אם לכותל היו גלגלים

01
החמסין הכבד ששרר בירושלים בשבת קרח לא הרתיע רבים וטובים להגיע לתפילות בכותל בשבת מברכין חודש תמוז.
השמחה הייתה כפולה, כי זכינו לארח במניין אורחים יקרים מבוני הארץ – שנוקטים במנהג מבורך, כמו רבים משוחרי הכותל, ומתארחים מידי פעם, בסוף שבוע בירושלים כדי לזכות להגיע עם בני המשפחה ועם חברים לכותל. חשבתי לעצמי שלא בכדי אני פוגש רבים מבוני הארץ בכותל, ללא ספק הם שואבים מקדושת ירושלים ומהתפילות כאן כוחות והשראה מיוחדת כדי להוסיף ולחזק את בניין הארץ, לאורכה ולרוחבה.
במשך כאלפיים שנה מיליוני יהודים מכל העולם התפללו לזכות לקיבוץ גלויות ולעמוד ליד הכותל המערבי. לכן הכותל הוא חוד החנית בגילוי המופלא של שינוי המגמה בהנהגה האלוקית, שמקבצת את נדחי עמו ישראל לארץ הקודש, לירושלים ולכותל המערבי, שריד חומת בית מקדשנו. החזרה לתפילות בכותל היא עוד נס ועוד סימן שאנו בעיצומו של תהליך הגאולה, שמחייב כל יהודי להשתתף בכל יכולתו ביישוב הארץ ובבניינה, ולהפנים שאנו ניצבים כולנו רגעים אחדים לפני בניין הבית השלישי, לאחר אלפי שנות גלות וחורבן.
02
מידי שבוע אני מקבל פניות ממשפחות מכל הארץ, שמבקשות לדעת היכן ומתי מתקיימים המניינים הקבועים בכותל. אורחים מהצפון הרחוק ומהדרום ניגשים אליי בסיום התפילה כדי להודות על ההמלצות, על החיזוק, על העידוד ועל הטיפים שסייעו להם להגיע וליהנות מהתפילות המופלאות בכותל.
בדרכי לכותל אני משתדל למלמל את ברכות השחר ולהריץ מחשבות בונות ושמחות בראשי. תוך כדי צעידה, חשבתי לעצמי כמה חשוב להקים מוקד אינטרנטי או טלפוני, שייתן מידע עדכני וזמין על התפילות ועל האירועים בכותל. אומנם קיים מידע באתרים שונים כמו אתר ״הקרן למורשת הכותל׳, אך אני סבור שעדיף לרכז במוקד אחד או באפליקציה ייעודית מידע חי ושוטף מהנעשה בכותל. מידע זמין ומעודכן שיסופק בזמן אמת על ידי הגבאים של המניינים הקבועים. מה אתם אומרים על זה?
03
בשבוע שעבר זכינו, רעייתי ואני, להתלוות לטיול מאורגן של קבוצה מקסימה של ותיקים ממייסדי כפר מימון. קבוצה של חלוצים אמיצים, מראשוני החקלאים החרוצים, שנרתמו לחזון של הפרחת השממה בנגב.
הסיור המרתק התפרס על שלושה ימים מופלאים, ונערך בעקבות דורות המייסדים של ההתיישבות המתחדשת בארץ ישראל – בעקבות החקלאים הראשונים במזכרת בתיה, בעקבות המתיישבים הראשונים בכפר הרוא״ה, בבית פיינברג בחדרה ועוד.
המכנה המשותף שמאפיין את דור המייסדים הוא האמונה, החזון, הנחישות, החריצות, הדבקות במטרה והעקשנות. אכן גילינו במסע המקסים שחברי דור המייסדים עדיין מהלכים ופועלים בקרבנו, ליחם לא נס, עינם לא יבשה ונחישותם לא כהתה.
