הסיפור של שמואל צבי הולצמן ישאיר אתכם ללא מילים, ומכיוון שכך, אין טעם בהקדמות מיותרות אלא להתחיל ולספר את הסיפור של האיש שנולד בירושלים אי שם בשנת 1883. הולצמן היה דור שלישי למשפחה חרדית אשכנזית, ובניגוד לתושבים רבים בעיר שתחובר לה יחדיו בעתיד שנסמכו על כספי החלוקה, משפחתו התפרנסה בעזרת יקב שהיה בבעלותה. בצעירותו ידע הולצמן עוני יחד עם משפחתו, אולם עבורו התפנית בחייו הגיעה כשהיה בן 16 ונשלח על ידי הוריו ללימודי רבנות בארצות הברית. הייתה זו נסיעה הראשונה מיני רבות של הולצמן הצעיר, נסיעה שהובילה לנסיעות רבות ולמה שינחה את חייו בהמשך: עסקים וציונות, ציונות ועסקים.
כעבור שנתיים הגיע הולצמן לדרום אפריקה והחל לסחור בנוצות יענים, כפי שהיה מצוי באותה העת. במקום להסתפק בייצוא החליט איש העסקים שהיה בראשית דרכו לעשות עלייה ליענים. שלטונות סודן שללו זאת מכל וכל אולם לאחר שלוש שנים הצליח הולצמן להביא ארצה 11 גוזלי יענים ולגדל אותם בחצר ביתו.
כמו חלומות רבים שעליהם חלם במהלך חייו, חלום היענים לא הבשיל לכדי הצלחה כלכלית, על אף המעשה הציוני, זאת מסיבה שלא הייתה תלויה רק בו. במהלך השנים הללו נשא שמואל צבי לאישה את איילת (הינדה) והשניים התגוררו ברחובות, שם מעבר ליענים גידל גם הדרים.
׳תחת האלון הבודד׳ בגוש עציון, עם השותפים
תמונה משפחתית בעיר העתיקה, הולצמן הבן הבכור עם ארבעת אחיו וההורים
בהמשך הגיע הולצמן לסינגפור וניסה לקבל זיכיון לשיווק יינות כשרים במדינה. גם ניסיון זה כשל אולם הציונות שבערה בו גרמה לו להביא ארצה אוסף מרשים של 200 עצי פרי וצמחיה טרופית מהגן הבוטני באי. שוב המעשה הציוני לא הבשיל והפעם בשל ביורוקרטיה טורקית. בסופו של דבר להולצמן נותרו שני עצי פומלה בלבד, אך אלה היו תחילתה של מהפכה.
בשלב זה לשמואל צבי ולאיילת הולצמן נולד בן בכור, והמשפחה עשתה דרכה על סיפון אונייה לאוסטרליה, שם פתח חנות בגדים ורכש מכרות זהב. שוב, למרות הצלחה מסוימת בקהילה היהודית כולל תקופה שבה שימש כשופט שלום, עסקיו לא עלו יפה, ולאחר 15 שנה, בשנת 1926 חזרו הולצמן ומשפחתו בת חמש הנפשות ארצה.
לאחר שלמד את הנושא, הולצמן שיקם את פרדסו, שיפר את עציו וערך הרכבות. הוא הזמין זרעים של עצי פרי שונים, ובתערוכה שערך ב-1933 הציג 150 מינים שונים של עצי פרי שחלקם אף הצליחו להתאקלם כאן בארץ.
החלומות של שמואל צבי המשיכו ולא פסקו, אולם כאן, בשנת 1933 הגיע סיפורו לשיא: גוש עציון. הולצמן סיפק מספר נימוקים מדוע יש להתיישב באזור הדרומי לעיר הקודש, ביניהם היו גם סיבות רוחניות ותורניות, אולם הם לא היו חזות הכול. הולצמן סבר כי אזורי מורשת אלו יקרצו למשקיעים יהודים מחו״ל.
האיש שנטע חלומות
בסוף השנה שעברה יצא לאור ספר חדש וראשון שעוסק בחייו של שמואל צבי הולצמן, ׳האיש שנטע חלומות׳, שמו. לפני כשבועיים נערכה השקה לספר הייחודי בבית ספר שדה כפר עציון. בשיחה עם ׳גילוי דעת׳ מסבירה מחברת הספר, מיכל גל, כיצד הגיעה לעיסוק בדמות שנדמה כי נשכחה מן הציבוריות הישראלית.
