01
בוקר של שבת נפלאה. מוארת, ממוזגת, מזמינה ומחייכת.
רחבת הכותל מתגלית בכל תפארתה, שוקקת במתפללים קבועים ובאורחים.
מנייני ותיקין עומדים בקדושה של מוסף. המניינים הבאים התחילו זה עתה פסוקי דזימרה.
את מרכז הרחבה תופס מניין הוותיקין הענק של הרב שמואל מורנו והגבאי הוותיק שאול. בהמשך אני מבחין במניין הוותיקין התימני של הגבאי המסור פרץ חיראק. פרץ נוהג לספר בהתלהבות על כך שניתן להבחין בחוש שֶׁכָּל המהלכים להקמת המניין התימני הונהגו משמיים.
פרץ, תושב עיר דוד, למד במשך שנה תמימה כתיבת סת"ם. שנתיים נוספות עמל על מלאכת כתיבת ספר תורה עם קנה, כסת ודיו מיוחדים, כולל התיוגים התימניים הידועים, ויהיו בעיניו כימים אחדים, כי הייתה בכוונתו לכתוב ספר תורה בנוסח תימני.
בתחילה, הוכנס ספר התורה לבית הכנסת בעיר דוד, אך משנתגלו ניצני מחלוקות בעניין השינויים המופיעים בספר התורה בנוסח התימני, הייתה בליבו תחושה כי ספר התורה המפואר עדיין לא הגיע ליעדו.
תוך ניסיונותיו הקדחתניים למצוא מקום תפילה שיאמץ את הספר המושקע , קיבל פרץ שתי הודעות מקבילות על יוזמה ברוכה להקמת מניין ותיקין תימני, קבוע, בכותל.
המניין התמקם בימין הרחבה בסמוך למחיצת עזרת נשים.
ואכן, מיום הקמתו ועד היום, לא הייתה שבת שחסרו מתפללים במניין, שהמשיך, התמיד והתקיים בגבורה גם בתקופות הקורונה, וגם בימי הגשמים והשלגים.
מי שיגיע לכותל, כשעה לפני הנץ החמה, יזכה לחזות כיצד הגבאי, פרץ חיראק, מסדר באופן קבוע את הכיסאות והסטנדרים למתפללי המניין היקרים. פרץ מוציא בדחילו ורחימו את הספר המיוחד השמור היטב בהיכל כולל 'האידרא' הסמוך.
בהמשך, פרץ מביא איתו את החומשים המיוחדים שהתקבלו כתרומה נדיבה לקיום המניין התימני המיוחד ואיתם סידורים בנוסח תימן, סידורי 'תכלאל' – ל'בלאדים' וסיפרי שירה – דיוו'אן, לכל המעוניין.
אט אט מתעבה זרם המתפללים הנוהרים למניין. הגרעין היציב של המתפללים הקבועים, כך פרץ, מבוסס על תושבים מ'מעלה הזיתים', מהרובע היהודי, מהרובע המוסלמי, מעיר דוד ועוד. בנוסף, בימות החול עוברות ידיעות על המניין המיוחד בקבוצות הוואטסאפ של קהילות התימנים ובעקבותיהן מגיעים מתפללים רבים, מכל שכונות ירושלים ואפילו מהשכונות הרחוקות כמו – רמת שלמה וקריית מנחם, וכן מישיבות הסדר, ממכינות קדם צבאיות מכל הארץ ועוד. פרץ מדגיש שסוד הקסם של המניין המיוחד, הוא כמובן הנוסח המיוחד שלו – נוסח תימני, עתיק, שורשי ואותנטי – בלי פשרות.
02
לא סוד הוא שהקב"ה מסובב את גלגל ההיסטוריה באופן מופלא ומטלטל.
אם תעלו מעיר דוד לכפר השילוח בנתיב שבה עלו היהודים מתימן, בשנת תרמ"ב – 'אעלה בתמר', תגיעו היישר לכפר התימנים, בסילוואן, הסמוך לחומת הכותל הדרומי ולשערי חולדה.