כשהמדריך קובע שעה מוקדמת בבוקר שבה צריך לעלות לאוטובוס, כל משתתפי המסע, נשים וגברים, מתייצבים זמן רב לפני השעה הנקובה כשבידם צידה לדרך, איש לא נעדר. כשמכריזים על שעה לפינוי חדרים, כל החברות והחברים שנמצאים כבר עמוק בעשור השמיני ואף התשיעי לחייהם, התוססים והמלאים בעשייה חלוצית, מתייצבים כאחד בכניסה למלון עם מזוודות ארוזות להפליא, זמן רב לפני השעה שנקבעה. הם מכניסים בעצמם את הכבודה לבטן האוטובוס, נשים וגברים, ותופסים את מקומותיהם בזריזות ובחיוניות כאילו לא מדובר כלל בוותיקי גיל הזהב… למרות גילם המתקדם, רובם מתעקשים שלא להיעזר במקל הליכה ומסרבים להזדקק לכל משענת. זו עקשנות וחיוניות של חקלאים בוני הארץ.
גדעון קלאר, הי״ו, דור שני למייסדי כפר הרוא״ה, גם הוא בעיצומו של העשור השמיני לחייו, סיפר לנוכחים, בענווה רבה ובהתלהבות של נער צעיר – על ההתמודדות של החקלאים הראשונים בכפר הרוא״ה עם הפרחת השממה לפני כ-100 שנה, ועל ההתגברות על הקשיים, דור אחר דור מאז ועד היום.
הקבוצה סיירה במוזיאון השואה ׳שם עולם׳ המופעל ברגישות ובכישרון רב על ידי חברי כפר הרוא״ה. החוויה שעברה הקבוצה במוזיאון הייתה בלתי נשכחת. כל הזיכרונות מומחשים לקהל, עטופים במלא החופן של ידע מגוף ראשון. המידע המצמרר מועבר ומוגש בשום שכל ובמחשבה עמוקה ורחבה. ומכניס אותנו הצופים, לתחושה ממשית כאילו היינו שם, בתופת. ואכן רבים מבני כפר הרוא״ה וכפר מימון היו שם.
לאחר חוויית החורבן מתבקש סיור דחוף במוזיאון כפר הרוא״ה, המכנס בתוכו מוצגים המאירים את אור התחייה והתקומה ההיסטורית המנצחת של עם ישראל. ניצחון המתבטא בבניית כפר הרוא״ה, כפנינה התיישבותית וחקלאית בארץ ישראל, על ידי ניצולי השואה הנוראה. גם כפר מימון נוסד וטופח על ידי דור ראשון ודור שני של אודים מוצלים מאש, כתשובת המשקל לאלה שרצו להשמידנו.
במוזיאון התקומה של כפר הרוא״ה גדעון מתאר ומסביר כל פריט בתצוגה הלקוח מחיי היום יום של משפחות המייסדים. ההסברים של גדעון והמוצגים שנאספו והונחו בקפידה רבה, מחיים את תקופת ההתמודדות של בוני הכפר עם קשיי הלידה, המחלות, המלחמות, ההצלחות והכישלונות. גדעון עדיין לוקח אחריות גדולה ונושא בהתנדבות בתפקיד מפתח של העברת הכפר הוותיק לדור ההמשך.
בשל הלו״ז הצפוף דילגנו על מוזיאון הציונות הדתית הגדול והמרווח, הפועל במבנה ההיסטורי האדום עם הכיפה הגדולה, שהוא האתר ההיסטורי הראשון שאכלס את הישיבה המפורסמת של הרב נריה זצ״ל. הסיור במוזיאון המושקע של הציונות הדתית, שייסד ר׳ צבי צוויבל, מצריך כשלוש שעות של סיור, ומלווה בהתבוננות בסרטים שמשחזרים בצורה מרתקת תקופות משמעותיות בבניין הארץ, סיור מעניין עם הרבה לימוד שכולל בסופו מפגש סיכום והפקת לקחים.
ונחזור למייסדי כפר מימון, גם כאן בוני הכפר עסוקים בהעברת המורשת והעשייה החקלאית לבני דור ההמשך. חלק גדול מהצעירים לא ממהרים לצאת לשדות ולפרדסים. כבר כתבתי כאן לא פעם שלצערי המדינה לא מעודדת עשייה חקלאית, ולעיתים קרובות גם מפריעה ומעכבת.
אבל לא אלמן ישראל. למרות הקשיים ולמרות חוסר הסיוע הכלכלי, בני דור ההמשך מקימים מפעלים בתחומים רבים וגם עוסקים בעבודת האדמה בעזרת תאילנדים… לא מעט מצעירי הכפר, בהמשך לדור הוותיקים, מטפחים פרויקטים חקלאיים משגשגים בכל תחומי החקלאות – גידולי שדה, גידולים בחממות ללא תולעים, מטעים, פרדסי אתרוגים ולימונים, דיר עיזים גדול ומשוכלל, מחלבה, מערך ענק, משוכלל ומודרני, לקטיף חוחובה, ועוד ועוד.
