הנוכחיים, ומתנחם קצת לקראת חודש השמחה.
ב.
על מה הייתה השמחה המקורית של "ומרדכי יצא מלפני המלך…והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים היתה אורה ושמחה…"? אסתר ביקשה לבטל את גזירת ההשמדה של ישראל, להוציא אל מחוץ לחוק את הפוגרום המתוכנן להיעשות ביהודים בעוד 11 חודש. המלך אחשוורוש השיב תשובה שלילית, עם טיעונים פרוצדורליים. 'אמנם יהיה פוגרום, אבל יועציי המשפטיים לא מאפשרים לי לבטל את האישור החוקי לפוגרום. אצלנו חוק זה חוק!'. כלומר, עם כל האמפתיה, הפוגרום ב127 מדינות באישור הממלכה יישאר בתוקפו, כי כתב אשר נכתב ונחתם בשם המלך אי אפשר להשיב. הרי זוהי סיבה לאכזבה ואבל, אז מה עושה שם השמחה הגדולה?
המלך הסכים, במקביל, להוציא ליהודים אישור להתגונן. בלי האישור היו היהודים צריכים לפשוט צווארם לשחיטה, ללכת כצאן לטבח. כעת מותר להם להילחם כנגד הבאים להשמידם, "להקהל ולעמוד על נפשם". נחקק חוק ההגנה העצמית! אבל מה הסיכוי של עם קטן לעמוד מול כל העולם? הרי הסיכוי הריאלי הוא דל ביותר! ואם לצפות לנס, אפשר לצפות לנס גם בלי שום אישור להילחם! אלא שכך יהיה לנס על מה לחול. אנחנו נכין לו כלים, ננסה להשיב מלחמה השערה, לכל הפחות – להתגונן. על בשורת האישור לניסיון כזה העיר שושן צהלה ושמחה, ועל כך ליהודים הייתה אורה ושמחה. הפוגרום עוד לפניהם, הישועה רחוקה מהם, אין לדעת מה יקרה בסוף, אבל לא ניפול בידיהם בלי התנגדות. כזה חילול השם לא יהיה!
סיפור המגילה מכין אותנו בדיוק לתקופה שלנו. מהרגע הראשון של הטבח בשמחת תורה יצאו יהודים להגן על עצמם ועל אחיהם, והאיומים טרם הוסרו. אנחנו שואלים את עצמנו: האם זה הזמן לחגוג? יתכן שהאיום העיקרי עוד לפנינו, מי יודע? איך נחוג פורים במצבנו זה?
נדמיין לעצמנו מצב שבו היה מלך חזק בעולם שולח לנו ציוד הגנה והתקפה, בנדיבות רבה, מצייד אותנו במטוסי קרב ובכיפות ברזל, ומגבה אותנו באו"ם, אבל במקביל גם שולח דלק לאויבינו, ומכפיש את שמנו בעולם כרוצחי ילדים תמימים, ועדיין מכריז שיש ליהודים כל זכות להקהל ולעמוד על נפשם. כלום היינו מכריזים שאין עדיין סיבה לשמוח? אנחנו שמחים ומודים לה' על כך שיש לנו זכות להתגונן ולהילחם. בדיוק על כך יצא מרדכי בלבוש מלכות, ועל כך היתה ליהודים אורה ושמחה, לא אחרי נס ההצלה.