בשלהי שנת תרמ"א – תחילת תרמ"ב, (בתמ"ר), חודשים ספורים לפני תחילת 'העלייה הראשונה', בה עלו קבוצות של יהודים ממזרח אירופה, בעיצומם של הפרעות הקשות, הפוגרומים ורדיפת היהודים שמכונה על ידינו – 'סופות בנגב', עלתה לארץ קבוצה של יהודים יקרים מתימן, בדרך לא דרך ובמסעות ארוכים, קשים ומסוכנים.
כשהיהודים העולים מתימן הגיעו סוף סוף לאחר 2,000 שנות כיסופים לירושלים, הם חיפשו לגור במקום הקרוב ביותר לכותל ולקודש הקודשים כפי שחלמו וחונכו במשך מאות רבות בשנים, כולם כאחד, משחר נעוריהם. אנשי העלייה התימנית רכשו בתים והשתכנו בכפר השילוח שהתאים לאורך החיים הכפרי והצנוע כפי שהכירו בתימן ואף הקימו בכפר השילוח בית כנסת נעים, שעומד על תילו עד היום, בזכות ניסי ניסים, ואפילו נגאל ושופץ לאחרונה.
בשנים האחרונות עמותת עטרת כהנים גואלת במאמצים מופלאים ואדירים, אט אט את בתי התימנים, בכפר השילוח ודואגת לאכלס אותם ביהודים.
עיר דוד וכפר התימנים הם דוגמא לשכונות שלמות בירושלים שנגאלות בשלמות, תוך החזרת בתים פרטיים וציבוריים, שנגזלו מיהודים ואוכלסו על ידי חמולות שרובן הגיע לירושלים מחברון וממצרים.
לפני כחודש התקיימה בכפר התימנים אזכרה מרגשת מאד לאביו של יהורם גאון יבדל"א – משה דוד גאון זצ"ל – בהשתתפות רב העיר ירושלים, הראשון לציון, הרה"ג שלמה משה עמאר. חכם דוד גאון היה סופר מורה והיסטוריון, שכתב עבודה מונומנטאלית על חכמי המזרח בארץ ישראל ושימש שנים רבות כמזכיר 'ועד העדה הספרדית בירושלים'.
באותה תקופה, ועד העדה הספרדית ניהל את 'הקדש בנבנישתי', שהוקם על ידי ישראל דוב פרומקין, איש חב"ד, בעלים ועורך עיתון 'החבצלת'. ההקדש טיפל בנכסי יהודים שהלכו לעולם. בשנת תרצ"ח (לפני כ85 שנים), המנדט הבריטי הוציא צו גירוש והורה ליהודים להתפנות מיד מכפר השילוח. משה דוד גאון, כמזכיר ועד העדה הספרדית, פעל לשמור על הבתים היהודים ועל הרכוש שהלך ונבזז על ידי פורעים ערבים.
כשנוכח כי אפסו הסיכויים לשוב ולאכלס את בתי ההקדש בכפר התימנים, באותה עת, על ידי יהודים, פנה גאון לבית הדין הרבני בירושלים וביקש את אישורם להשכיר, למשך שלוש שנים, בין השאר, את המבנה הציבורי במרכז הכפר ששימש גם כבית כנסת. לאחר מאמצים רבים התגלה לאחרונה, חוזה ההשכרה המקורי, על ידי עמותת עטרת כהנים, בארכיון של בית הדין הרבני בירושלים.
המסמך המצמרר הוא עדות יחידה וחשובה מאד, שמאשררת, חד משמעית, שהבתים בכפר לא נמכרו לעולם, אלא הושכרו לערבים ונשארו בחזקת בעלות של המשפחות שעלו מתימן.
עמותת עטרת כהנים לקחה על עצמה לגאול את הבתים שרכשו העולים בתמ"ר ולאכלס אותם שוב ביהודים. באחד הבתים שנגאלו, ממש לאחרונה נחנך מצפה מדהים, שמאפשר לצפות מזווית בלעדית, באופן יוצא מהכלל, על עיר דוד כולה ועל הר הבית מדרום. רק הצופה מכאן יוכל להבין היטב את שכתב נעים זמירות ישראל, דוד המלך, כשעמד על הר הזיתים הסמוך לכאן – 'הר ציון ירכתי צפון'. כלומר – הר הבית, שהוא הר ציון, יושב בתפארה על 'ירכתי צפון' של רכס כפר השילוח ועיר דוד – משכן ארמון המלוכה.