״רבים מהחומרים שקשורים להתיישבות בגוש עציון היו ידועים באופן חלקי. גם בארכיון, הכירו את השם שלו מכיוון שהוא הקים לראשונה את כפר עציון בשנות ה-30. הולצמן רכש אדמות בהיקפים גדולים והם היוו את הבסיס להתיישבות מאוחרת יותר של ארבעת הקיבוצים שהוקמו בשנות ה-40 ונחרבו במלחמת השחרור״.
גל ממשיכה ומסבירה: ״החלק הזה, התקופה הזאת שלו הייתה מצד אחד מוכרת ומצד שני היה חוסר במחקר, בידע ובתיעוד. זאת שאלה מרכזית שהספר מנסה להתמודד עימה – למה הוא נשכח, למה לא זכה למעמד במיתולוגיה של הציונות. בפועל כל החומרים שלו, כל תיעוד הפעילות שלו –נשארו בביתו שלו ואחרי מותו שמרה על החומרים רעייתו, והיא הורישה אותם לבתה, שגם היא לא הרגישה שיש לה יכולת לפתוח את זה ולגייס גופים שיעזרו לה לפרסם את פועלו. הדבר נבע בגלל שהוא לא עבד במסגרת מפלגתית או של התנועות המיישבות. הוא לא היה משויך לאף גוף ציבורי שהיה לו עניין להנציח אותו״.
בסופו של דבר הארגזים נשארו לנכדים, חבריה של מיכל, ואחרי מות אימם, אחרי שהם ירשו את העיזבון, הם הבינו שהם לא יכולים לגלגל את זה הלאה ״מאחר שאני עוסקת בכתיבת סיפורי חיים פנו אליי וביקשו ממני לכתוב למשפחה את סיפור חייו יוצא הדופן״.
המרפאה שהולצמן הקים, עם אנשי ׳אל-ההר׳
היה צורך לבחור את הדברים שהם המשמעותיים ביותר ומהם לבנות את הסיפור שלו. כשכתב היד היה מוכן והעברנו את הארגזים לספריה הלאומית, וחזי עמיאור, אוצר הספרייה, הציע לאנשי בית ספר שדה בגוש עציון לחבור לספר ובעצם להוציא אותו דרכם. הם פנו אלינו למשפחה ולשניים מהנכדים, דליה נהרי ועודד זמורה, והציעו שהספר ייצא לאור דרך ההוצאה שלהם ואכן כך היה, הספר יצא בהוצאת עציון. המילה עציון היא כבר חלק מהולצמן, כי הולץ בגרמנית זה עץ. הוא נתן לגוש את שמו, זה די סמלי״.
כמו כל יזם, במהלך חייו הוא חווה הצלחות וכישלונות. בחלק הזה, של הגוש, הוא הצליח?
״חלק מהיוזמות שלו נכשלו בחייו והתממשו ברבות הימים״, מדגישה גל, ומציגה דוגמה: ״הייתה לו תכנית ב-1933-1930 להקים התיישבות בערבה הדרומית והוא נעזר באנשי מחקר ובמודדים והגיש לממשל הבריטי תוכנית מפורטת של הקמת יישובים, תחבורה, דואר, בית חולים ותחנת משטרה. בסופו של דבר התוכנית שלו לא אושרה. אחרי קום המדינה הוקמה התיישבות בערבה הדרומית במתווה די דומה לרעיונות של הולצמן. כמו שאמרנו, היוזמה שלו להקים את כפר עציון נכשלה מכל מיני סיבות וסופית היא נהרסה במאורעות 1936, ובכל זאת היא הייתה בסיס שאפשר לארבעת הקיבוצים ב-1942-1941 לקום. אז מצד אחד הניסיון שלו נכשל והחברה שהוא הקים ׳אל-ההר׳ ליישוב הרי חברון התפרקה, אבל בדיעבד אנחנו יודעים שהגוש פורח ומשגשג היום״.
לדברי גל הדברים חזרו על עצמם בפרויקטים נוספים שבהם אחז: ״הפרויקטים החקלאיים שלו מצויים היום בכל חנות פירות. הוא הביא לארץ מינים רבים וזנים של פירות מאכל שמאכלסים את התפריט שלנו: פומלות, אגוזי פקאן, בננות, אננס, פסיפלורה ועוד המון סוגי פרות שהוא הביא. בנוסף היו לו גם יוזמות חקלאיות – הוא הביא לארץ לראשונה ממטרות. גם בתחומים טכנולוגיים ואקולוגיים הוא עסק. הוא הקים מערכת לייצור דשן מפסולת וביוב בשנות ה-40, זה היה דבר חדשני בצורה יוצאת דופן״.