יש לי שיחות בימים אלו עם יהודים ברחבי העולם, שחוששים למצבם. הם יודעים על החילוק המשמעותי הזה בין עם שמגן על עצמו לבין עם שזקוק לחסדי אחרים בהגנה. תשאלו: אז למה הם לא עולים? התשובה היא: הם כן! יש מהם שכן! למספר תיקי העלייה שנפתחו מאז שמחת תורה לא היה אח ורע בשנים האחרונות. אפילו על בשורת העלייה הגדולה לבדה יש לנו לחגוג את פורים ביתר שאת השנה. המציאות שלנו הולכת להשתנות במובנים רבים, וכבר נקבעו לנו ימי שמחה והודיה גם על כך. עבור אסתר, אישית, היה הסיפור הזה מפלה גדולה. "כאשר אבדתי אבדתי" לפי חז"ל התקיים בה, כהתאבדות רוחנית. היא נאלצה לחלל את נפשה ולהחריב את ביתה למען הכלל. אבל היא זו שביקשה לקבוע את הימים האלו לימי שמחה, על אף צערה האישי הגדול. אילולי שמענו מילים כאלו, קריאות לשמחה וחיים, מנשות הגיבורים בדורנו וממשפחותיהם, לא היינו יכולים לדמיין שיש דבר כזה בכוח אנוש. אשרינו.
ג.
אירועים במסגרת מבצעי "ונהפוך הוא" וקירוב לבבות לשנה זו, ביוזמת המשרד לענייני תקשורת ותקשוב:
1. בישיבות: ראש ישיבת מרכז הרב יעביר את השיעור הכללי השבוע בישיבת "שפת אמת" של חסידי גור, וראש הישיבה של גור יעביר את השיעור ב"מרכז הרב". הרב שפירא יחבוש את ה"ספודיק" המקורי של הרב קוק בשעת אמירת השיעור בגור. בחורי ישיבת חברון בגבעת מרדכי בירושלים, יתחלפו במקומותיהם עם בחורי ישיבת "שבי חברון" שבעיר חברון, לשבת "זכור", בתנאי שישיבת חברון לא תדרוש להישאר שם בקביעות מתוקף "חזקת מרא קמא (=בעלים ראשונים)". מטבח ישיבת "כסא רחמים" התוניסאי, יבשל את האוכל ל'שבת זכור' לחסידי "תולדות אהרון"-רבאהר'לך, ולהיפך. להצלחת המבצע – לא יודלפו מתכונים.
2. גיבורינו אלופי צה"ל, שאינם בלב הלחימה בעזה, יעשו את השבת בישוב יצהר, שם ישמעו את קריאת "זכור" בנוסחי כל העדות, להוציא מכל ספק, וייפגשו עם עמיתיהם הגיבורים תורמי הכליות. תושבים מיצהר שטרם תרמו כליה, יעשו את השבת באוהלים בקריה בת"א, כשאת סעודות השבת יערכו ברחבת תיאטרון "הבימה" עם שחקני התיאטרון, ועם מתנדבי העמותה הישראלית הצעירה להצלת כדור הארץ. הארוחות צמחוניות בכלים רב פעמיים. את האוהלים יקימו חסידי ה"אהלי יעקב", האדמו"ר התל-אביבי מהוסיאטין.
3. שופטים מבית המשפט העליון יתארחו אצל דיינים ברחבי הארץ בשבת זכור, וילמדו על יסודות המשפט העברי. ביקור גומלין של הדיינים בבית המשפט העליון יתקיים בליל פורים דמוקפין, שם ירחיבו הדיינים אופקים בהרצאות השופטים על המשפט הטורקי והבריטי.
(לשופטים המעוניינים – תתקיים קריאת "זכור" אך בנוסח אחיד, אשכנזי בלבד, כולל "זייכר" להסרת כל ספק…).
אירועי "ונהפוך הוא" בין גופי תקשורת, ערוצי שידור, ח"כים ממפלגות שונות ועוד – ניתן למצוא באתר "די ביה יחדון", ובמחלקה לפתרונות קשב וריכוז כוחות לאומי. הציבור מוזמן להציע ולבצע רעיונות נוספים.
האותיות הקטנות: אם המשיח לא יגיע, חלילה, לפני פורים זה, או אם לא תהיה נכונות הדדית מליאה עד לתאריך האירוע, נאלץ לדחות את האירועים לפורים הבא. הפרטים יפורסמו שוב בעלון הנפוץ ביותר – 'גילוי דעת'. ■
meirdorfman@gmail.com
