אקדמיה בכל מחיר?

לא מזמן פגשתי את אסף, בוגר אחת הישיבות המוכרות בציבור הדתי-לאומי. "כשהיינו בישיבה על כל סוגיה פוליטית או חברתית היה לתורה מה להגיד. שיעורים, ויכוחים, דיונים. אבל היום, כשאני מסתובב בקמפוס אקדמי בחברה חילונית ורוב היום עסוק בכלל בדברים אחרים, אני לפעמים מרגיש שהתורה נשארה איזה זיכרון מהעבר, שהיא לא ממש רלוונטית לזמן שלנו".
הציבור הדתי-לאומי מחנך את בניו ובנותיו לתורה ויראת שמיים במוסדות חינוך מפוארים, ואחר כך שולח אותם לעולם האקדמי ומשאיר אותם שם לבד.
רונית, סטודנטית באוניברסיטה מוכרת, בוגרת אולפנה ומדרשה תורנית, סיפרה לי לאחרונה חוויה אקדמית שטלטלה אותה: "למדנו על ההסתכלות האנתרופולוגית על חיי הזוגיות. ישבתי בשיעור ואפילו לא יכולתי לסכם. כל החינוך שקיבלתי מגיל אפס נסתר לגמרי על ידי מה שנאמר בשיעור. הבנתי שהגישה הדתית היא המיעוט במבט אוניברסלי, ונדהמתי".
הרוח האידאולוגית המערבית שנושבת במסדרונות האקדמיה וההתמודדות היום-יומית בחברה חילונית מעורבת מעמידות אתגר רוחני חדש ולא פשוט בפני הבוגרות והבוגרים.
ובכן, יש מי שאומר שאסור ללכת לאקדמיה, וגם זו גישה מקובלת והגיונית, ויש מי שמכוונים רק לאקדמיה דתית. אלו ואלו דברי אלוקים חיים, אבל בשטח אלפי בוגרים ובוגרות פזורים בעשרות המוסדות האקדמיים המגוונים ברחבי הארץ, ומה יהא עליהם?
רק חיבור אמיתי מעמיק ומתמשך לבית המדרש יכול לאפשר לצלוח את שנות האקדמיה, ולא רק בציון 'עובר' אלא לצמוח ולגדול ולהיות שליחים נאמנים לפעול בכל מרחבי העשייה במדינת ישראל באמונה.
כיום ב"ה התופעה הולכת ומתרחבת: יש יותר ויותר מסגרות תורניות שנועדו להעניק לסטודנטים הדתיים מעטפת רוחנית, תורנית וחברתית ולסייע להם להשתלב במוסדות האקדמיים אגב לימוד תורה משמעותי ושמירה על אורח חיים תורני.
אסף בחר לקבוע את מקומו בבית המדרש. בתוך העומס של המבחנים והעבודות הוא מקדיש זמן ניכר ללימוד תורה. אבל הוא לא רק משקיע, הוא גם מקבל. בחוויה שלו בית המדרש נעשה רלוונטי והתורה נוכחת, חיה ודינמית, בונה חיים ומעצימה אותם.
גם רונית מצאה את הפתרון בחיבור לבית מדרש תורני לסטודנטיות: "האתגר הוא להכניס את השיח התורני לחיי היום-יום אף שזה לא העיסוק העיקרי".
אם אתם הולכים ללמוד תואר אקדמי בשנה הבאה, לפני שתחליטו באיזו אוניברסיטה התואר נחשב יותר שאלו את עצמכם איפה אתם לומדים תורה. בשבילכם.