גל מסכמת: ״גם אם הדברים שהוא יזם באופן עסקי לא הצליחו – בסופו של דבר כרעיונות הם התממשו והתגשמו עם השנים. זה סוג של חלוציות ואולי אפשר להגיד שהוא הקדים את זמנו, אבל ישנן סיבות נוספות שבגללן היוזמות שלו בחלקן נכשלו״.
הזכרת את חברת ׳אל-ההר׳ שהקים. החברה פעלה בשנים 1940-1933 ובמהלך פעילותה שלח הולצמן מכתב לאדולף היטלר. הוא קיבל תשובה?
״העלייה הרביעית והחמישית היו עליות המעמד הבינוני, לא החלוצים של העליות השנייה והשלישית. הם הגיעו מאירופה. הולצמן פרסם באירופה את ההתיישבות ואת הרכישה של חלקות האדמה, וחלק מתהליך הפרסום שלו היה ניסיון לעשות סוג של עסקה – לאפשר למשפחות שמעוניינות לקנות ולהתיישב בהר לעזוב את גרמניה, ובתמורה החברה תרכוש טכנולוגיה גרמנית. אין עדויות אם הולצמן זכה לקבל תשובה. המכתב עצמו נמצא בארכיונים בגרמניה״.
את חושבת שיש מקום מצד המדינה להנציח את הולצמן בצורה רשמית?
״הוא מונצח בחבל ארץ שלם על שמו למרות שבאופן אבסורדי הוא לא מוכר. אני חושבת שהספר הזה זאת השליחות שלו, להנכיח אותו בציבוריות, להכניס אותו למדף הספרים ולגלריית הדמויות המשפיעות. אני מקווה שתהיינה יוזמות נוספות״.
מה הייתה המטרה שלך בכתיבתו?
״הספר לא כתוב כמסמך היסטורי, הוא כתוב כסיפור. מדובר בסך הכול בספר קצר עם הרבה מאוד תמונות, מסמכים וחומרי מקור מהארכיון. המטרה שלי הייתה שבאמת הוא יהיה קריא, ואכן זאת התגובה שאני מקבלת מקהל גדול של קוראים. הספר מרתק כי הסיפור הוא מרתק״.
בפרספקטיבה של 100 שנים אנחנו רואים את ההצלחה הגדולה שלו
עמיחי נעם, מנהל המכון לחקר ארץ יהודה בבית ספר שדה כפר עציון, אומר כי הסיפור של הולצמן הוא סיפור על יהודי-ציוני, אדם מן השורה, שלא היה חייב לעשות מעשה מהסוג של גאולת האדמות בגוש עציון. ״הוא חשב וחלם בגדול, והעז ללכת על חלומות שלכל מי שהיה סביבו היו נראים כמשוגעים. הוא שם את כל כספו על הקמת גוש יישובים בחבל ארץ נידח נכון לאותם ימים. החלום שלו קרם עור וגידים ובסופו של דבר נכשל. הוא באופן אישי הפסיד בסיפור הזה הרבה מאוד כסף. בפרספקטיבה של 100 שנים אנחנו רואים את ההצלחה הגדולה שלו ומבינים את התרומה הכבירה שלו לעובדה שהיום גוש עציון הוא חבל ארץ יהודי מיושב ואנחנו פורעים חוב גם להולצמן כמו לחלוצים נוספים שהפכו את גוש עציון למה שהוא והתפקיד שלנו כבית ספר שדה זה לזכור את הסיפורים האלה״.
ראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן, אומר ל״גילוי דעת״ כי שמואל הולצמן זכה ובצדק, שחבל ארץ שלם עם יישובים משגשגים ייקרא על שמו. "כזכור, קיבוץ כפר עציון נקרא כך לזכרו ולאחר מכן שמו של הגוש כולו. מלבד זאת, למועצה יש תכנית לשימור ושחזור מרפאת הולצמן וסביבותיה, שנמצאת בצומת הגוש ומנציחה את פועלו.
"זאת ועוד", אומר נאמן כי "במסגרת תכנית הלימודים לכיתות א׳-ח׳ על מורשת גוש עציון, לומדים תלמידי גוש עציון על שמואל הולצמן, כחלק מהלמידה על גלי ההתיישבות במקום, לפני קום המדינה. בנוסף יש חידון לתלמידים ודמותו של שמואל הולצמן היא חלק מהחומר בחידון. הספר על הולצמן יחד עם חומרים נוספים על דמותו, נמצאים בספריה הדיגיטלית למורים, ובמרכז מורשת של גוש עציון מוקדש פרק לשמואל".
