01
אני מרגיש שאחד הדברים הכי חשובים לנו בחיים זה הכנסת האמונה והביטחון לחיינו. להאמין ולדעת שבורא עולם נמצא, שהוא יתברך מנהל את העולם ושכל מה שקורה זה ממנו. הביטחון הוא ההרגשה שאפשר לסמוך על בורא עולם ("לבטוח" פירושו "לסמוך").
אבי היה יהודי פשוט מלא בביטחון ואמונה. אחותי לקחה אליה את מחברותיו והיא ראתה שכך הוא כתב על החתונות שהם עשו לעשרת ילדיהם. כך הוא כתב: "נסעתי לעבוד בכרמל עבור 250 לירות, כי לא היו קופצים לעבודה כזו. כל הזמן הלכתי לכל מיני עבודות שאנשים לא רצו לעבוד בהן. עבדתי להוציא סיד מבור, זו היתה עבודה מאד קשה, וגם להוריד שקי מלט ממכוניות, שקי חיטה וכל מיני עבודות קשות. אימא גם עבדה כמה חודשים בזמן שאני הייתי בצבא, עבדה בכביסה ברחוב יפו בחיפה. היה לה מאד קשה. אבל היא עבדה עד חודש תשיעי… היה לנו מאד קשה בפרנסה, בארץ לא היו עבודות, שלחו אותי לעבוד בבניין. לא ברחתי משום עבודה, על הכול אמרתי גם זו לטובה. היה לנו קשה מאד לחתן את הילדים כי לא היה לנו אפילו גרוש אחד, אבל ה' עזר לנו. בכל מקום כל הזמן היה לנו ביטחון בה'".
02
"בחתונה של אברהם (אחי הבכור), הגענו לשבוע שלפני תאריך חתונה ולא היתה אפילו מחשבה מאיפה יהיה לנו כסף להוצאות החתונה. בסוף ה' עזר והישגנו את הכסף. כך היה בכל הילדים עד לאורי. תמיד היה לנו ביטחון בה' והביטחון מאד עזר לנו. סמכנו כל הזמן על הקדוש ברוך הוא. בלי ביטחון לא היינו מגיעים לימים האלה כך. נקווה ב"ה שה' יעזור לנו, ונמשיך לכמה זמן שה' ייתן לנו…".
ואם זה לא מספיק אוסיף עוד משהו קטן שתמיד כשאני נזכר בו – משאיר חיוך על שפתיי. כשאבא ואימא ז"ל היו בחתונה שלי, אבא לחש לאימא תוך כדי החופה את הדברים הבאים:
׳יפה, תמיד אמרתי לך שאנחנו צריכים יותר מעשרה ילדים, הנה הילד העשירי שלנו עוזב את הבית'.
03
ביטחון זה מבחינתי להרגיש במהלך כל היום את ה' יתברך גם בדברים הטובים שעוברים עלינו וגם בדברים הפחות טובים, ממש להרגיש אותו כל הזמן איתנו.
אני זוכר שפעם אחת נפגשתי עם איש עסקים שיש לו לא מעט כסף ונכסים. הוא הראה לי את העסקים שלו ואמר לי:
את הבניין הזה בנינו בשנת…
הצלחנו לעשות…
אנחנו מתכננים לבנות…
אנחנו חושבים לעשות…
הצלחנו מאוד ב…
במשך כשעה וחצי הוא סיפר לי על דברים מדהימים שהם עשו, עושים או מתכננים לעשות.
כשסיימנו את הסיור התיישבנו בחדר הישיבות והאיש יצא רגע לשירותים והשאיר אותי עם בנו.
שאלתי את הבן. מה זה הצלחנו, תכננו, בנינו, עשינו. מי הם השותפים של אבא שלך שעושים איתו את כל הדברים הגדולים האלו? הבן ענה לי בלי להתבלבל: 'אין לאבא שלי שותפים, השותף היחיד של אבא שלי זה בורא עולם. אבא שלי תמיד מדבר ככה בטבעיות על השותף המיוחד שלו. כחלק מהשותפות שלו עם בורא עולם הוא גם נותן חלק גדול מההכנסות שלו למעשי צדקה וחסד'". לכאורה סתם עוד פגישה אבל איזה שיעור זכיתי ללמוד…
04
אוסיף סיפור נוסף על אבא ז"ל. כשאבא עלה לארץ הוא עבד במפעל לבלוקים, ודי מהר בגלל היכולות המנהיגותיות שלו הוא הפך לסוג של מנהל עבודה. יום אחד הוא קיבל מהנהלת המפעל רשימה שמית של פועלים המועמדים לפיטורין, ונתבקש להודיע לעובדים הרשומים על פיטוריהם. אבא בחן את הרשימה, ונדהם לגלות את שמו של אחד העובדים, ניצול שואה ערירי, בין המפוטרים. מיד, ללא היסוס, מחק אבא מרשימת המפוטרים את שמו של אותו אדם ערירי, והוסיף במקומו את שמו. זאת על אף שהיה זקוק גם הוא לפרנסה לילדיו הקטנים. "אני מאמין באמונה שלמה", אמר לאשתו, "שהקב"ה ידאג לפרנסתנו".
לאחר שלושה חודשים, קיבל אבא משרה בתנאים טובים יותר במפעל הטקסטיל 'אתא'. מקרה זה של חסד משקף את תמצית אישיותו אבא ז"ל, המשלבת טוב לב בלתי רגיל עם אמונה תמימה בקב"ה.
05
אסיים בסיפור מעט מצחיק על הביטחון של בתי. לאסיפת ההורים המשותפת של ההורים עם הבנות שהייתה לבתנו שחר הגיעו מאות הורים ביחד עם בנותיהם. הישיבה הייתה על כיסאות פלסטיק. לקחתי כוס תה ועוגיה. באולם השתרר שקט מוחלק מכיוון שכל ההורים כבר ישבו במקומותיהם והמנהלת כבר עמדה על הבמה ועמדה להתחיל לדבר.
כשחזרתי למקום שלי, התיישבתי על כיסא הפלסטיק והכיסא התרסק לגמרי. נפלתי ברעש גדול על הרצפה. כל העיניים של ההורים, התלמידות והמנהלת הופנו לכיווני, הייתי אדום לחלוטין ומבויש עד עמקי נשמתי. האמת שגם בתי שחר שישבה לידי התביישה מאוד, אבל היא התעשתה מיד ואמרה לי בשקט: ״אבא, איזה מזל שבורא עולם הפיל אותך ולא איזו אימא גדולה".
חייכתי אליה ובאותו רגע קיבלתי את החיבוק מבורא עולם באהבה ובשמחה.