03
מידי שבת, אני זוכה לפגוש ברחבת הכותל את ידידי הוותיק, האמיץ והמסור לקודשי ישראל, ר' מתי דן, מייסד עטרת כהנים, גואל ירושלים, בשעה שהוא יורד מביתו, ליד כיכר המוריסטאן, למניין הקבוע הסמוך לכותל הלבבות.
ר' מתי לקח על עצמו באחריות עצומה ובענווה רבה, תפקידים רבים בהובלת גאולת שכונות ואתרים יהודיים חשובים בירושלים, וביניהם – הרובעים המכונים 'המוסלמי והנוצרי', 'כפר השילוח' ובתוכו 'כפר התימנים', 'הכותל הקטן' ועוד ועוד.
בכל פעם שר' מתי פוגש אותי, הוא מפציר בי, שוב ושוב, לכתוב גם על חשיבות התפילות ברחבת 'הכותל הקטן', תוך שהוא מתאר לי בהתרגשות את החוויה המיוחדת של העמידה באתר הקרוב ביותר למקדש ולקודש הקודשים.
מידי שנה, בחג החנוכה, ראש העיר ירושלים, מר משה ליאון, מוזמן לכותל הקטן ומתכבד על ידי ר' מתי וחבריו, להדליק שם את מנורת שמונת הקנים המפוארת ולערוך שם תפילה חגיגית בסלסולים של פרסומי ניסא.
ר' מתי מציין לשבח את עיריית ירושלים שמשקיעה מאמצים לטפח את רחובות 'כפר השילוח' שהוזנחו במשך שנים רבות, ובכך לפתח ולשכלל את השכונה לרווחת כל תושבי ירושלים ועולי הרגל. ר' מתי מעדכן אותי, מידי שבת על המהלכים המופלאים, שמתאפשרים ומתגלים, שבוע אחר שבוע, בניסי ניסים צעד אחר צעד, במאמצים האדירים להמשיך ולגאול עוד ועוד בתים בכפר התימנים – הוא כפר השילוח. עתידה ירושלים שתיגאל קמעא קמעא. זה כאן ועכשיו. של גאולת בתי ירושלים. דוד מלך ישראל חי וקיים.
04
השבוע הסתלק מאיתנו אחד ויחיד, רב אהוב ומנהיג ענק, שר התורה, הרב מוטי שטרנברג זצ"ל.
זכיתי ללמוד אצל הרב מוטי בשיעור ו' במרכז הרב. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת. כל שיעור היה מסע מרתק, עוקר הרים, ומפלס דרכים, בשבילי נהרדעא, ובמשעולי סורה ופומפדיתא. הרב מוטי לא הניח פינה שאינה מוארת בחיוניות שלא ניתנת לתיאור, בעיניים בורקות, במבט יוקד אש, ובפה מלא מרגליות, כל זה תוך סלילת מהלכים ליישוב כל שאלות הראשונים על כל סוגיה וסגירת מעגלים, בלי לעגל פינות, שנותרו פתוחים ונדרשו ללימוד ולעיון עמוק, מימי משה רבנו, דרך יהושע בן נון, מהתנאים, האמוראים ועד אחרוני האחרונים.
לאחר שהרב מוטי סיכם וסיים להסביר לנו את עומק הבנת הסוגיא, הוא הקפיד להדגיש בענווה ש'כנראה' ניתן להבין כך את פתרון הקושיא. ניכר היה בעליל שהרב מוטי לא החזיק כל טיבותא לנפשיי.
לא פעם קרה מקרה, שמישהו מהתלמידים היקשה קושיא אמיתית ומכרעת על המהלך, שהרב מוטי בנה בשום שכל, בהשקעה גדולה ובבקיאות עצומה – הרב מוטי הקשיב בסבלנות וקשב רב לתלמידו וקיבל באהבה את דבריו של התלמיד ושינה עבורו את המהלך בלי למצמץ.
אנרגיות מדהימות זרמו מהרב מוטי לשומעי לקחו. הכוחות שלו הדביקו באהבת התורה ובשקיקה לחקר אמיתתה של תורה את כל הנוכחים באולם, הם, תלמידיהם, משפחותיהם וכל אשר להם.
