ביקור חולים? הכנסת כלה!
בעקבות דברים שכתבתי על הגאון ר׳ חיים קרייזוירט, סיפר לי הרב אריה פינסקי, נכדו של ר׳ אל׳ה לופיאן, המשגיח דישיבת כפר חסידים: הכרתי היטב את הגאון הנ״ל, רבה של אנטוורפן, שהיה בידידות עם אבי הרב קלמן, המשגיח בקמניץ. זכורני כשחלה ר׳ חיים במחלת הסרטן, הוא ניגש לבעל ה״קהילות יעקב״, הסטייפלר, שאמר לו: ׳שנינו: ״אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם…וביקור חולים והכנסת כלה ולווית המת…״ מדוע נכנסה הכלה שלא כסדר, בין החולים לבין המת, ולא לפניהם או לאחריהם, כטבעו של עולם?
ללמדך שזכות הכלה תפריד בין החולה לבין המת. התעסק במצות הכנסת כלה וזכות זו תעמוד לך להבריא!׳. מאז התגייס ר׳ חיים ביתר שאת לנושא של הכנסת כלה. הוא בנה בירושלים בנין שכל ייעודו למצווה זו של הכנסת כלה ובניית בתים בישראל, והאריך ימים עוד כ15 שנה, כחזקיהו המלך. חייו בבחרותו בימי השואה ניצלו בזכות החסד, כידוע, התארכו בחסד, ולא סתרו את עמל התורה המופלג שלו׳.
פרוש עליו חסותך
והוסיף הרב פינסקי: ׳סבי, ר׳ אל׳ה, שבכ׳ אלול ימלאו 55 שנים לפטירתו, שימש כל שנותיו המוקדמות כראש ישיבה. היתה לו ישיבה קטנה בקעלם שבליטא, שגם בעל ה״חפץ חיים״ שלח אליה את בנו. בכל שנה הוא היה נוסע לגרמניה לאסוף כספים לטובת ישיבתו. שם הוא פגש פעם את הרב ברגמן ובנו, הילד שנעשה אחר כך לרבה של בית וגן, הרב שלמה מן ההר. ר׳ אל׳ה שכנע את הרב ברגמן לשלוח את בנו עימו לישיבה. שנתיים ימים התגורר הבחור בבית משפחת לופיאן. סיפרה לי דודתי שהוא הגיע מגרמניה עם ״הנהגות מוזרות״. היתה לו קופסה קטנה ומברשת, ובכל לילה הוא היה משתמש בה כדי לצחצח את שיניו. הם לא ראו דבר כזה עד אז…
אחרי שנתיים המליץ לו הסבא לנסוע לטלז כדי ללמוד שם תורה מפי גדולי ראשי הישיבות, וכך היה. לימים הגיע הרב מן-ההר לר׳ אל׳ה ,יחד עם בנו, שלמד אז ב״עץ חיים״, ואמר לו: ׳קחהו עימך לישיבתך. כשם שפרשת עלי חסותך שם בישיבה בקעלם לגדלני, כך אבקש שתפרוש חסותך עליו לגדלו בישיבת כפר חסידים׳. וכך היה.
משגיח חסידי
בישיבה ליטאית
כשחיפש הרב כהנמן דמות מבעלי המוסר לכהן כמשגיח בישיבת פוניבז׳, הוא התלבט בין הסבא לבין הרב אליהו דסלר, בעל ה״מכתב מאליהו״. הרב דסלר היה אז כבן 56, ואילו ר׳ אל׳ה כבר עבר אז את ה-70 שלו. הרב כהנמן העדיף צעיר שיוכל לכהן שנים רבות. הרב דסלר כיהן במשך כ6 שנים, ונפטר בגיל 62 מהתקף לב. ר׳ אל׳ה האריך ימים וכיהן בישיבת כפר חסידים כ20 שנה.