בתום שלושת ימי הטיול המשותף קשתה עלינו הפרידה. אנשי החסד של כפר מימון, שחוגג 64 להיווסדו, לא מפסיקים ממנהגיהם הידועים והמובהקים – מכניסי אורחים, אנשי הצנע לכת, אנשים שמדברים מעט ועושים הרבה, אנשי עמל ונתינה, אנשי תרבות ויצירה.
חלק גדול מהוותיקים פרשו זה מכבר מהעשייה החקלאית וחלקם אף זכה להעביר את המשק לדור ההמשך. אך הבטלה רחוקה מאיתם – הם עסוקים באירוח הנכדים, הנינים והחימשים, פועלים ללא הרף בהתנדבויות שונות, בניהול הכפר, בטיפוח הארכיון ההיסטורי, שיהפוך בוודאי, בקרוב, למוזיאון מרתק כמו בכפר הרוא״ה. מתנדבים בספרייה, במפעלי החסד הרבים, בעזרה לזולת, בניהול בית הכנסת ובית המדרש.
לא מעט מדור המייסדים המוכשר, שחלקם דוקטורים ופרופסורים, מרצים במוסדות אקדמאיים ויש מהם שעדיין נותנים הרצאות, עד היום. לא מעט מהם אגרונומים ומדריכי חקלאות מנוסים וידועים. לא מעט מדור המייסדים התפנו זה מכבר לעסוק בעבודות אומנות מופלאות – בפיסול אומנותי בברונזה, באבן, בעץ, בחימר וכו׳. יש שמציירים על קנבס ויש שבונים ויטראז׳ים צבעוניים מרהיבים על אהילים מוארים, על חלונות מעוצבים, על תמונות שמקרינות אור יקרות ומפליאים בעוד יצירות אומנותיות עוצרות נשימה. מוזמנים להתרשם.
בתי הכפר מוקפים בגינות נוי המטופחות להפליא על ידי החברים. השבילים בוהקים ובצידי הדרכים מטופחות פינות חמד ציבוריות עם חורשות ירוקות וצמחייה פורחת סביב גני משחקים לזקן ולטף. מי היה מאמין שבס״ד ובזכות מסירות הנפש והאמונה של בני הכפר, הנגב יפרח וילבלב כל כך.
החברים והחברות שבן זוגם לצערנו הלך לעולמו לא יישארו בדד בביתם. בני הכפר ידאגו להם – הם יוזמנו לארוחות, יזכו לביקורים רצופים של שכנים, של חברים ואפילו של רב הקהילה ורעייתו. הם יקבלו תמיד אוזן קשבת ואם צריך אז גם תבשיל חם ועוגה טעימה הישר מהתנור. הכול בשקט ובדיסקרטיות.
כפר של חסד, כבר אמרנו?
זאת ועוד, כל מי שיבקר בכפר יזכה לטעום מהתבשילים וממיני המאפה של נשות הכפר המקסימות, שלמרות שרובן עסקו כל השנים בעשייה חקלאית, יצירתית, חינוכית ובכל תחומי העשייה והנתינה, לעולם לא זנחו את טיפוח הבית והמשפחה הגדולה והמרשימה. והכול בצניעות גדולה, בענווה מיוחדת, באמונה גדולה, ביראת שמיים פשוטה, עמוקה ואמיתית, באהבת תורה, ביראת חכמים, במסירות נפש על אהבת העם והארץ, בתחושת שליחות ובעשייה בלתי פוסקת.
ייתן ה׳ לאהובי כפר מימון חיים ארוכים, בריאים ונעימים.
שבת שלום בתחילת חודש תמוז של גאולה, של בניין הארץ, של עבודה חקלאית, גדולה, פורייה ומוצלחת, של ייצוא חקלאי, של ביטחון למדינת ישראל, של אהבת הזולת, של שלום אחווה ורעות, ביננו. ■
לתגובות היכנסו לאתר ׳גילוי דעת׳ www.giluydaat.co.il