זכינו, משפחתי ואני להתגורר במשך למעלה מ20 שנה, בסמוך לביתו, להשתתף מעט בהוצאת ספריו, לנהוג איתו שעות ארוכות לשיעורי תורה ולשמחות בכל הארץ. להצטרף אליו להפגנות נגד פגיעה בארץ ישראל ובקודשי ישראל וכן לאירועים של 'אוצר הארץ'.
הרב מוטי היה עבורי כעמוד האור לפני המחנה, להאיר לי הדרך, כמו לעשרות אלפים רבים בכל הארץ.
לא במקרה התאספו השבוע כ-50 אלף רבנים, תלמידים ואישי ציבור, ללוותו בדרכו האחרונה, מישיבת הר המור אותה כה אהב, אל מנוחתו בהר המנוחות, בין רגבי אדמת הקודש של ירושלים, חביבתו.
במשך כשלש שעות תמימות, עמד קהל הרבבות, דומע ושבור, לשמוע הספדים מכל גדולי הדור.
ההספדים היו מרגשים מאד, כל אחד הצליח לגעת בזווית קטנה של אישיותו המופלאה של הרב מוטי.
חשבתי לעצמי, שמילים לא יכולות לתאר, לצמצם ולהכיל את הנשמה הענקית הזו, שדבקה בנשמת תורת ארץ ישראל, כל חייה.
בנוסף עלתה במחשבתי ההבנה, שגדולתו של הרב מוטי נבעה בין השאר גם מהאופן, שהוא קיים בטבעיות את מאמר הראי"ה קוק, כפי שהאיר לנו הרב צבי יהודה – שני המאורות שלאורם הלך הרב מוטי בכל לבבו: 'ואם יבא אדם לחדש דברים עליונים… בזמן הזה, ואל דברת הקץ המגולה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת".
הרב מוטי כיוון לאמיתתה של תורה, מתוך דברת הקץ המגולה. נקודה.
הרב מוטי היה, כמעט בבלעדיות, הכוח המאזן והמגשר בכל המחלוקות הקשות והנוקבות, בעיקר אחרי השבר הנורא של הפילוג.
הרב מוטי היה מצד אחד עדין נפש, חייכן, נעים הליכות, אך מצד שני השמיע תמיד קול חד, גבוה, רם, צלול וברור של חיבור לתורה שפויה ומאחדת, מתוך חיבה אמיתית לכל פרט בישראל, ולכל רגב בארצנו.
גאון באהבת ישראל ללא גבול, חכמה ענקית בענווה עצומה. לא ביטל רגעים לשווא.
בחורי הישיבה נהגו להביט בהערצה על המחזה המופלא כיצד שני האחים התאומים שטרנברג מסיימים ארוחה שלמה בשבע דקות! רק כדי לא לבזבז זמן לימוד יקר.
האח התאום, הרב עמי, יבדל"א, קיבל על עצמו מאוחר יותר את עול הנהגת ישיבת הר המור, אבל גם הוא מתאר כיצד הרב מוטי זצ"ל היה כור האנרגיה המניע להרבצת תורה בישיבה ובכול פינות הארץ.
הרב מסר את נפשו, כפשוטו, ללמד תורה ויראה לכל מי שחפץ והכל במקוריות רבה, בסגנון ייחודי ובהטבעת חותם אישי.
גם כאיש משפחה למופת וגם כרב וכמנהיג, הרב מוטי השקיע ונתן את כל כולו לקרב, לחבק, לאחות, לרפא, לאהוב, לחבר, לרומם ולשכלל.
כבה עמוד האש. כבו מאורות, הועמו ניצוצות של תורה.
מי ייתן לנו אבוקה של אור ונלך יחד במסילתו של הרב החסיד, לקרב אורה של גאולה.
שבת של נחמה. של חיזוק כוחה של תורה. של אהבת ישראל, של סליחה וכפרה. שבת של איחוי הקרעים בין הר המור ומרכז הרב.
בתמונה הראשית: ברית לדביר עם הסנדק עו"ד איתמר בן גביר