את שיחתו הראשונה בישיבת פוניבז׳ פתח הרב דסלר במילים: ״הבעל שם טוב הקדוש אומר…״. הביטו הבחורים זה על זה, ותמהו על שהביא הרב כהנמן משגיח שדורש בחסידות. הסיפור היה שלאביו של הרב דסלר היתה חברת ביטוח בריגא שפשטה רגל, והוא נסע עם משפחתו לאנגליה לגייס כספים להחזרת חובות. כתלמיד חכם צעיר היה הבן הרב אליהו דסלר מלמד את ילדי משפ׳ ששון העשירה, שהביאה עמה ללונדון ממומביי ומבגדד את ספריית היהדות הענקית, שכללה גם הרבה ספרי חסידות. שם הוא התוודע לספרות החסידית, שהעשירה את אישיותו, יצירתו וכתביו. לימים היה הרב דסלר בין שלושת גדולי התורה שהקימו עולה של תורה באנגליה, בזכות אותה פשיטת רגל. אגב, גם סבי הגיע לאנגליה בעקבות השגחה פרטית דומה. בנסיעתו לגרמניה לטובת ישיבתו הוא גייס 5000 מרק, סכום גדול. כשיצא מתפילה ניגש אליו שודד בלבוש חסידי ובאיומי אקדח לקח את כל הסכום. הוא נסע לאנגליה לגייס כספים מחדש, פגש את הגאון ר׳ אהרון באקטש הי״ד, ששימש שם זמן קצר כראש ישיבת עץ חיים, וביקש שיחליפו, כי הוא נוסע לכהן כרב בעיירה שבלי שבליטא. משם סבי התחיל לפעול באנגליה.
למה חשוב לקרוא עיתון?…
אחרי הרב דסלר כיהן ר׳ יחזקאל לוינשטיין כמשגיח בפוניבז׳. גם הוא בוגר התלמוד תורה של קעלם. אגב, גם לו היה רקע חסידי. הוא גדל בבית חסידי של חסידי גור. כנער יתום עסק במכירת פרחים. ביום שישי אחד הגיע למקוה, ושם נגנב לו כל הפדיון השבועי. הוא היה נסער ושאל: איפה יש אנשים טובים, שלא גונבים, שנוהגים כבני אדם? אמרו לו: בקעלם. ואז הוא נסע ללמוד בת״ת של קעלם. כשלמדתי בישיבה הוא שאל אותי פעם: ׳אומרים שאתה קורא עיתונים, זה נכון?׳ אמרתי לו: ׳כן, אני רוצה לדעת את החדשות׳. הוא אמר לי: ׳גם אני קורא עיתונים. אני קורא את החדשות ב״המודיע״ כדי להיות מעודכן כשהמשיח יגיע׳.
זכות הרבים
שמעתי מהרב מיכאל עמוס, דיין ביה״ד העליון, בוגר ישיבת הכותל וחטיבה 7, רב שכונות בי-ם וראש כולל לדיינות: מורנו הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ״ל היה חי חיי פשטות וצניעות, ונוסע תמיד בתחבורה ציבורית, גם כשכיהן בתפקידים הבכירים ביותר. הוא היה מגיע לבית הדין כל בוקר באוטובוסים, וכך גם היה נוסע לשיעוריו הרבים. פעם ביקשתי ממנו להסיע אותו במכוניתי, ואף טיעון משכנע, לכאורה, היה עמי: ׳אם הרב ייסע עמי, נגיע מוקדם יותר, והשיעור יוכל להיות ארוך יותר׳. בתקופה שאחרי הסכמי אוסלו, כשהיו פיגועים רבים באוטובוסים, נוסף, לצערי, עוד טיעון, אבל גם הוא לא הועיל. אמרתי לרב: ׳הרי מסוכן, אוטובוסים מתפוצצים…אסיע את הרב ברכבי׳. והוא השיב כמי שלגמרי לא מבין את ההיגיון שבטיעון זה: ׳אם למרות זכות הרבים שבאוטובוסים, עדיין הם מתפוצצים, מה יהיה אם נוותר על זכות הגנה זו וניסע ברכב פרטי? אדרבה, קל וחומר שכדאי לנסוע דווקא באוטובוס עם הרבים׳.
ואצלי בראש מסודרות כמה מתשובותיו על פי קו האוטובוס שבו פגשתי אותו…היה כדאי למענן גם לנסוע עמו כמה תחנות יתרות… ■
meirdorfman@gmail.com
